איך אדם יכול לעזוב את חיק היהדות

לא מזמן דווח בחדשות כי יורם קניוק, לאחר מאבק עקוב ניירת, הצליח לשנות את רישומו במשרד הפנים מ"יהודי" ל"חסר דת".

מעשה זה גרם לי לתהות: איך, מבחינה הלכתית, אדם יכול לעזוב את חיק היהדות. חיפוש קצר העלה כי מרגע שאדם הפך יהודי - אין דרך חזרה. ראו גם כאן.

עם זאת, לפי פסקי הלכה קדומים יותר, חוטאים יכולים להיגרע מהעם היהודי, למשל:

"ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם מחלליה מות יומת כי כל העשה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמיה" (שמות לא 14);

"ישראל שהוא מחלל שבת בפרהסיה, או שהוא עובד עבודה זרה - הרי הוא כגוי לכל דבריו" - הרמב"ם, ספר זמנים, הלכות ערובין פרק ב' פסוק טז.

התשובה הרגילה להבדלים הללו היא, שפעם רוב היהודים קיימו מצוות, ומי שלא קיים - התבדל מהם. היום המצב הפוך. כמו כן, דתיים רבים סבורים שחילונים הם "תינוקות שנשבו", ושאינם מודעים להשלכות מעשיהם על גורלם בעולם הבא. לכן הלכו לקראתם, וגם בפני החוטאים הגדולים ביותר לא טרקו את השער לגן עדן.

אולם, טובתם של החילונים מעולם לא הייתה כוונתם של פוסקי ההלכה. כל תכלית החידוש הזה, הסותר בבירור פסיקות קודמות, הוא כדי להצדיק את הכפייה הדתית. שהרי, אם ישראלים שאינם שומרים שבת אינם נחשבים יהודים לפי ההלכה, אין לרבנות שום סמכות עליהם. היא לא יכולה להגיד להם מה לאכול, איך להתחתן, ומתי מותר להם להתחתן ולנסוע.

נקודה נוספת למחשבה היא, ששאלת "מיהו יהודי" אמנם הטרידה את גדולי ההוגים בכל הדורות, אבל ההכרעה הגיעה דווקא מאדם שאינו יהודי כלל. אותו אדם גם דגל ברעיון שיהודי אינו יכול לחדול להיות יהודי. אותו אדם היה אדולף היטלר.