מהי אנטישמיות?

(תגובה למאמרה של אמונה אלון, "האנטישמים החדשים", 16.2.99)

אם האנטישמיות היא סלידה מטפילות ומבטלנות, אני אנטישמי.

אם האנטישמיות היא רצון לשוויון בין כל חלקי החברה, ללא הענקת יתרון לאדם בשל מוצאו או דתו, אני אנטישמי.

אם הטענה שמדינת ישראל היא מדינת חוק ולא מדינת הלכה, וכי עליה להישאר כזו, היא אנטישמית, אני אנטישמי.

אם האנטישמיות היא סלידה מהיודו-נאציזם הטבוע בהלכה, זה הגורס שרוצח הגוי אינו נענש, זה המאמין שכל הגויים חשודים על משכב בהמה וכל נשותיהם זונות, אני אנטישמי גאה.

אם האנטישמיות מתהווה בטענה שכל בני האדם נולדו שווים, שהישראלים הינם ככל העמים, שמוצא האדם אינו מסמן אותו לגדולה או לשפלות מלידה, אני אנטישמי.

במאמר קצר אחד הפכה אותי אמונה אלון לאנטישמי. ואני לתומי חשבתי שהאנטישמיות היא שנאת היהודי בשל היותו יהודי, ורדיפתו בשל כך. כנראה שטעיתי, וההגדרה החדשה לאנטישמיות היא התנגדות לדרישות המחנה החרדי-לאומני. הגדרות מוזרות מהימין הקיצוני אינן דבר חדש - בעבר כינה רחבעם זאבי את נשיא ארה"ב "אנטישמי" משום שהתנגד להתנחלויות - אבל דומה שהפעם נשבר שיא חדש.

מאמרה של אלון מהווה זילות השואה והרדיפות שסבלו יהודים במשך הדורות. האם נשפט דרייפוס באשמת השתמטות מהשירות הצבאי? האם יהודי פולין זכו להטבות ממשלתיות מפליגות, על חשבון סקטורים אחרים? האם השופטים הרוסים התהלכו בליווי שומרי ראש מאימת ההמון היהודי המוסת? האם תבעו יהודי גרמניה מהמדינה לפרנסם?

מאמרה של אלון מוביל לתוצאה הגיונית אחת - החילונים יקבלו על עצמם את התווית "אנטישמים". זמן קצר לאחר מכן, הם יתחילו להרהר - אם אנחנו אנטישמים, ואם אנו צודקים על פי כל קנה מידה אובייקטיבי, אולי גם האנטישמים שלפנינו צדקו? והנה מאמרה של אלון בדמות נבואה המגשימה את עצמה. האם זאת הייתה מטרתה?