אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות הכותבים תרומה English
כל מה שרציתם לדעת על ברית מילה או שהעדפתם לא לדעת
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

בין פוליטיקה לדת

אתר "חופש" אינו אתר אינטרנט פוליטי. אנו מצהירים על כך בכל פעם מחדש, ולדברים מספר משמעויות: ראשית, האתר אינו מזוהה עם מפלגה אחת מסוימת ואינו מקדם מפלגה אחת מסוימת (למרות שברור לכל שמצען של מפלגות מסוימות מקורב יותר לעמדות ולמטרות האתר מהמצע של אחרות). שנית, האתר אינו עוסק, כעקרון, בנושאים שאינם קשורים ישירות במטרותיו ואשר נמצאים תחת מחלוקות פוליטיות ידועות: ויכוח על גבולות ושטחי מדינה, למשל, או הטוב והרע שבקפיטליזם.

אלא שלא אחת קשה להפריד, במיוחד במקומותינו, בין ההבטים הדתיים של מחלוקת לבין הבטיה המדיניים. רק לפני ימים ספורים ספגנו ביקורת מסוימת על ציטוטה של כתבה מהעיתונות בנושא פעולות מסוימות של "המטה העולמי להצלת העם והארץ" - ארגון בעל אוריינטציה ימנית ברורה שעוסק בנושאי אי-ויתור על שטחים. עם זאת, כך מסביר ארגון זה אודות עצמו באתר האינטרנט שלו (הדגשים שלנו): "... להעמיק בקרב הציבור הרחב בארץ ובעולם את התודעה אודות הצו האלוקי, שארץ ישראל שייכת אך ורק לעם ישראל, וכי כל הסכם שיש בו ויתור על איזה שטח שהוא מארץ הקודש, מהווה סכנה ..." - האם מדובר בפוליטיקה או בדת?

חופש

שני אירועים בולטים קרו בימים האחרונים. האחד הוא הרצח של פעילי ואורחי חב"ד במסגרת פיגוע הטרור במומבאי שבהודו. השני הוא פינוי "בית המריבה" בחברון וההתפרעויות של יהודים שהיו בעקבותיו.

מצד אחד, פיגוע מוסלמי טרוריסטי ביהודים בגלל היותם יהודים, ואחריו ויכוח בין ימין לשמאל על חלקת אדמה. מצד שני, בשני האירועים, התרפסות של מדינת ישראל הרשמית בפני חברי ארגונים דתיים אנטי-דמוקרטיים שאינם מכירים בריבונותה ובמרותה, מפאת חינוכם הדתי. התייחס לכך בני ציפר במאמרו "הקשר המעצבן הזה בין בית חב"ד לבית שפירא" ב"הארץ".

"הנרצח התחנך על השיטה של סאטמר, המנגדת למדינת ישראל", אמר אחד מבני המשפחה ל"הארץ". "איך הוא יהפוך לסמל של מדינת ישראל? המשפחה מאוד חוששת ממה שיהיה פה בטקס. הם כועסים על העניין הזה, זה ממש ציפור נפשם"... כך בטקס הלווייה קורע הלב של הנרצחים ממומבאי. טקס בו נשא דברים נשיא מדינת ישראל. אמנם החב"דניקים נותרו עם שאלות קשות, אבל אין דנים אדם בשעת צערו. בפן האמוני עוד נעסוק מן הסתם בפעם אחרת.

חופש

וקצת על חברון: 99.9% מהמתפרעים המצולמים חובשים כיפות (הגברים), רוקדים ומתפללים תוך דיקלום טקסטים דתיים, מצטטים את הקודקס התורני כגובר על זה של מערכת המשפט הישראלית. וכבר נשמעה הטענה כי רק מי שיש לו מקומות משלו אותם הוא מחשיב כ"קדושים", נאבק באמצעות כך שהוא "מחלל" מקומות שאחרים מחשיבים כ"קדושים".

יתרה מזאת, כדבריה של אורה לב-רון: יש כאן גם מרכיב הנובע מאי-הפרדת הדת מהמדינה: קבוצת אנשים חמושים מתבצרת במבנה, פוגעת בשוטר בעת מילוי תפקידו (אם אתה עושה את זה בהעלבת עובד ציבור שרושם לך דו"ח, אתה מקבל על זה דו"ח נוסף), פוגעת בחיילים, יוצאת וזורעת הרס בקרב אזרחים, מציתה עצים, שורפת מכוניות - והרשויות לא מפעילות כוח נגדי, לא עוצרות אותם ולא את מעשיהם. האם זה יכול לקרות על איזשהו רקע אחר, מלבד "דתי"? אילו אנשים היו נוהגים כך על רקע "כבוד המשפחה", או פשיעה כלכלית, או הפגנה פמיניסטית - האם לא היו מחסלים את ההתפרעות לאלתר?

אבל המדינה, משלא הפרידה בין הדת היהודית האורתודוקסית למדינת ישראל, מרגישה כאילו הפורעים הם זרוע מזרועותיה, ולכן קשה לה לקטוע את ידה הסוררת. היא לא עושה זאת כשהם משתוללים על רקע חנויות המוכרות חזיר, כשהם חוסמים את כביש בר אילן, כשהם מתקיפים נשים "לא צנועות" וגם לא עכשיו. זה בכלל לא קשור לימין ושמאל. זה קשור לכניעה של הממשלה לקבוצות הדתיות. לו מדובר היה בפושעים חילוניים, שרק "ימניות" היתה מטרתם - זה היה נראה אחרת. לפושעים חובשי כיפה יש ותמיד היו מליצי-צדק בין האדמ"ורים והחכ"ים הדתיים והחרדיים, שלא היססו לאיים בערעור קואליציות למען הגנה על הפושעים שבמחנותיהם. ואולי "תפילת העונש לשוטרים" שנערכה בחברון יכולה להבהיר הרבה יותר טוב מה קורה כשהדת מתיימרת להיות מעל למדינה.

המילה "פוגרום" מתוארת במילון כ- "פרעות, מעשי רצח ואלימות מאורגנים ומכוונים נגד עדה או נגד מעמד מסוים". הדוגמאות המובאות כוללות, איך לא, פוגרומים שונים שנערכו ביהודים. אין לנו ספק כי גם בבתים ערבים שונים בחברון הוכנו מלאים של אבנים ושאר מרעין בישין כדי לעשות בהם שימוש מסוים מאד כלפי יהודי חברון. עד כה סברנו לתומנו כי אין אנו - העם היהודי - כאלה. בימים האחרונים למדנו על ג'יאהד יהודי, בחסות ההשקפה כי האמונה היהודית האורתודוקסית הינה מעל לחוק - השקפה המסוכנת לעצם קיומה של מדינת ישראל.


דצמבר 2008



חברים ב- עוצב על ידי