את המילים הללו תכננתי לכתוב על הדגל

בשנים האחרונות אני חש אי נוחות מסוימת ביום העצמאות. משהו מפריע לי לחדוות העצמאות ולא בלב שלם אני תולה דגל, אם בכלל.

אחת הסיבות המשמעותיות ביותר לכך שישראל איננה דמוקרטית במובן הליבראלי-מערבי, היא מערכת יחסי דת ומדינה. מערכת זו מאפשרת הכנסת מרכיבים תיאוקרטיים של ממש: חוקי דת, מערכת משפט דתית לצד זו החילונית, הגמוניה אורתודוכסית המפלה זרמים אחרים, דיני אישות הפוגעים במעמד האישה, מעורבות דתית בפוליטיקה, העדר שוויוניות בגיוס לצבא, מערכת חינוך דתית דוגמאטית, השקעת סכומי עתק בישיבות, מקוואות וכוללים, במקום באוניברסיטאות, מתנ"סים מערכת החינוך ועוד.

מלבד ההיבטים הפורמאליים-מוסדיים הללו, ישנם היבטים תרבותיים מדאיגים אף יותר. חברה מסורתית-דוגמאטית, ציבור לא קטן של משיחיסטיים המעדיף לחיות בפאנטזיה אוטופיסטית ולא בכאן ועכשיו, ציבור שלם שמתבדל ולא לוקח חלק בעשייה החברתית-כלכלית, תרבות אנטי-פלורליסטית ואף גזענית, תרבות שקובעת את דרכה הפוליטית על פי סיפורי תנ"ך ולא על פי שיקול דעת עכשווי, תרבות הבזה לרציונאליזם וליבראליזם ומעדיפה על פניהם השתטחות על קברי צדיקים, וגרוע לא פחות, חברה חילונית שאינה מודעת לכל אלה, שאינה מבינה את המחיר הכבד שהאדם, הפרט, האזרח משלמים, הן כלכלית, והן חינוכית וערכית.

השנה החלטתי שבכל זאת אניף את הדגל על מכוניתי. עבורי זהו הדגל של מדינת ישראל הרצויה ולא מדינת ישראל הקיימת. זהו הדגל של הציונות החילונית - זו שאנשי דת נאבקו בה ובמבשריה והעדיפו על פניה את הציפייה הטראגית לגאולה משיחית. זהו הדגל של מדינת ישראל אליה שואפים רבים: חופשית מדת, דמוקרטית, ליבראלית. את המילים הללו תכננתי לכתוב על הדגל ולתלות אותו על המכונית. אך לבסוף, במקום לכתוב על הדגל, פשוט הדבקתי עליו סטיקר של עמותת חופש: "חופש מדת", ותליתי אותו בשמחה על שמשת מכוניתי.

השנה אני לא נכנע, זוהי לא המדינה של המפד"ל, לא של ש"ס לא של החרדים ולא של הציוניים המשיחיים, זוהי מדינה של כל תושביה, ואם תרצו, מדינת כל אזרחיה.