הפטור הבזוי והבלתי חוקי בעליל

בהליך הקמת המדינה ביקש דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון, למנוע עימות עם מגזרים חרדיים במדינה, וכחלק ממה שקרוי "סטטוס קוו" (מצב קבוע מוסכם) הגיע בשנת 1948 להסדר עם מנהיג אגודת ישראל של אז, הרב יצחק מאיר לוין, לפטור 400 תלמידי ישיבה משירות בצבא. היה זה המשך לשיחות שניהל בן-גוריון עם החזון-איש, שביקש ממנו לשחרר אברכי-ישיבות משירות בצבא על מנת לשקם את הישיבות החרדיות שנהרסו בשואת אירופה. היחס בין 400 האברכים לכלל הציבור בארץ (אז 600,000 איש) היה 0.06%.

לאחר 1977, כשהליכוד בראשותו של מנחם בגין עלה לשלטון, ואגודת ישראל הצטרפה לקואליציה, שונתה אותה מכסה זעירה, ובשנת 2005 הגיע מספר האברכים פטורי-הגיוס ל-41,450, והיחס בין מספרם לכלל האוכלוסייה שמנתה כ-7 מיליון, היא 0.6%, כלומר - עליה פי 10 במספר המשוחררים רשמית מגיוס לצבא.

לאחר שבג"ץ הורה למדינה לחוקק חוק בדבר גיוס אברכי-ישיבות מונתה בשנת 1999 ועדה בראשות שופט בדימוס - צבי טל, לקבוע סידור חוקי בנושא. אלא שאותה ועדה (ועדת טל) לא שינתה הרבה מן הקיים, פרט לקביעה, שהשנה הקובעת היא גיל 22. עד לאותו גיל יוכל בחור חרדי ללמוד בישיבה, ובגיל 22 יהיה עליו להחליט - האם להמשיך ללמוד (וכמובן לא לשרת בצבא) או לצאת לחיי עבודה. במקרה זה עליו לבחור בין שירות צבאי מקוצר (ארבע חודשי שירות+מילואים) או שירות אזרחי למשך שנה, ללא שכר.

הסדר זה לא היה מקובל על החרדים, ההתגייסות לצבא הייתה זעומה (עשרות בודדות בלבד בשנת 2005), מספר מקבלי דחיית-שירות גדל, והמדינה הודיעה לבג"ץ כי חוק טל למעשה נכשל.

לפני שבועיים וחצי קבלה הממשלה (ליכוד, עבודה, ישראל ביתנו, חרדים ודתיים) - בהליך סודי - החלטה, לפיה אברך שילמד בישיבה עד גיל 22 יוכל להסתפק בשנת שירות אזרחי אחת (כמו למשל מ.ד.א., או בית-חולים) ולאחר מכן לצאת לשוק העבודה. החלטה זו שוללת מצה"ל את הזכות שהייתה לו מכוח ועדת טל, לגייס בני ישיבות מגיל 22 לשירות צבאי, גם אם הוא מקוצר.

מהי המשמעות הלאומית-חברתית של החלטה זו?

המשמעות היא אחת: אפליה בזויה, בלתי צודקת ובלתי הוגנת בין פלג אחד של הציבור הישראלי לפלג אחר. גם הרעיון התמים של דוד בן-גוריון לעזור לציבור החרדי לשמר את הישיבות שנהרסו איבד את משמעותו. כלל הציבור הישראלי של גילאי 18 נחלק אפוא לשניים: חלק מתגייס לצבא, בנים ל-3 שנים ובנות לשנתיים, חלקם נותנים לצבא ולמדינה את זמנם, כוחם ולא מעט גם את חייהם, ורובם ממשיכים בשירות מילואים שנים רבות לאחר מכן. רק בתום השירות בצבא הם משתחררים לעבודה, או ללימודים. לימודים אלו הם בתשלום, מכיסם של הלומדים.

