מדינת הלכה מוקמת על תשתיתה המתפוררת
של מדינת ישראל הדמוקרטית והפלורליסטית

מרבית אזרחיה החילוניים של ישראל אינם מבינים את מה שקורה סביבם בתחומי הקשר שבין המדינה כמערכת חיים, חוקים ותקנות, לבין המימסדים הדתיים הפועלים ובוחשים באותה מערכת כמו היו בעלי הבית עליה ועל תושביה.

רבים מהם שומעים מפעם לפעם אודות חששות אלו ואחרים מהפיכתה של ישראל למדינת הלכה דתית, אבל הם פוטרים טענות כאלה בביטול, עד כדי לגלוג על האומר אותן, בהתרסה כלפיו שהוא פרנואיד, ואת צל ההרים הוא רואה כאנשים.

אזרחים רבים נפגעים מידו הקשה של "האח הגדול", שמחליט לשלוח פולשים לשכונתו, לשכור בה דירה, ויחד עם פולשים נוספים להקים בה, לאט לאט ובסבלנות אין-קץ, אך לאחר תכנון ארוך וקפדני, בסיס חרדי על כל סממניו (בית כנסת, מקווה, ישיבה, כולל, סגירת רחובות בשבת, הצבת מטיפים לצוד נפשות תמימות לדת, ועוד). כשאזרח כזה נפגע ומרים קול, באים יפי-נפש, בשכונתו או ביישובים אחרים, כולל פעילי-קבע בתקשורת הכתובה והאלקטרונית, בזים לו בגלוי, ותוקפים אותו על שהוא "איננו דמוקרט", ושהוא "גזען" בכך שאינו מאפשר לאדם חרדי לגור בשכנותו. יש כאלו שמנצלים מעשים שלא-ייעשו אלה לניגוחים פוליטיים, בהשוואה פסולה שאינה ממין העניין ליחס של הישראלי המצוי לערביי השטחים.

"הארץ" 7.7.2011

במאמר הנושא את השם הנ"ל תוקף העיתונאי גדעון לוי - כתב קבוע בעיתון "הארץ" - ציבור חילוני גדול על "עוולות" לכאורה ביחסו אל ערביי השטחים, ועל איפה ואיפה ביחס שהוא מבטא למתנחלים החרדים ולחרדים הפולשים לשכונות חילוניות. את החילונים הללו הוא מכנה "השמאל והמרכז הישראלים שונאי חרדים", שכביכול במשך שנים "דחקו" את החרדים לפינה מסוימת, ושלכאורה "הוקיעו אותם", "בזו להם" ו"רדפו אותם".

כתבנו קודם, שמרבית אזרחיה החילוניים של ישראל אינם מבינים את מה שקורה סביבם בתחומי הקשר שבין המדינה לדת, וגם כתבנו שפה ושם נפגע אזרח מידו הקשה של "האח הגדול". הצוות של העמותה והביטאון שלה - אתר האינטרנט 'חופש' - אינם נמנים עם אותם אזרחים. צוות זה מקבל כבר למעלה מ-25 שנה פניות זועקות, כואבות, נואשות ומפוחדות ממאות ויותר מאזרחי המדינה, בהם שמאל, מרכז וימין, על נזקים חמורים עד בלתי-הפיכים שנגרמו להם מידי אזרחים דתיים וחרדים שגם הם תושבי המדינה, אם בשל פירוק התא המשפחתי בהנחיית רב דתי, אם בשל גזל בנים ובנות מחייה הנורמלים של המשפחה לתוך גטאות חרדיים סגורים ומסוגרים, אם בגלל השתלטות על רחוב, שכונה או ישוב חילוניים, עד כדי חוסר יכולת להמשיך בחייהם כבני אדם חופשיים, אם בשל הטפות לקטינים הנעשות בגניבה בשעות שלאחר חצות בערבי שישי במרכזי הבילוי של הנוער בשכונה, או בריש גלי בצהרי יום במרכזי קניות בשכונה, בעיקר בימי שישי וערבי חג, או במארבים ליד בתי-ספר וגני-ילדים, ופיתוי ילדים לעניינים דתיים שלא בהסכמת הוריהם או מוריהם.

מעשים פסולים ובלתי-חוקיים כאלה משמשים בידיו של גדעון לוי במאמרו הנ"ל ב"הארץ" מיום 7.7.2011 ככלי ניגוח פוליטי, כשהוא מלין על כך, שמתנחלים, שפועלים ברשעות וכנגד כל דין ממלכתי, אינם זוכים, המסכנים, לאותו יחס שה"שמאל והמרכז הישראלי" מבטאים כלפי החרדים שפלשו לרמת אביב ("פולשים" במירכאות לגרסתו), או כלפי 'פותחי גני הילדים של חב"ד בתל-אביב', או "שתדלני התפילין בשכונות חילוניות".

