...ועוד טיעונים...

שהוא מאמר המשך לסדרת מאמרי הטיעונים:
"טיעונים בנוגע לקיומו של האלוהים", "שאלות ותשובות",
"עוד טיעונים מופרכים" ו"כמה סיבות טובות לא להאמין באלוהים"

סייברדין

תוכן העניינים:

דברי פתיחה קצרים
1. משל היהלום 2. השואה
3. האדם כשולחן 4. גנטיקה
5. אנחנו נפריח השממה 6. אנ'לא מאמין
7. רגע של ייאוש 8. מלחמת המפרץ
9. התורה האחידה 10. טיעון הגלות
11. איך לא הצלחתי לחקות את אברהם אבינו 12. פסקל מכה שנית
13. דיני כשרות, סיבוב אחרון 14. אמנון יצחק, מדען בע"מ
15. וידוי אישי עם מוסר השכל 16. הרבי מאקסטה
17. שובו של ישו 18. תגיד, לא נמאס לך?

אהבת חינם

לקוראי "חופש" המשתייכים למועדון הגרופים של אמנון יצחק, סעיף 14 הוא הרלוונטי לגביכם.

לקוראים המשתייכים למרכז ההסברה החרדי באינטרנט, אין פה טיעונים משלכם, אתם יכולים בשקט להקדיש את הזמן הזה למצוא עוד ציטוטים שנדמה לכם שמוכיחים משהו. אבל אתם מוזמנים לעיין בתזה המופיעה בסעיף 10.

לקוראים חילוניים נאיביים במיוחד: איפה אתם חיים? החבר'ה האלה קוראים את "חופש" באדיקות יותר גדולה ממני.

דברי פתיחה קצרים

בעקבות הקריאה, באחד ממאמריי הקודמים, לשלוח לי טיעונים חדשים של מחזירים בתשובה ששמעתם, קיבלתי מכתבים מכמה אנשים (אגב, הבקשה עדיין אקטואלית). מתוכם יש לציין במיוחד בחור אמיץ אחד, שיצא בשאלה לפני כמה שנים ומאז לא מפסיקים לנדנד לו שיחזור ל"דרך הישר". הוא שומע טיעונים חדשות לבקרים, וגם עונה להם כמו שצריך; ובעקבות כך שלח אלי טיעונים רבים וגם את תשובותיו להם, וטיעונים אלו מהווים את עיקר המאמר (מ"השואה" עד "אברהם אבינו", כולל). גם חלק מהתשובות שלו מופיעות כאן. אז תודה רבה לו ולכל מי שכתב לי, וקדימה, הבה נשליך את חכת ההיגיון למי המחב"ת* המעופשים ונראה איזה דגים תפלים נדוג הפעם. (*מחב"ת = מחזיר בתשובה, מטיף חרדי)

1. משל היהלום

לפעמים יש אנשים כל-כך אטומים שהם מאמינים שכל אחד, עמוק בפנים, בעצם חושב כמוהם, ורק עושה כאילו (או דווקא). דוגמא טובה לכך היא משל היהלום; יהלום הוא דבר יפה מאד, אבל הוא יכול להתלכלך או להיות קבור בעפר ואף אחד לא יראה אותו. ככה החילוני: יש לו עמוק בפנים נשמה טהורה שמשתוקקת לפרוץ החוצה ולנשק את הזקן של הרבי ולצעוק שאבעס, אבל אל הנשמה הזאת נדבק המון לכלוך (מדע, רציונליות, הומניזם, אמנות, דמוקרטיה וכו') שמסתיר אותה ואז החילוני הופך לחיית הטרף חדלת האישים שכולנו מכירים. זה מה שמסבירים לילדים שמקבלים רעיונות, מן הסתם; אל תשחק עם החילוני, מתוק שלי, הוא מלוכלך. אתה טהור, אותו צריך לרחוץ. מעניין, אני תמיד חשבתי שהמחשבה החופשית היא היהלום, והפסאודו-דת שמנסים למכור לנו היא הלכלוך.

2. השואה

כשהיצירתיות אוזלת, פונים לחיקויים. בתקופת המלחמה הקרה נהגו מהנדסי האווירונאוטיקה הרוסים להעתיק באורח חסר בושה את עיצובי המטוסים האמריקאיים. כלומר, אותו מטוס, מטרה הפוכה. ככה המחב"תים: הם יכולים לקחת טיעון חילוני למהדרין (אם יש אלוהים, איך הוא נתן לרצוח שישה מיליון יהודים?), לעוות אותו מהקצה את הקצה ולהפוך אותו לטיעון משלהם. וככה זה נשמע; במלחמת העולם השניה יצא עם שלם מדעתו והתחיל לכבוש ולרצוח ללא הבחנה. איך אפשר להסביר זאת, חוץ מאצבע אלוהים? ובכן, מבט חטוף בספרייה העירונית המצ'וקמקת שלי גילה עשרות ספרים העוסקים בנושא זה בדיוק. תשובות רציונליות לחלוטין נמצאות שם. לעומת זאת לא נמצא שם ולו מחב"ת בודד. ויש בזה מן ההיגיון - למה ללכת ולקרוא ספרים ולמצוא תשובות-של-ממש, בזמן שאפשר ללכת ולזבל את השכל לאלפי אנשים אחרים?