חלק אחר, צעירים בני 18, באותה רמת בריאות וכושר, הולכים לישיבות ללמוד גמרא. לימודים אלו הם על חשבון המדינה, קרי - משלמי המסים, קרי - גם הוריהם של הבנים והבנות שהתגייסו לצבא, ורק לאחר מכן ילמדו - על חשבונם. ובהגיעם לגיל 22 - חלקם ימשיכו להיות טפילים בישיבות חרדיות על חשבון המדינה, ומי שלא ירצה להמשיך ללמוד - יוכל לצאת לעבודה, לאחר שנת שירות. על שנת השירות הזאת למדנו לאחרונה ממספר ארגונים חרדיים, כאשר צעירים חייבי-שנת-שירות "מילאו את חובתם" בשירות באותם ארגונים חרדיים...

המשמעות של ההסדר החדש שקבלה ממשלת ישראל מחמיר עוול שנגרם לאזרחי המדינה באפלייה בין אדם לאדם, בין דם לדם, כאשר גם המעט שנתנה החברה החרדית לצבא בוטל.

מדינה נורמאלית, שבה חברה נורמאלית של בני אדם החיים בהרגשה של צדק ושוויון חברתי, אינה יכולה לקבל מצב, בו ציבור מסויים נושא במלוא העול למען הכלל, בעוד ציבור אחר נהנה במלוא יכולתו מזכות בלתי הוגנת ובלתי צודקת לא לשאת כלל באותו עול.

חברי עמותת 'חופש' אינם מסוגלים להבין כיצד זה מאות אלפי סטודנטים, שנתנו לפחות 2 ו-3 שנים מחיים (בנות ובנים בהתאם), וממשיכים לשאת בעול שירות מילואים, ומשלמים מכיסם או מכיס הוריהם את שכר הלימוד. משלימים עם עוול נורא ואיום שממשלות ישראל לדורותיהן גרמו וממשיכות לגרום להם בכך, שציבור אחר, גדול ועצום, פטור מאותו שירות ממושך, קשה ומסוכן, ומקבל את הלימודים כמתנה מהמדינה, או למעשה - מהם.

חברי עמותת 'חופש' אינם מסוגלים להבין כיצד זה ציבורים גדולים במדינה, על מנהיגיהם בכנסת ובממשלה, מוכנים עד כדי כך להיכנע לסחטנות דתית, ולפגוע כל כך קשה בדורות הצעירים, בצדק ובשוויון הלאומי-החברתי.

יש רק דרך אחת לפתור את הבעיה: להתנגד לה. חולשתו הגדולה של הציבור החילוני הוא העדר מסגרת והעדר מנהיגות. לציבור החילוני, המורכב מזרמים, מפלגות ודעות שונות, אין מנהיג אחד שיקום ויקרא להם לעשות מעשה. אולם, לנוכח העוול הקשה והאפליה המתמשכת וגוברת - חובה על כל פלגי הציבור החילוני - כל הארגונים הרעיוניים והחברתיים, חברי כל המפלגות האזרחיות, כל ארגוני הסטודנטים, כל תנועות הנוער - להתאחד למבצע חשוב מאין כמוהו: ביטול מוחלט של האפליה בשירות למען המדינה, וזאת כשלב ראשון בהפרדה בין המדינה לדת. לא כולם חייבים לשרת בצבא. אבל כולם חייבים לשרת את המדינה. על המדינה להקים מינהלת שירות לאומי, שהצבא הוא ענף אחד, ולצדו ענפים נוספים רבים: מד"א, מכבי-אש, סיירת ירוקה , הגנת החופים, הגנת הטבע, שמירת היערות, סעד לנזקקים ומיעוטי היכולת, ועוד. משך השירות בצבא ובכל ענת שירות יהיה זהה, לבנים כמו לבנות, איש לא יישמט, איש לא ישתמט: חילונים, דתיים, חרדים, יהודים ושאינם יהודים.

רק כך תוכל מדינת ישראל להמשיך לשרוד. שאם לא כן, ההסדר הקיים יביא חורבן על החברה והמדינה כולה.

אנו קוראים לציבור לפנות לחברי הכנסת ישירות ולהביע את מורת רוחם מהמחטף הזה.