שירות שיוויוני של המדינה

בשנים האחרונות מחלחלת סוף סוף לתודעת הציבור הרחב העובדה ששירות המדינה צריך להיות שיוויוני, דהיינו, דומה לכל אזרח, ללא אפלייה על בסיס שאינו ענייני. אם ימשיכו העניינים במצבם הנוכחי, הרי שאולי יותר מהדאגה "מי ישמור עלינו" בעוד מספר שנים, יש לדאוג "על מה בכלל יישאר לשמור" כאן.

אלא שסיסמאות כאלה הן כלליות, וללא פריטתן לפרטים הן יישארו בגדר "סיסמאות" בלבד. שירות שיוויוני צריך לדעתנו להתבסס על הקווים המנחים הבאים:

• כל אזרח בגיל המתאים שזכאי להצביע לכנסת ישראל, תחול עליו גם חובת השירות בצבא. פטורים מהשירות יינתנו על בסיס ענייני, כגון: בריאות, מצב משפחתי, נושאים בטחוניים, ולא על בסיס מפלה של אמונה או גזע.
  
  
• ניתן להמיר "שירות צבאי" ב"שירות לאומי", כאשר הקריטריונים להמרה שכזאת יהיו גם הם על בסיס ענייני דומה, וכאשר לצבא תהיה "זכות ראשונים" על שירותו של האזרח.
  
  
• השירות יהיה זהה לכל מבחינת אורך הזמן, הפיצוי הכספי, שירות המילואים, וכדומה, שוב - בכפוף לקריטריונים עניינים ובלתי מפלים (למעט האפשרות לשירות קצר יותר - אך שיוויוני - לבנות, המוסבר בהבדלים ביולוגיים אובייקטיביים).
  
  
• השירות, צבאי או לאומי, יהיה בנושאים שהם בבירור לטובת המדינה, ולא לטובת המשרת או מיגזר ספציפי.
  
  
• ההחלטות הקובעות את פעולותיו של המשרת בזמן שירותו יהיו של מפקדיו, ולא של גורמים חיצוניים לצבא.
  
  
• הצבא ישכיל להפריד בין ענייני דתות ואמונות אישיים, לבין נושאים עניינים הכרוכים בשירות ובתכניו.
  
  
• יש לכלול את נושא חשיבות וחובת השירות בחינוך החובה של כל המיגזרים במדינה. אין זה צודק לחנך צעירים במשך 18 שנה על חשבון המדינה שהגיוס הוא דבר "פסול", ואז לבוא ולדרוש מהם בגיל 18 להתגייס.