גם לטיעון החילוני יש להם תשובה. אלוהים כל כך התעצבן על המתבוללים ושאר החוטאים, ימ"ש, שהוא פשוט עשה "אחורה פנה - קדימה צעד" ועזב אותנו לנפשנו, לאכול לבד את הדייסה שבישלנו. זה נקרא "הסתר פנים" (לצעירים שבינינו: קוקו, איפה אלוהים?), שהוא בעיה בפני עצמה; מה זאת אומרת אלוהים עזב אותנו? הוא נמצא בכל מקום בכל זמן, לא? ובואו לא נשכח את מה שנאמר בישעיה מ"ה, ז': "...עושה שלום ובורא רע אני יהוה עושה כל-אלה". בכל מקרה, מהטיעון הקודם עולה שהוא לא רק עזב אותנו, אלא גם שיסה בנו את הגרמנים, ועוד איך! מה, חסרות דרכים הומניות להמית כופרים? אחלה אלוהים שבעולם, מה אני אגיד לכם, המרקיז דה-סאד כבשה לידו. ולסיום יש לשאול, כמובן, איך אפשר לדעת שאין "הסתר פנים" גם עכשיו? או שאפשר לדעת רק בדיעבד? כלומר, משהו טוב קרה, סימן שאלוהים השגיח. משהו לא טוב קרה, סימן שאלוהים לא השגיח. היגיון של ברזל.

ועכשיו ברצינות. בכל יום-שואה נאמר המשפט "לזכור ולא לשכוח". כפי שאני רואה זאת, לא מדובר כאן בגרסה חדשה של "זכור את אשר עשה לך עמלק". אין זה ציווי לשנוא את הגרמנים כולם לנצח על מה שנעשה, ובוודאי גם שאין זה צו קינה שנתי על מר גורלנו כעם, כפי שהדתיים נוהגים לעשות בהנאה מזוכיסטית מדי פעם. המסר הוא עמוק הרבה יותר; זכור, כי בני אדם יכולים לעשות זוועות לא-יתוארו אשר כאלה. בני אדם כמוני וכמוך, שוויתרו על צלם האנוש שלהם תמורת ההבטחה של עם נבחר תחת מנהיג עליון. הסטת האשמה מבני האדם אל האלוהים, כפי שהוזכר, היא הפשע החמור ביותר שיכול להיעשות; היא גורמת להכחשה ולזילות של הסכנה החמורה ביותר, מסירה מבני האדם את האחריות לגורלם וגרוע מכל - פותחת פתח לדברים אשר כאלה, גם בעתיד.

3. האדם כשולחן

מספרים על רבי עקיבא, שבא אליו אפיקורס אחד ושאל אותו, מניין לו שיש בורא לעולם. אמר לו: בוא אלי מחר (היה צריך זמן לחשוב). בא ההוא למחרת. אמר לו הרבי: בגד זה שאתה לובש מי יצרו? אמר לו: החייט. אמר לו: מניין לך שהחייט הוא שיצר את הבגד? אמר לו: הבגד מעיד על עצמו שהוא נוצר על ידי החייט. החזיר לו (בהפוכה): כך העולם מעיד על עצמו, שיש לו בורא. מאז ועד היום הטיעונים לא השתפרו בהרבה. עובדה - עדיין משתמשים בזה. המחב"ת ישאל בתמימות מזויפת "מי עשה את השולחן הזה?" ואתה תענה "הנגר". הוא יגיד "מאיפה אתה יודע, אולי הוא נוצר מעצמו?" "מה אתה, גנוב?" תגיד "שולחנות לא נוצרים מעצמם, הנגר עושה אותם". "גם האדם לא נוצר מעצמו, יש מישהו שברא אותו" מ.ש.ל. מקסים, לא? צריך לבדוק בעיתוני הילדים החרדיים, אם יש להם "מצא את ההבדלים". בצד אחד תמונה של הרב כדורי, בצד שני תמונה של שולחן. ברגע שהמחב"ת יוכיח שאדם הוא שולחן, אני אקנה את הטיעון הזה.

פרקטית, אפשר לקחת את המחב"ת לנגרייה הסמוכה ולהראות לו איך עושים שולחן, ואחר כך לקחת אותו למקום אחר ולהראות לו איך באים ילדים לעולם. ואז לומר: הנה, האדם נוצר בידי אדם. ואז הוא יגיד - אבל אדם יצר את השולחן הראשון, מי יצר את האדם הראשון? כאן יש שתי אפשרויות: או לומר לו "אתה רואה? שולחן ואדם זה בכלל לא אותו דבר" או לקחת אותו לגן החיות, שם יוכל לדסקס את הבעיה עם קרובינו השימפנזים.

