צה"ל עובר ליד שמאל...

לפעמים אנו כבר לא יודעים אם מנסים לעבוד עלינו, או שהגיעו הדברים עד כדי מה שהגיעו.

אלוהים, כידוע, לא אוהב שיהודים כותבים בשבת. אבל מה עושים כאשר צרכי הבטחון מכתיבים? אמנם החרדים עוד טרם התגייסו בהמוניהם להגנת העם והמולדת, אבל מכוני הדת התגייסו לשמור על הצבא מפני כתיבה בשבת, חס וחלילה.

הפתרון הפעם: כתיבה בדיו מתנדף. הנה ראו בעצמכם - אין זו מתיחה של אחד באפריל.

נראה כי הרבנות הצבאית הראשית אימצה את הפטנט, והיזמים המקומיים חיברו "הוראות הפעלה" לחייל האהבל (?) ואף הוסיפו המלצה כדי לרצות עוד יותר את האל המשגיח ממעל - "יש להשתמש ביד שמאל". הנה, ראו שוב בעצמכם:

כתב לנו גדי:

חבריי המלומדים,

אני מבין שהצבא פתר את כל בעיותיו והוא התפנה לטפל בבעיות האסטרטגיות האמתיות שלנו.

האם זה הצבא שאתם ביליתם בו את מיטב שנותיכם?

רציתי לשאול שאלת הבהרה לגבי חיילים שעושים משהו ביד ימין - האם בשבת אם יעשו את זה ביד שמאל זה יפחית מחומרת החוק ברוח ההוראה המצ"ב אך מפאת גילכם ודרגתכם לא שאלתי.

וכתב לנו אריה:

אני עומד נדהם כל פעם מחדש מול המשחקים הילדותיים של המֽפָגוּרוּ הללו ושל חסידיהם השוטים. זכורני שנהגתי לשחק במשחקים דומים בילדותי. הייתי קובע לעצמי כללי אמונה-תפֵלה: הייתי הולך על המדרכה ומדלג על כל מרצפת שלישית, כשאני משוכנע שאם אצליח להמשיך בדילוגים הללו עד הבית, יקרה לי משהו טוב. או שאם אעלה עשר מדרגות בעיניים עצומות אצליח במבחן למחרת היום. או שאם אספור עד מאה בלי לפגוש אף אדם שאני מכיר לא יקרה לי שום דבר רע באותו יום. כך גם הם: "אם אנהג בשבת בצורה המתוארת בהנחיות לשימוש בעט-שבת, לא יאונה לי רע." אלא מאי? אני הייתי ילד וילד נוהג בילדותיות. שונה המצב כאשר מבוגרים נוהגים בילדותיות ויש מי שמחקים את התנהגותם הילדותית בדבקות עיוורת.

(במילון האישי שלי פירוש המונח "מֽפָגוּרוּ" הוא: גוּרוּ מפגר של חסידים מפגרים. בהיות המילה "גוּרוּ" שאולה מלעז, אין אפשרות טכנית להתאים לה צורת ריבוי בעברית. אולם ניתן להשתמש בה גם לזכר יחיד וגם כשם-עצם קיבוצי. הבעייה מסתבכת כשמדובר ב"מֽפָגוּרוּ" ממין נקבה. חושבני - ואשמח לקבל תגובות - שהצורה המתאימה ביותר הינה "פַּגֽרָנִית" על משקל פעלנית - רבנית, תגרנית, פזרנית, רברבנית).