להתווכח עם דתיים

תירוץ "הבריאה בדיעבד" הוא רק אחד מתוך מסכת אדירה של "תירוצים". על האמונה לסדר למאמיניה את הסתירות בין סיפורי המקרא למיניהם ומגדל הפרשנויות הבנוי עליהם, לבין הבנתנו המדעית את ההיסטוריה של העולם והחוקים לפיו הוא פועל. "עובדות כביכול" כגון יצירת הנקבה האנושית מצלע הזכר האנושי, או אירועים היסטוריים "בעייתיים" כגון שואת יהודי אירופה באמצע המאה העשרים, מחייבים לכן את המאמין להתייחסות מתאימה, בעיקר עבור עצמו.

לאחר מספיק דיונים עם אנשים מאמינים, הגעתי למסקנה שהדברים 'התורה לא תמצא סותרת את השכל' הם נכונים. ברגע שמתגלה סתירה כלשהי, הרי שתמיד, ואני מדגיש - תמיד - יימצא דבר פרשנות כלשהו שיבוא ויסדיר את הסתירה. הנקודה הוא לעיתים באבסורד של אותה פרשנות, אשר לעולם יהיה ניתן לטעון לגביה ש-"לא הוכח אחרת". באופן זה הויכוח עם דתי מאמין נדון בדרך כלל לכשלון מלכתחילה.

התמונה הכוללת של העולם כפי שאנו מכירים אותו באופן מדעי, סותרת חלק מסיפורי התורה והמסורת. זמן קיומו של כדור הארץ, כמות המים הבלתי-קיימת הנדרשת לצורך גירסת התורה לפולקלור המבול, יצירת הנקבה האנושית מצלע הזכר, החיות שלא היו מעולם ב-"תיבת נוח" ובכל זאת קיימות בעולם, אי-תיעוד ארכיאולוגי של "יציאת מצריים" בגירסתה התורנית, הרשימה כל כך ארוכה. על כל פרט ברשימה זאת חיברו המאמינים "תירוץ" מתאים, אשר עם מעט יצירתיות תמיד ניתן לחבר: פה נברא העולם לא בגיל אפס, שם פתאום אכן היתה אבולוציה של חיות באוסטרליה לאחר "המבול" וכו' דברים שנתקלתי בהם ושלעיתים הם מגוחכים עד מאד, וחבל חבל שאנשים חכמים משקיעים דווקא בתירוצים כאלה את כישוריהם.

באילו תירוצים והסברים שונים ומשונים כבר נתקלתי! אין טעם כלל להציג את התיזה "ומה אם מה שכתוב בתורה נכון", מכיוון שאילו כל אותם סיפורים היו נכונים כלשונם, אזי המדע של ימינו הוא בדיחה אחת גדולה, ורוב האנשים הם או מטומטמים או שקרנים. הרי הטקסט התורני טוען שכדור הארץ נוצר לפני פחות מששת-אלפים שנה, שהנקבה האנושית נוצרה מצלע הזכר, ועוד כהנה וכהנה טענות שאין טעם כלל להתייחס אליהם לאור הידע הנמצא בידינו. כאמור, הפרשנים הדתיים "מרככים" את הסתירות ובמקרים בהם זה נוח ממציאים הסברים כמו 'זה לא באמת, זה רק משל' או 'העולם נברא לפני ששת אלפים שנה עם כל ההיסטוריה בת מיליארדי השנים בתוכו' ועוד דברים מוזרים אפילו יותר בהם נתקלתי. ברור שעם מעט יצירתיות ופילפול ניתן לחבר תשובה מתאימה לכל סתירה - כאמור הנקודה היא רק ברמת הגיחוך שבאותה תשובה.

בניגוד גמור לעצם קיום מסכת התירוצים לעיל, אנו שומעים בהשתאות על קיומם של "ניסים" בהפקתו של הקדוש ברוך הוא. לפעמים ההבחנה בין "מדע" ל-"נס" מיטשטשת גם היא עד-כדי גיחוך. מצד אחד נתקלתי בנסיונות אומללים להסביר ולתרץ את מקורות מי "המבול" של ספר בראשית. כידוע אין על-פני כדור הארץ כולו די מים כדי לכסות את היבשה כולה, וממילא אין גם דרך להיפטר מהם לאחר מעשה. מצד שני, מתקטלג לו אותו המבול באגף הניסים" של הקדוש ברוך הוא, ואז למה לטרוח ולמצוא לו כלל סימוכין מדעיים?