ההשוואה שערך גדעון לוי היא לא רק פסולה ובזויה, היא ממש אינה לעניין, וכלל אינה רלבנטית לנושאים המושווים. הטיפול בכל מעשה פלילי מצד מתנחלים חייב להיות בידי המשטרה ומערכת החוק הישראלי. אין זה מתפקידם של תושביה החילוניים של רמת-אביב, או של תושבי שכונות, שילדיהם חשופים למתקפת דת מצד פושעים חרדיים מסוג אחר. על רשויות החוק בישראל מוטלת החובה לטפל בפולשים חרדים לשכונות חילוניות ובמטיפי-דת לקטינים ("שתדלני תפילין"...) באותה מידה שעליהן לפעול כנגד מתנחלים הפולשים לשכונות ערביות.

התיוג המוזר "שמאל ומרכז" כשמדובר בהגנה עצמית של ציבור חילוני גדול - ללא כל הבדל שיוך או נטייה פוליטית - מפני הטפות לחזרה בתשובה וגניבת דעת לדת הנעשית בדרכים שונות, לכאורה חוקיות, מסיט את דעת קורא העיתון מן העיקר ואף מן האמת. לא רק בעלי נטיות פוליטיות פעלו וממשיכים לפעול בשכונות המועדות לכיבוש ושליטה חרדית - גם תושבים דתיים מתונים משתתפים באותה מערכת הגנה מפני ההתחרדות האורבת להם בפתח.

הוא שאמרנו: מרבית אזרחיה החילוניים של ישראל אינם מבינים את מה שקורה סביבם בתחומי הקשר שבין המדינה כמערכת חיים, חוקים ותקנות, לבין המימסדים הדתיים הפועלים ובוחשים באותה מערכת כמו היו בעלי הבית עליה ועל תושביה.

להבדיל אלף-אלפי הבדלות מעמיתה לאותו עיתון - העיתונאית והשדרית מירב מיכאלי היא בין אלו שכן מבינה, שלא קיימת חדירה תמימה לכאורה של פעילים חרדים אל תוך החברה החילונית ולאזורי מגוריה. יממה לאחר פרסום מאמרו של גדעון לוי, ב-8.7.2011, עלה בעיתון "הארץ" - באותו עמוד ובאותו מיקום, מאמרה של מירב מיכאלי:

"הארץ" 8.7.2011

בניתוח חד וברור, בצורה ובמילים שאינן משתמעות לשתי פנים, מבהירה מירב מיכאלי לציבור - לא רק לשמאל למרכז הישראלי כלשונו של גדעון לוי, אלא לכלל קוראי העיתון שמר לוי נמנה עם כתביו הקבועים, שישראל של היום היא למעשה מדינת הלכה, וכי האחריות להפיכה הנוראה והמסוכנת הזאת אינה באשמתו ובאחריותו של "השמאל והמרכז הישראלי", כגרסתו של לוי, אלא האחריות היא של המדינה האזרחית באמצעות מנהיגיה והפוליטיקאים החילונים שלה, ולגרסתנו - גם באחריותם של אותם אנשי תקשורת, התוקפים, שלא בצדק ושלא בדין, את אלו שכל "אשמתם" היא במיגננה שהם מגנים על משפחתם ועל ביתם.

מירב מיכאלי מפרטת את השגיאות הקריטיות ששגו מנהיגי ישראל מאז הקמתה, בפטור הגורף מהשירות הצבאי, במימון מפלה של לימוד "התורה". במתן בלעדיות לרבנים על חיי האישות, הקבורה, הגיור, החינוך הדתי והכשרות. והמסקנה מכל אלה היא -

הציבור החילוני הגדול מוקצה מחמת המיאוס בעיני מרבית הרבנים והציבור החרדי בכללו. כמי שאינם דתיים, הציבור החילוני - מעצם היותו חילוני, וללא קשר לשמאל, למרכז או לימין - מונע לגרסתם את ביאתו של "המשיח", ולא אחת הוא מכונה "גויים" על-ידם, שהוא כינוי גנאי בעיניהם. חלק מאותו ציבור חילוני התפכח, אמנם באיחור רב, והחליט להגן בכל דרך חוקית על זכותו לחיות את חייו במסגרת השקפת עולמו, ולמנוע מכל אדם דתי - פשוט-עם או רב גדול בתורה - לרמות את בני משפחתו ולגוזלם לעולם הדת, או להשתלט על אורחות-חייו במקום מגוריו.