4. גנטיקה

ועוד שמעתי, שלכוהנים יש גן מיוחד שנמצא רק אצלם. אפילו אם זה נכון, זה בסך הכל אומר שלכהן הראשון (או לאבא שלו) היה איזה גן שונה משל אחרים, אולי אפילו תוצאה של איזו מוטציה מקרית. אז מה? אני מבטיח לכם שאם תחפשו, תמצאו עוד מיליון משפחות ברחבי העולם שיש להן גן מיוחד משלהן. ואפילו אם יש לו, לכהן, גן מיוחד, עדיין 98.4% מהגנים שלו זהים לאלו של השימפנזה הגמדית, הבונובו. הטיעון המוזר הזה (מה הוא מנסה להוכיח בכלל?) דורש עוד קצת מידע לגבי הגן המופלא. מחב"תים, נא להגיש סיכום, כולל מקורות, עד שבוע הבא.

5. אנחנו נפריח השממה

אי-שם בספר הספרים יש איזה פסוק שאינני מכיר שניתן לפרש אותו כאילו הוא אומר שכשהיהודים יעזבו את הארץ היא תהפוך לשממה, ורק כאשר יחזרו לארץ היא תפרח מחדש. שוב, תוך התעלמות גסה מכל העובדות שבעולם, אנשים מגלים נבואות כאלה וטוענים שהן מוכיחות משהו. ארץ ישראל לא הייתה תמיד שממה לפני בוא היהודים. היו כאן נוצרים ומוסלמים ויישובים וכל מה שתרצו. האימפריה התורכית ששלטה כאן לאחר מכן הייתה מנוונת למדי וזה לא המקום היחיד שהיא דאגה לפתח. ובואו לא נשכח את היישוב היהודי הקטן בירושלים ובשאר הערים הקדושות. מה הם, עיזים? הם לא היו מספיק יהודים כדי שהארץ תפרח מחדש? וראה זה פלא, יום אחד באו המון גויים דוברי עברית - סליחה, ציונים - ובעזרת ידע שהביאו מהגויים וגם בעזרת הבריטים אכן הפריחו את השממה שהשאירו התורכים. והחרדים צעקו עד השמיים שעוד לא הגיע הזמן כי המשיח עוד לא בא. ובאותו זמן הפריחו הבריטים גם את כל הארצות שמסביב! אכן האל פועל בדרכים משונות.

6. אנ'לא מאמין

טריק של מחב"תים מתחילים: "אני מאמין שהעולם נוצר במקרה, כמו שאני מאמין שאותיות מפוזרות ייצרו במקרה משפט גאוני". אז קודם כל, זה שאתה מאמין בכל מיני דברים זו בעיה שלך, לא שלי. חוץ מזה, בספר "השען העיוור" מראה ריצ'רד דוקינס כיצד, בעזרת תוכנת מחשב פשוטה למדי המגדירה ברירה "טבעית" מתאימה ובעזרת אוסף של אותיות מקריות, נוצר המשפט הגאוני "סבורני, שהוא דומה לשפן" (שייקספיר) תוך 11 שניות בלבד. אבל שוב, מי אמר שהעולם נוצר במקרה? חוקי הטבע הם קשוחים מאד ונותנים מעט מאד מקום למקרה, אם בכלל. כמעט כמו כללי השפה. העולם לא נוצר במקרה יום אחד; הוא התפתח במשך מיליארדי שנים. אולי, אם ניתן למי שממציא טיעונים אומללים כאלה כמה מיליארדי שנים, גם הוא יצליח לחשוב על משהו גאוני.

7. רגע של ייאוש

אתנחתא קלילה: אלו סוגי ה"מילים האחרונות" שיגיד בוויכוח מחב"ת לא מנוסה, או חובב, ומצורפות תשובות אפשריות:

1. אתה אולי חכם, אבל אלוהים יותר חכם ממך.
   התשובה: אבא של אלוהים שלי יותר גדול מאבא של אלוהים שלך.
2. טוב, אני לא מצליח להוכיח לך, אבל אלוהים כבר יעניש אותך.
   התשובה: תוכיח.
3. היו כבר יותר גרועים ממך.
   התשובה: היו כבר יותר טובים ממך.
4. אני רואה שאתה חכם, אולי תלך למקום שיש להם תשובות טובות יותר (הוא מתכוון לסמינר או ישיבה).
   התשובה: טוב, אני אלך לאוניברסיטה.
5. אתה סתם טועה ומטעה ואין לי כוח לשטויות שלך.
   התשובה: עם הוכחה כזו אי אפשר להתווכח.