במקרים מסוימים נתקלתי בהבחנה (במרומז או באופן ברור) בין שני סוגי ניסים: "נס טבעי" בו אלוהים מתערב ומכוון כביכול את האירועים, אך הם עצמם נשארים "טבעיים", ו-"נס לא טבעי" בו עומד הצופה נדהם אל מול כיפוף חוקי העולם על-ידי אלוהים, לא על פי דרך הטבע, בברקים וברעמים אם תרצו. דוגמא: הפלת חומות יריחו על-ידי בני ישראל.

הגדרה זו את המושג 'נס', סובלת ממחסור כלשהו, ואשתדל להסביר: מה שמכונה כאן 'נס טבעי' אינו יכול, בהגדרה, להיבדק על-ידי אדם האם הוא 'נס' או לא, כיוון שלפי ההגדרה הוא אירוע טבעי. מכיוון שהדבר אינו יכול להיבדק על-ידי אדם, הרי שכל מילה על קיומו או אי-קיומו של 'נס' היא מיותרת ובזבוז של דיו (או של פיקסלים על המסך) ואירוע כזה נופל בהתפלגות הסטטיסטית המוכרת של אירועים. למעשה התפלגות זאת כוללת אירועים חריגים "לטובה" ואירועים חריגים "לרעה" במידה פחות או יותר שווה, ואם בא למישהו לכנות אותם 'נס' הרי שאין בכך יותר מאשר הצמדת כינוי נוסף בעברית למשהו שקיים ממילא גם ללא אותו כינוי.

לעומת זאת, מה שמכונה כאן 'נס לא טבעי' הוגדר באופן המכיל סתירה פנימית. אם משהו "קרה" הרי שהוא הפך ברגע זה להיות חלק מהטבע, בעצם היותו, ולכן הצמדת התיאור 'לא על פי דרך הטבע' סותרת וצריכה להיות מוחלפת בתיאור 'לא על פי דרכי הטבע שלמדנו להכיר', לרמז שעוד נותר לנו ללמוד רבות. דוגמת חומות יריחו, אגב, מניחה שתי הנחות סמויות: האחת, שסיפור נפילת חומות יריחו הוא עובדה היסטורית וודאית. האחרת, וללא קשר, שלסיפור נפילת חומות יריחו (בין אם ארע באמת אם לאו) אין הסבר טבעי בדרכי הטבע המוכרות לנו.

משפט בו נתקלתי 'אין שום ראיה שאין ניסים' סובל מפגם כפול. ראשית, הוא יורש את הפגמים בהגדרת 'נס' שפירטתי לעיל. שנית, אי קיום ראיה לכך שאין משהו אינו הופך אותו משהו לנכון. אין גם שום ראיה לכך שבמרכז כדור הארץ לא קיים חדר אטום מחומר עמיד בלחצים וחום, ובתוכו גמד קטן עם מצנפת סגולה משנן פרקי קוראן. כפי שנדון במקום אחר במסמך זה, ראייה נדרשת כאשר הטענה אותה רוצים להוכיח סותרת את הבנת העולם הקיימת, ולא להיפך. כמובן שהמילה 'נס' מצאה את דרכה לתוך השפה המדוברת, וגם אני עשוי להגיד על אירוע מסוים "זה ממש נס", אבל כוונתי במקרה זה תהיה אחרת.

תופעת הניסים והקמיעות מסתדרת היטב עם כמיהתו של מוחנו לאיזשהי השגחה עליונה שתפעל לטובתנו. בפועל כמובן, מי שמנשק את האצבע לאחר שנגע במזוזה, או קונה בקבוק שמן עם ברכה של מר כדורי, גורלו באופן סטטיסטי אינו טוב יותר מאחרים. עובדתית, אנשים שנישקו מזוזות והניחו תפילין סבלו באופן סטטיסטי במשך השנים, ובמיוחד במאה הקודמת, משמעותית יותר מאחרים.