צודק גדעון לוי בטיעוניו-טענותיו בכל הנוגע לאוזלת-ידיהן ומחדליהן של המשטרה והפרקליטות לגבי הפרות חוק וסדר מצד חרדים מתנחלים בשכונות ויישובים ערביים. אלא שאין שום קשר בין מחדלים אלו לבין זכותם הלגיטימית של תושבים חילוניים במגזר היהודי לחיות את חייהם במקומות מגוריהם בלא שאדם או רשות דתית יפריעו להם, וינסו לצוד את בניהם ובנותיהם ליד שערי מוסדות הלימוד שלהם. עוולה אחת אין בה צידוק לעוולה שנייה אחרת. אין קשר בין ההתנחלויות לבין המיסיונריות הדתית היהודית, ששלוחיה מנסים להטריד את תושבי השכונות החילוניות בקיום פולחנים דתיים, כהנחת תפילין למשל, או בביצוע הוראת רבנים להתנחל - לכאורה בזכות דמוקרטית מלאה - בשכונה חילונית, כשהמטרה האמתית היא לשמש ראש-חץ בכיבוש אותה שכונה או אותו ישוב והפיכתם לאתרי מגורים חרדיים.

טעות קריטית יש במחשבה, שפתיחת גן-ילדים חרדי בשכונה או בישוב חילוני היא מעשה תמים. המטרה שונה בתכלית. מטרתו האמתית של מעשה "נדיב ואנושי" לכאורה כזה היא ליצור "ראש-גשר" לכיבוש מלא ומוחלט של אותן שכונות ויישובים.

קוצר ראיה חמור ומסוכן ביותר הוא להתייחס לכל מעשה חרדי כאל פריט בפני עצמו מבעד למשקפיו ההומניסטיים, הדמוקרטיים והפלורליסטיים של המתבונן התמים, גם אם במקצועו הוא עיתונאי, כאשר המעשה הנדון נועד מלכתחילה לפגוע בהומניזם, בדמוקרטיה ובפלורליזם. המגמה הקיצונית ביהדות הדתית האורתודוכסית הולכת ומשתלטת על מרבית מעשיו של הציבור הדתי בכלל. בעיניהם קיימת אמת אחת, בלעדית ונצחית, והמצווה החשובה ביותר לעת הזאת היא המרת דעתם ודתם של כלל אזרחי המדינה היהודיים ("החזרה בתשובה"), על מנת שסוף-סוף יוכל להגיע משיח-צדקם, ו"להביא גאולה" לעם ישראל. הם יודעים את שמרבית הציבור החילוני, על מנהיגיו ועיתונאיו, אינם יודעים, והוא, שעל מנת להגיע למטרה הנכספת - הקמת מדינת הלכה על חורבותיה של ישראל הדמוקרטית - יש לנקוט בשיטת הסלאמי, להסתפק בכל מעשה לכאורה בפרוסת נקניק דקיקה, שלא תעורר את נרדמי החברה החילונית מן האשליה המתוקה והמעוורת שלהם, ובסבלנות אין-קץ להמתין עד להשגת השליטה על הנקניק השלם.

להלן דוגמאות בודדות מתוך שפע ההצהרות של אישים דתיים וחרדים, שפליאה היא בעינינו כיצד הציבור החילוני ובעיקר מנהיגיו מתעלמים מהם, ואינם מבינים שמדובר רק בקצהו של קרחון - קרחון ההלכה היהודית, שמתוכנן לפרטיו להרוס את המדינה האזרחית שהוקמה במאי 1948:

"הארץ" מיום 23.2.1993 פרסם מאמר מאת עובדיה יוסף, שזו כותרתו:

אזהרות חמורות מפני השתתפות בבחירות התפרסמו בסמטאות השכונות החרדיות בארץ:

"יתד נאמן" החרדי הביע את דעתו הברורה ב-19.4.1989:

ושוב ב-9.5.1997:

הרב "הגאון" שאול קרליץ פרסם את דעתו ב"יתד נאמן" ב-31.5.2000, תחת הכותרת "להעמיד דברים על אמיתותם", ובין השאר כתב את הדברים הבאים:

מר מנחם גרילק, במאמר בשם "הנה ימים באים", כתב בעיתון החרדי "בקהילה" מיום 19.2.1999:

דברים דומים בניסוח מעט שונה אמר עובדיה יוסף מספר פעמים (צוטט באתר החדשות של ערוץ 2 בתאריך 20.6.2010):

"מי שפונה לבתי המשפט החילוניים - אין לו חלק בעולם הבא".