8. מלחמת המפרץ

גם מלחמת המפרץ לא חמקה מידיהם החמדניות של יצרני הטיעונים הדביליים. איך זה יכול להיות, הם שואלים, שעל ישראל נפלו 40 סקאדים וכמעט אף אחד לא נפגע, בזמן שעל ערב הסעודית טיל אחד שנפל הרג המוני חיילים של בנות הברית. התשובה היא פשוטה: כדי שהסקאד יוכל להגיע עד ישראל, נאלצו לקצץ בגודל מטען הנפץ שנשא; הטיל שנפל בסעודיה הכיל טון אחד של חומר נפץ, הטילים "שלנו" חמישית מזה. בנוסף, הסקאד הוא לא-כל-כך מדויק, וגם אם כיוונו אותו למרכזי אוכלוסייה, הסטייה (שגדלה עם המרחק כמובן) גרמה לו לפגוע באזורים פחות צפופים. ומי זוכר את הסקאדים בעלי ראש הבטון שכוונו לכור בדימונה? גם הם נכללים בספירת ה-40, לא? וכל תושבי המרכז שעברו לאילת... והחשוב מכל - כל הטילים פגעו באזורים חילוניים פחות או יותר. אז מה פתאום אלוהים ריחם עליהם? רבותיי, יש לנו אלוהים הפכפך יותר ממזג האוויר.

9. התורה האחידה

איך זה יכול להיות, שבכל אלפי התפוצות יהודים שמרו על אותה התורה ואותן המצוות, בלי שינוי, במשך אלפיים שנה? התשובה פשוטה מאד, הם לא. אם הכל היה זהה, לא היה צריך נוסח צה"לי אחיד לתפילות, נכון? מה עם הרפורמים? מה עם הקראים? החילוניים? אנשי הדת האתיופים? ישו הנוצרי? כל אחד ואחד מהם יהודי, אבל לא שומר בדיוק על אותה התורה ואותן המצוות באותו האופן. אלא אם מגדירים יהודי כמי ששומר תורה ומצוות בדיוק כמו המטיף, ואז לא פלא שכל היהודים עליהם מדבר המטיף שומרים תורה ומצוות, בדיוק כמו המטיף.

10. טיעון הגלות

איך העם היהודי נשמר למרות כל הרדיפות והגירושים והפרעות והטרנספרים וכל זה? חייב להיות בו משהו מיוחד, אלוהים שומר עליו. כן, ראינו איך אלוהים שמר עליו בשואה. יש לי תיאוריה אחרת לכל הנושא הזה. השטן רצה שיהיה לבני טיפוחיו הגויים משהו להשתעשע עמו ולהיות אכזריים אליו. לכן הוא יצר את היהודים והוא משאיר אותם בחיים רק כדי שיהיה למי להתאכזר. נשמע הגיוני כמעט כמו הטיעון המקורי. גם ההפרכה הדמוגרפית צצה ועולה; נגיד שאוכלוסייה נורמלית במצב טוב מכפילה את עצמה כל מאה שנה. ליהודים היו צריכות להיות בערך 340 הכפלות כאלה, מאז שישבו 600 אלף חבר'ה ליד הר סיני . אז אם העם היהודי נשמר כל-כך טוב, איפה כל מאות הטריליונים של היהודים שהיו צריכים לחיות היום? כנראה שהוא לא נשמר כל-כך טוב ככלות הכל. לפעמים גם יגידו לכם שהעם היהודי הוא העתיק בכל העמים. זה לא נכון. הסינים (וגם ההודים) עתיקים יותר.

11. איך לא הצלחתי לחקות את אברהם אבינו

האגדה מספרת שבהיותו נער קטון מכר אברהם אבינו פסלי אלילים בחנות של אביו (תרח). עמד ומכר וראה כמה טיפשי כל העסק - אנשים סוגדים לאלילי חימר שנאפו בתנור לפני יום. יום אחד כשאבא לא היה הביאה לו אישה אוכל לתת כמנחה לפני האלילים. אברהם נכנס לפנים החנות, הסתכל ימינה ושמאלה, תפס מקל ושבר לכל האלילים את הצורה של האימא שלהם, ורק את הגדול ביותר השאיר שלם ושם ביד שלו את המקל. האבא חזר וחטף את השוק של החיים שלו. "מי עשה את זה?!?!" התקצף. אברהם הסביר; האלים התחילו לריב על האוכל, המאבק הסלים ובסוף הגדול תפס את המקל ושבר את כל האחרים. אמר לו האבא "בחיאת רבק, זה יכול לזוז? לעשות משהו בעצמו?" ואברהם קפץ "אהה! תשמענה אוזניך מה שפיך מדבר! וגו''" וכך הוכיח לו שכל האלילים זה חארטה-בארטה. יופי של סיפור.