בתקופת אירועי האינתיפאדה למשל "צמחו ופרחו" הניסים שיוחסו בפורומים השונים להשגחה העליונה השומרת עלינו, היהודים. כל פצוע קל נחשב לנס על כך שלא נפצע קשה. כל פצוע קשה נחשב לנס על כך שלא נהרג. הרשו לי לציין שברוב המקרים בהם שמעתי את התיאור 'נס' מוצמד לאירוע שקרה למישהו, איחלתי שיבואו "ניסים" כאלה על ראש כל שונאי. ניתן רק לתאר את עבודתה הקשה של אותה השגחה: "אח... בני ישראל שלי בסכנה... הגיע הזמן לעשות איזה נס ולעזור לצדיקים. הנה, הבה ואמנע מהמחבל הערל להפעיל את המטען ואציל את הילדים הרכים... אוי זה קצת קשה, הוא כבר לחץ על הכפתור! אולי שאעשה נס ואמנע מהמטען להתפוצץ בכל זאת? נסדר לו, נגיד, איזו תקלה במנגנון ההפעלה? לא... זה שקוף מדי... כבר שנים לא עשיתי משהו כזה והאצבעות האלוהיות קצת החלידו... יאללה שיתפוצץ ואני אעשה שזה לא יפגע באף אחד! אופפסס הנה מסמר נתקע בראש של צדיק כלשהו, אולי שאתאמץ עם איזה נס להוצאת המסמר? אח! זה לא עובד! המניאק קנה מסמרי פלדה! טוב, שניים שלושה ילדים זה לא מי יודע מה אסון ועדיין יחשיבו לי את זה לנס. כדאי שאתחיל להתאמן קצת למטען הבא, נראה לי שאללה שיחק אותה הפעם, אני צריך לרשום לדבר איתו על המסמרים, זה לא פייר! הנה, מישהו מכוון שם רובה צלפים לאיזה ילדה...שיט, לא הספקתי..."

ניתן להתפלא על דברים רבים שהסיכויים להם מלכתחילה היו קטנים. כיצד כתבתי בדיוק היום את הטקסט הזה, כנגד כל הסיכויים שלפי הערכת כל המומחים, לו היית שואל אותם לפני מספר שנים? שוב, בין זה לבין הטענה (ששמעתי) 'בגלל שהלא מסתבר קרה זו לא סיבה לשלול את עובדת היותו' אין ולא כלום. תורת ההסתברות היא מרתקת, אך ברגע שתאריכו של אירוע עבר, הדיון בקיומו מפסיק להיות הסתברותי בלבד ומתחיל להתבסס על מימצאים "אמיתיים" יותר.

יורשה לי להעיר שבמבט "גלובלי" עושה מנגנון הפיקוח העליון המכונה 'אלוהים' את מלאכתו באופן די מפלצתי. מבחינת רוב החי על-פני כדור הארץ, לפחות. כמעט כל בעל חיים, להוציא חריגים מועטים, מסיים את חייו שחלקם רצופי סבל בשיניו של אחר או באיזשהי מחלה סופנית מענה. כמעט כל בני האדם מסיימים את חייהם שלהם בחולי או בפציעה ובכאב קשה לקרוביהם. ואולי האירוני שבדבר, שמכל העמים אולי העם שסבל הכי הרבה תחת אותו "מנגנון" כביכול הוא דווקא העם לו אני משתייך - העם היהודי. אבל, כאמור, מנגנון הפיקוח הוא בלתי ניתפס, וכך גם סיבותיו ומטרותיו (שכן יש לו "מטרות" כחלק מהיותו ישות בעל מודעות משלה). רק שיש מי שיודע להסביר, למרות אי-תפיסה זאת, שהכל לטובתנו ועלינו להתנזר מצ'יזבורגרים כי כך רוצה המנגנון.

יש לא מעט הסברים לתופעת הרדיפה אחרי עמים שונים (צוענים, יהודים, וכו'). ככלל, רדיפת "השונה" היא תכונה בסיסית אצל בעלי חיים. היהודים תמיד בידלו את עצמם מסביבתם והבליטו את השוני. אינני מתייחס כאן לעובדה האם זה "טוב" או "רע", אבל ברור שזה לא תרם לאהדתם.

הקדמה על תופעת כפל המשמעות מעבר לתפיסה או לא מעבר לתפיסה? על הניסים ועל הנפלאות ועל התירוצים מה בין אלוהים ליהדות? על "חילוניות", חינוך ו-"ערכים" המדע והאמת המוחלטת 'מצוות' או 'ציוויים'? זה כתוב בתורה למה אתה כאן? מי שמר על מי? מילים אחרונות לסיכום