יובל שרלו, הנחשב מתון בהשוואה לרבנים חרדים אחרים, אמר במכתב לבוגרי ותלמידי ישיבת ההסדר שבראשה הוא עומד (ראה ynet מיום 4.7.2011):

ההלכה מעל החוק, אך להימנע מעימות. עמדתי היא חד-משמעית,
אין דבר עליון יותר מדבר השם,
אך עידן עולם ההלכה מקבל את חובת הציות לחוק...
רק בהתנגשות חזיתית יש לבוא בשם ההלכה

(מתון-מתון, נחמד-נחמד, אבל אין דבר עליון יותר מדבר השם...)

מה לנו כי נלין על רבנים חרדים, כאשר יעקב נאמן, שר המשפטים של מדינת ישראל מביע את השקפת עולמו המשפטית לפיה "יש לדון בישראל לפי דין תורה" - כתבה מאת קובי נחשון ב-ynet בתאריך 8.12.2009:

שר המשפטים קרא בכנס משפט עברי בירושלים "שמשפט התורה יהיה המחייב במדינת ישראל, והדרך הראויה לעשות את זה היא צעד אחר צעד".

ועוד נכתב:

שר המשפטים, יעקב נאמן, קרא אמש (יום ב') בכנס של המשפט העברי בירושלים "להחזיר עטרה ליושנה, שמשפט התורה יהיה המשפט המחייב במדינת ישראל". נאמן הוסיף כי הדרך הראויה להנחיל את משפט התורה למדינת ישראל היא באופן איטי ומדוד - "צעד אחר צעד". נאמן אמר כי יש "להחזיר למדינת ישראל את מורשת האבות, את דברי התורה הראשונים והאחרונים, שבהם יש פיתרון מלא לכל הדברים שאנחנו עוסקים בהם". הרבנים והדיינים שהשתתפו באירוע הגיבו לנאומו במחיאות כפיים.

הוא שאמרנו קודם: מבחינת העמדה הדתית-חרדית, לצורך הקמת מדינת הלכה על חורבותיה של ישראל הדמוקרטית יש לנקוט בשיטת הסלאמי, להסתפק בכל מעשה לכאורה בפרוסת נקניק דקיקה, שלא תעורר את נרדמי החברה החילונית מן האשליה המתוקה והמעוורת שלהם, ובסבלנות אין-קץ להמתין עד להשגת השליטה על הנקניק השלם. הנה בא שר המשפטים "שלנו", נבחר הממשלה שלנו, ומאשש את דעתנו באומרו בריש-גלי:

השר נאמן: הדרך הראויה להנחיל את משפט התורה למדינת ישראל היא באופן איטי ומדוד - "צעד אחר צעד"

ויש הצהרות והבהרת-עמדות דומות לאין-ספור.

ראייתה של מירב מיכאלי היא הנכונה, וכך יש לבחון ולבדוק כל ציצית של מעשה חרדי. שכן, התכנון הכולל קיים כבר מזמן, ואת התקציב להפקתו המושלמת מספקת בעיקר החברה החילונית, העובדת והמשרתת את המדינה כולה בסיסמת "דמוקרטיה, סובלנות, הומניזם, פלורליזם".

מדינת הלכה כבר קיימת כאן למעשה, אבל עדיין לא מאוחר לבטל את קיומה ולהחזיר את ישראל לדמותה ואופייה האזרחית והדמוקרטית. גדעון לוי במאמרו רואה את הפיתרון בהתייחסות שונה לדתיים, ע"י צביעתם בצבעים שונים:

"פיתרון" זה כלל אינו מתייחס לתהליך ההדרגתי וההרסני של התחרדותה של מדינת ישראל. מירב מיכאלי במאמרה מצביעה על הפיתרון האחד ויחיד שעשוי, אולי, למנוע את התהליך: הימצאותו של מנהיג בעל חזון. וכך היא מסיימת את מאמרה:

אכן כן. על מנת למנוע את התבססותה של מדינת הלכה, ולהחזיר לאחור ולבטל עוולות שנעשו ונגרמו בעבר, גם אם מתוך תום-לב, חייבים להימצא ולקום מנהיג או מנהיגה בעלי חזון, שיעשו זאת.

בידינו בלבד הדבר, והוא אפשרי.