אז אתמול הלכתי לחנות אלילי-חרס של חרדי אחד בזמן שהוא לא היה, ועם נבוט פצפצתי לרסיסים את כל מרכולתו. כשהוא בא וראה את הנזק, הסברתי לו שאלוהים עשה את זה. משום מה לא הוא, לא השוטרים ולא השופט האמינו לי. והשאלה שלי - למה לא האמינו לי? מה, כולם יודעים שאלוהים יכול לעשות מה בראש שלו, הוא לא איזה אליל מחרס. ואז תפסתי, שמאמינים שמשהו נעשה על ידי אלוהים רק כשזה נוח וכשאין מישהו אחר להאשים. הדתיים הם שמחליטים בשביל אלוהים מה הוא עושה ומה הוא לא עושה. גם ברדיו החרדי זה עובד ככה; כשאיזה חילוני מתקשר ומתחיל לצחוק עליהם, והקו מתנתק (במקרה?), אומרים שזו אצבע אלוהים. אבל כשדרעי או הרבנית קוקו או מישהו אחר משלהם מדבר והקו מתנתק, זו תקלה טכנית.

דרך אגב, שדבריי לא יוצאו מהקשרם ושלא יבינו אותי לא נכון. אני לא קורא להשחית רכוש של אף אחד, והסיפור הנ"ל מומצא לחלוטין. נרגעתם?

12. פסקל מכה שנית

למרות ועל אף הכל, הטיעון המופרך של בלייז פסקל ("ההימור של פסקל" - Pascal's wager) ממשיך להתקיים ולעשות נפשות. הוא הולך ככה, למי שמשום מה שכח: יש שתי אפשרויות - או שיש אלוהים או שאין. יש גם שתי אפשרויות להתנהגות: כאילו יש אלוהים וכאילו אין. עכשיו, אם אין אלוהים, איך שאני לא אתנהג זה לא ישנה כלום. לעומת זאת, אם כן יש אלוהים, אז אם אני מתנהג כאילו אין אני אחטוף גיהינום, ואם אני מתנהג כאילו יש אני אקבל גן עדן. וכיוון שגן עדן הוא כל כך טוב והגיהינום כל כך רע, אפילו אם הסיכוי שאמנם יש אלוהים הוא מזערי, עדיף לי להתנהג כאילו יש אלוהים.

דתי אחד אמר לי פעם, שאם אני חוזר בתשובה כל מעשיי הרעים בעבר נסלחים לי. אמרתי לו - טוב, אז כשאני אהיה בן מאה ואראה שאני עומד למות אני אחזור בתשובה ובינתיים אני אעשה מה שבראש שלי. אז הוא הסביר שזה לא עובד ככה: חזרה בתשובה חייבת לבוא מהלב, לא מתוך איזה שיקול של תועלת (שימו לב, שיקולי תועלת אישית אסורים!). נסו את זה עם איזה מחב"ת שמעיז להזכיר את ההימור.

עכשיו, תשאלו איזה אדם דתי אם אמונה באלוהים מספיקה כדי להגיע לגן עדן. בוודאי שלא, תהיה התשובה, צריך גם לעבוד אותו. והשאלה היא, באיזו שיטה? היהודית-רפורמית? הנוצרית? המוסלמית, הינדית, יהודית-אורתודוקסית, זורואסטרית? קתולית, פרוטסטנטית, לותרנית? כמו חסידי גור או כמו חסידי בעלז? כמו השומרונים או כמו הדרוזים או כמו היוונים העתיקים? ההבדלים הם קטנים בהרבה מקרים, אבל אסור לנו להסתכן! הרי אנו יודעים כמה אלוהים רשע, מספיק שפסיק אחד באיזו מזוזה לא כתוב טוב וכבר הוא מחריב את כל הבית. כלומר, ההימור הפשוט של פסקל הופך לברירה חסרת סיכוי בין אלפי אפשרויות. ועוד נקודה, נניח שהאיסלאם הוא הדת הנכונה. מה יותר גרוע (מבחינת חישובי הגיהינום) - להיות יהודי או להיות אתאיסט? אני חושב שאפילו אללה יודה שאתאיסט הוא פחות גרוע, מבחינתו, מאשר יהודי. אז בהתחשב באלפי הדתות הקיימות והשוני ביניהן, הכי כדאי להישאר אתאיסט. או בהאי.

איזה חכמולוג מצא דרך אחרת להתגבר על הבעיה. הוא גילה את דת החדקרן. חדקרן, כידוע לכם, הוא יצור רגיש מאד. לכן, למי שמאמין בו באמת ובתמים, הוא נותן גן עדן טוב פי אלף יותר מכל גן עדן אחר. אבל אם מישהו מזלזל, הוא חוטף גיהינום גרוע פי אלף יותר מכל גיהינום אחר. לפי החישוב של פסקל, אם כך, הכי טוב לו לאדם להאמין בכל מאודו ובכל לבבו בחדקרן, ובא שלום על ישראל.

