למי למי - יש יותר כבוד
בתאריך 18/2/2013 העלה אתר חדשות 'מחלקה ראשונה' כתבת ביקורת מאת עופר דרורי בשם
כבוד הרב, תן כבוד.
הכתבה עסקה במעמד הפגישה בין הרב לאו למצילתו בשואה, בה נכנס הרב במאור פנים לבית תוך כשהוא מברך
את האישה בקול רם ומציין שאינו יכול ללחוץ את ידה היות שאינו רשאי לגעת בידיה של אישה:
'יושבת אישה מעל גיל תשעים, עיוורת מושיטה ידיים לגעת בילד שהצילה בשואה לפני
יותר משישים שנה והוא מכריז בקול רם וצלול כי אינו יכול ללחוץ את ידה.'
הכתבה הסתיימה במילים:
'ועל זה נאמר "אם בארזים נפלה שלהבת..." '
כתבה לנו צופיה מלר:
אכן, הדברים - ובעיקר המסקנות - שפתיים יישקו, ולבד מהערה אחת -
אני מזדהה לחלוטין עם רוח הדברים אליהם מתייחס הכותב.
הערתי מתייחסת למשפט האחרון, והיא, שאין כאן שום "ארזים" ורב שכך נוהג אינו
ראוי שייאמר עליו משפט כזה. בכלל, עצם הכינוי "כבוד הרב" לכל עבדקן לובש שחורים
מעורר בי שאט נפש. עיתונאים ומראיינים רבים בתקשורת הכללית מרבים להשתמש בו
כל אימת שאיזה חרדי מתראיין אצלם, אם כי הם נמנעים מן השימוש בכינוי זה ביחס לכל
פרופסור, או דוקטור או נושא משרה ציבורית רמה, עליה עמלו בעליהן שבעתיים מאותו
חרדי שזכה בו (רב או לא רב) מן ההפקר. האם שמעת פעם איזה מראיין בטלוויזיה אומר
למרואיין שלו: "כבוד הפרופסור"? או "כבוד הדוקטור", או "כבוד השר/ראש הממשלה/ח"כ/
ראש העיר/חבר מועצה" ודומיהם???
בשם כל אדם "חילוני" שאין התקשורת, והציבור בכלל, מעניקים לו אותו תואר בו הם מזכים
"רבנים" מורשעים כמו "כבוד הרב בניזרי" (כן כן!!! במו אוזניי שמעתי!) או סתם מתחרדים,
כמו "כבוד הרב אורי זוהר" ודומיהם, אני מאשימה בזאת את כל אותם מתרפסים חילוניים
ואומרת להם: "רב שמחל על כבודו - אין כבודו מחול" וכאן הכוונה היא לאלה שהם באמת
ראויים, אבל הציבור החילוני מוחל על כבודם למען אלה שאינם ראויים!!! כבוד יש לחלוק לזה
שעשה משהו כדי לזכות בו, ולא לכל דוס לובש שחורים!!!
מאי 2013
אינדקס המאמרים
לגירסת הדפסה