13. דיני כשרות, סיבוב אחרון

הטיעון הוא מוכר; התורה אומרת לא לאכול חזיר כי הוא מפריס פרסה ולא מעלה גרה, ולא לאכול ארנבת ושפן וגמל כי הם מעלים גירה אבל לא מפריסים פרסה. המחב"תים טענו כל הזמן שיש כאן הוכחה לידע אלוהי, שכן איזה אדם יכול היה לדעת לפני אלפי שנים שאכן יצורים אלו הם היחידים העומדים בתנאים שהוזכרו? אבל אז התגלה, איזו הפתעה, שארנבות ושפנים לא מעלים גירה בכלל (יש עוד כמה פגמים בטיעון, אבל כבר עסקתי בהם בעבר וחבל לחזור על כך). אך לא אנשים כמחב"תים יתנו לעובדות לקלקל סיפור טוב, והם חפרו ומצאו שארנבות אוכלות את הגללים שלהן פה ושם, וזה מאפשר להן "עיכול שני" של המזון. קוראים לזה "העלאת גרה חיצונית", רק שתבינו. ומה עם השפן? פרה פרה, או יותר נכון שפן שפן. אך זה לא סוף הסיפור; מתברר, תאמינו או לא, שאת "העלאת הגירה החיצונית" הזאת מבצעים גם עכברים, חולדות, עכברושים, חזירי ים, בונים וכמעט כל מכרסם שמכבד את עצמו. את המקור אפשר למצוא כאן (ותודה לאחד המשתתפים בפורום דתיים-חילוניים של וואלה על ההפניה). המקור הזה מזכיר גם כלבים, פרימטים ו-(תרועת חצוצרות) חזירים! לא ברור מהכתוב אם גם החזירים אוכלים קקי כדי לעכל עיכול שני את המזון, אבל אני לא אתפלא כלל אם זה המצב. אז בואו נראה לאן הגענו:

1. או שמה שהארנבת עושה נקרא העלאת גרה, או שלא. אם לא, התורה טעתה. אם כן, התורה לא הזכירה המון חיות אחרות שעושות את זה גם כן (ולפיכך הידע הוא מאד לא שלם ומאוד לא אלוהי!)
   
   
2. אם אכילת הגללים ע"י חזירים היא לצורך עיכול שני, הרי החזיר מעלה גרה והוא כשר (!!!)

זה אמור לשים סוף לשימוש בטיעון המפגר הזה. והרי הנקודה המעניינת ביותר; גילינו שהטיעון הוא מופרך. כלומר, מי שהשתמש בו עד היום, או שלא ידע מספיק או ששיקר. מה זה אומר לנו, לגבי המחב"תים שמנסים להציג לנו הוכחות מדעיות כגון דא? או שהם משקרים לנו, או שהטיעונים שהם מציגים בפנינו מבוססים על מידע חלקי ולא מספק. תשקלו בעצמכם, אם אתם רוצים להאמין לאנשים כאלה! תזכרו; זה שהאדם הצליח לשכנע את עצמו במשהו, לא אומר שגם אתם צריכים להשתכנע.

ועוד משהו. זוכרים, בקונטרס "דעת אמת" הראשון, שחז"לינו טענו שכינים נוצרות מזיעת אדם? היה מי שטען נגד השימוש שנעשה בשטות הזו, שהוכח שיש כינים ה"נולדות" ב"רביית בתולין", כלומר ללא צורך בכינה-זכר. זה לא רעיון חדש ויש אפילו לטאות שעושות את זה. אבל מה עניין שמיטה להר סיני? כלומר, איך רביית-בתולין קשורה ליצירה ספונטנית מתוך זעה? לאלוהים הפתרונים. מן הסתם התכוונו למשפט "כינה אינה פרה ורבה" (מסכת שבת, ק"ז, ע"ב), אבל שכחו לציין את כל המשפטים האחרים שאמרו במפורש שכינה נוצרת מעפר או מבגדים ישנים.. אכן תשובה כהלכתה. ויש לשאול, אם הכינה המסכנה לא פרה ולא רבה, איך מכינה אחת יוצאות בסוף אלף? איך קוראים לזה, אם לא רבייה (מלשון "הרבה")?

14. אמנון יצחק, מדען בע"מ

"לגבי תיאוריות על גיל העולם," מסביר כבוד הרב אמנון יצחק, "כולם מתבססות על ההנחה כי חוקי הטבע הקיימים כיום היו גם בעבר. זו אינה אמת מדעית. מדען בר-סמכא, דירק, כבר קבע כי ערכו של הקבוע הגרביטציוני היה שונה בעבר". כששמעתי את הקשקוש הזה באחת מהקסטות שלו, חייכתי בהתחלה לעצם הזכרת הקבוע הגרביטציוני. כמה אנשים בקהל שלו יודעים בכלל מה זה גרביטציה, לא כל שכן הקבוע שלה? שיטה מצוינת לחסן את עצמך מפני שאלות!

עשר שניות על גרביטציה: ניוטון הגדיר את הגרביטציה ככוח המושך גופים זה לזה, ביחס ישר למכפלת המסות שלהם ושעצמתו נחלשת ביחס ישר לריבוע המרחק ביניהם. השאלה הייתה, מהי בדיוק עוצמת הכוח הזה. התשובה נמצאה בעזרת ניסוי מחוכם למדי שכלל משקולות התלויות על חוט ושזה לא המקום לפרטו, ונמצא הערך הבא:

אגב, במקרה או שלא במקרה, 667 היא הגימטרייה של "אמנון יצחק, בלוף גיל העולם", אבל זה כבר לא קשור. אם אתם רוצים לדעת מה הנוסחה הנ"ל אומרת, אתם מוזמנים ללכת לספריה הקרובה או לאוניברסיטה (זה המקום ההוא, בו אנשים הולכים למצוא תשובות). יש לציין שאמנון ביטא את השם כ"Dirk", בזמן שהתכוון לפיזיקאי הידוע פול דיראק (Dirac)*. נו, מילא, כבר ראינו טעויות גסות יותר.

בגרסתו הקודמת של מאמר זה הנחתי, שכפי שקורה לרוב עם מחזירים בתשובה "מקצועיים", המידע שהביא אמנון יצחק הוא נכון ביסודו ורק הפירוש מסולף לגמרי. אך תודות לקורא שאכפת לו גיליתי שדיראק לא קבע שהקבוע הגרביטציוני השתנה אלא רק הציע זאת כאפשרות, ולא זאת בלבד אלא שבתצפיות ומדידות שנערכו מאוחר יותר התגלה שהצעה זו אינה נכונה. הקבוע הגרביטציוני אכן קבוע. ניתן לפיכך לחתום את הסיפור כולו כעוד מקרה טיפוסי של מטיפים שאינם יודעים על מה הם מדברים ולהוסיף מוסר השכל בנוגע לבדיקה רצינית של מידע לפני שמחליטים להאמין לו. מצד שני מה היה קורה אילו באמת היה מתברר שהקבוע הגרביטציוני היה שונה, או שחוק טבע אחר כלשהו היה שונה בעבר?

התשובה היא שזה לא היה משנה כלום. אם בעזרת כלים מדעיים אנו מגלים עובדה כלשהי על היקום, הרי זה קידום וחיזוק של הידע המדעי. באופן כללי אפשר לומר שהמדע אינו מניח שחוקי הטבע הם קבועים. אמנם נראה שבפרקטיקה המדענים מניחים זאת כל הזמן, אבל זה אך ורק משום שהמדע הוא מתודי ומשתדל להתקדם אך ורק על סמך מה שכבר ידוע. גילוי של שינוי כלשהו במה שנחשב "חוק טבע" אינו יכול "למוטט את המדע" אלא, אולי, להפריך תיאוריות ספציפיות - והמתודה המדעית בנויה בדיוק להתמודדות עם דברים כאלה!

15. וידוי אישי עם מוסר השכל

בוקר אחד קמתי והרגשתי שיש בורא לעולם. אינני יודע מה גרם לי להרגיש כך. אולי היה זה חלום שחלמתי, ואולי השמיכה חסמה את נשימתי ומנעה מחמצן להגיע למוח שלי. איך שלא יהיה, התחושה הייתה מיוחדת מאד. אם כך מרגישים אנשים דתיים, אני יכול להבין את המשיכה לחזרה בתשובה. אך כהרגלי פתחתי מייד בחקירה של התחושה החדשה הזאת; מאיפה היא יכלה להגיע, על מה היא מתבססת, מה היא בעצם מכילה ומה המשמעות שלה לגבי. ככל שהתקדמה החקירה, הלכה התחושה ונמוגה בקצב גובר עד שתוך דקה, בערך, לא נותר ממנה כלום ואני חזרתי לעולם המוכר והרציונלי שלי. למה אני מספר לכם את זה?

כי באותה הדקה בה הרגשתי שיש בורא לעולם, בה חשתי את השלווה המופלאה שיכולה לבוא רק מידיעה שאכן העולם בידיים טובות, לא חלפה בדעתי ולו לשנייה בודדה האפשרות, שהכוח הנסתר והמופלא ההוא יחטוף עלי את הקריז אם אני אוכל חזיר בחמאה ביום כיפור. היה זה כוח רוחני, טמיר, שכל קטנוניות של ענייני החומר זרה לו מעצם מהותו. כוח שהוא מעבר לזמן, ולפיכך ודאי וודאי שאינו סופר את הימים החולפים כדי לבדוק מתי אני עובד ומתי לא; כוח שהוא כולו שלווה ואהבה ללא תנאי, כזה שאפשר לסמוך עליו שלא ישרוף את נשמתי לנצח אם אעשה משהו שלא מוצא חן בעיניו.

אינני מאמין באלוהים או בכוח עליון אחר כלשהו. את התחושה שהרגשתי, כך שמעתי, אפשר להרגיש גם אם לוקחים LSD. אך ידוע לי שיש אנשים רבים מאד הבוחרים להאמין בכוח עליון, בין אם משום שכך לימדו אותם, או משום שאין להם את הכוח והחשק לחקור לעומק העניין כפי שאני עשיתי. זו זכותם המלאה. גם אני מאמין פה ושם בדברים פשוט כי אין לי משאבים ועניין לחקור אותם לעומק. קטע זה נכתב למען אותם אנשים המאמינים, בכל זאת, בכוח עליון.

הרעיון, לפיו מי שיצר את היקום גם מתערב בכל פרטיו הקטנים ביותר אינו מובן מאליו. בדתות עתיקות רבות שני התפקידים האלה - היצירה והתחזוקה - היו שייכים לאלים שונים. לפעמים לאלים לא היה כלל עניין במתרחש על פני הארץ, והם היו עסוקים בסכסוכים פנימיים משלהם. אין שום סיבה להניח, למעשה, שליוצר היקום יש עניין כלשהו במעשים הפרטיים שלנו. אין אפילו שום סיבה להניח שהמושג "עניין" תקף באופן כלשהו לגביו. אפילו אין הצדקה לשימוש בלשון זכר לגביו, פרט להרגל חסר משמעות. כל הרעיונות חסרי הביסוס האלו הושתלו בתוכנו על ידי הדת היהודית - דת אחת מני אלפים. תחשבו: האם למהנדס שמתכנן את הטלוויזיה אכפת במה יצפו המשתמשים בה? האם ממציא מהדק הנייר עקב בדאגה אחרי גורלו של כל מהדק בעולם? האם לביל גייטס אכפת מה איכות התוכנות שמיקרוסופט כותבת? למה הם לא, וה"בורא" כן?

16. הרבי מאקסטה

בני נוער מוזמנים למסיבת טרנסים מעל לוחות המודעות בעיר שקטה. ההורים (בעקבות העיתונים) מודאגים: לקרוא למשטרה? אל תדאגו! הדי-ג'יי הוא לא אחר מהרבי יוסף ביטון, מחב"ת סוג ב', הידוע משידורי הרדיו החרדיים. הילדים בידיים טובות. לא, זה לא משל. מסיבת טרנסים עם כבוד הרב אכן התקיימה בעיר רעננה לא מזמן. אני מכיר את הרב הזה מהרדיו; יש לו תכנית בה הוא משמיע טרנסים כדי למשוך חילונים ובין לבין משחיל פניני חכמה ומדבר עם מאזינים. אם איזה דתי מבקש ממנו טרנס מסוים, הוא מסרב בטענה שזה אך ורק בשביל למשוך חילונים, ובני תורה לא צריכים את הזבל הזה. כמו הריבה ששמים במלכודת לזבובים, אם תרצו.

המסקנה? המטרה מקדשת את כל האמצעים, גם כאלה שבני תורה מצווים להתרחק מהם ת"ק פרסה. מה הצעד הבא? הרבי נחמן מאקסטה, מפיץ דברי תורה וסמים קשים? או הרבנית החשפנית? הכל לשם שמיים. בפעם הבאה שאיזה מחב"ת יגיד משהו על התרבות החילונית הרדודה וישלב בזה גם את הטרנסים, תשאלו אותו אם הוא שמע על יוסי ביטון.

17. שובו של ישו

והרי סיומת קלילה. הידעתם שגימטרייה יש גם ביוונית? בחיי (יוונית היא השפה בה נכתבו, לפי השמועה, ספרי הברית החדשה המקוריים). הגימטרייה של התרגום היווני של "האדון ישו הצלוב" (Lord Jesus Christ) היא 3168. עכשיו לכו לאטלס, וחפשו את קו הרוחב של בית-לחם, העיר בה נולד ישו. 31.68 מעלות צפון! מישהו צריך הוכחה טובה יותר? יש! "ישו" ביוונית נותן גימטרייה של 888. לכן 8 הוא המספר הקדוש של ישו (שלוש פעמים שמונה - זה נובע מהשילוש הקדוש, אני מתאר לעצמי), ושמונה כידוע מסמל התחלות חדשות; למשל היום השמיני הוא בעצם היום הראשון בשבוע החדש, התו השמיני הוא בעצם התו הראשון בסולם גבוה יותר, מתיבתו של נח יצאו שמונה בני אדם וכיוצא בזה. מידע מרתק זה נלקח מהתוכנית הנוצרית המשעשעת (לטעמי) "מועדון 700" בערוץ המזה"ת מלבנון. איך אמרו בערוץ 2? תסתכלו עליהם, ותראו אותנו.

18. תגיד, לא נמאס לך?

שאלה זו עולה בוודאי בשלב זה אצל כמה מהקוראים, ולמותר לציין שגם אני השקעתי בה לא מעט מחשבה. אני מתכוון, כמובן, לסדרת המאמרים שלי המפריכה טיעוני מחב"תים. התבנית מתחילה לחזור על עצמה, בכך אין ספק, ואולי כל העסק כבר לא כיפי כמו שהיה פעם. ועם זאת, אני חושב שניתן להמשיל את המאמרים האלה לכתבות התחקיר שיוצאות בערך פעם בחודש בכל עיתון ובודקות חומוסים וסלטים מבחינה תברואתית. כל עוד יש מישהו שמוכר את זה ומישהו שקונה את זה, צריך גם מישהו שיבדוק את זה.

---

ספטמבר 1999