התיאולוגיה של הכלכלה?
הרב חיים נבון והסכנות הכרוכות בחיפוש אחר פתרונות לבעיות מציאותיות במקומות הלא נכונים
|
"הבל הבלים, אמר קהלת, הבל הבלים הכל הבל... דור הולך
ודור בא והארץ לעולם עומדת... מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש
תחת השמש."
קהלת, פרק א'
Liquidate labor, liquidate stocks,
liquidate the farmers, liquidate real estate....[that] will purge the
rottenness out of the system. High costs of living and high living will come
down. People will work harder, live a more moral life. Values will be adjusted,
and enterprising people will pick up the wrecks from less competent people.
עצתו של שר האוצר האמריקני, אנדרו מלון, לנשיא הובר, בזמן
המשבר הכלכלי הגדול [1].
|
מדוע נפל הדולר מול שאר מטבעות העולם? במאמר ב NRG יהדות [2],
הרב נבון מזהה "מלכודת כלכלית" חדשה, סיפור עצוב, על מעבר מייצרנות
לצרכנות. "תרבות הבולמוס הצרכני
יוצרת אדם דל ומסוחרר, שאינו יכול עוד אפילו לזהות את האינטרסים האמיתיים שלו.
הבולמוס הצרכני מבטא ניוון רוחני; וכפי שמוכיחה צניחת הדולר, התמכרות לצריכה
מוגזמת היא גם מלכודת כלכלית."
הרב נבון אינו הראשון ולא יהיה האחרון שמחפש סיבות
מוסריות לבעיות כלכליות. ב1929, המשבר הכלכלי הגדול ביותר בהיסטוריה של המין
האנושי התרחש. החל מההתרסקות המניות הגדולה ב 29 לאוקטובר 1929, המשבר הגדול פרץ
בארה"ב והתפשט לשאר העולם. החקלאות התמוטטה, כשמחירי מוצרי החקלאות נפלו ב
כ60%. אבטלה פשטה, בעיקר בענפי התעשייה הכבדה. באוסטרליה, האבטלה הגיעה לשיא של
29% ב1932. באזורים מסוימים בצפון אנגליה, האבטלה הגיעה לכ70%. הסחר הבינלאומי
התמוטט. כרבע מהתוצר הלאומי של ארצות הברית נמחק תוך 4 שנים.
אולי יותר מההשלכות הכלכליות של המשבר הכלכלי הגדול,
ההשלכות הפוליטיות שלו היו משמעותיות ביותר. המשבר הכלכלי הגדול לא יצר את הפשיזם,
אבל הוא הביא לעלייה מסחררת בכוחו. מפלגות וזרמים פשיסטיים התחזקו ברחבי התבל,
במקומות מרוחקים אחד מהשני כברזיל, אנגליה, הולנד, וכמובן, גרמניה. ב1928, המפלגה
הנאצית הייתה חסרת כל כוח, בעלת אחוזים בודדים בפרלמנט של רפובליקת ויימאר. בתוך 5
שנים, היטלר נבחר כקנצלר גרמניה [3].
מה גרם למשבר הכלכלי הגדול? מה הביא את השואה הכלכלית
הזו על העולם כולו, וגרם, בעקיפין, למלחמת העולם השנייה? ההסברים היו מרובים. עבור
המרקסיסטים, המשבר הכלכלי הגדול היה הנפילה הסופית של הקפיטליזם להם הם חיכו. רק
קומוניזם יביא את הישועה, חשבו החסידים של המניפסט הקומוניסטי, בעיקר מאחר ובברית
המועצות, להבדיל משאר העולם, המשבר כלל לא פגע [4].
אחרים, חשבו שהעולם נענש על הגאווה של עידן הג'ז
וההפקרות של שנות ה20. התפיסה, על פיה המשבר הכלכלי הגדול היה "עונש"
בצורה זו או אחרת, ושנבע מבעיה עמוקה ויסודית בתרבות, בחברה או במבנה הכלכלי של המדינות
שנפגעו ממנו, רווחה בצורות שונות [5].
הציטוט של אנדרו מלון, שהבאתי הראש המאמר, משקף את ההשקפה 'המוסרית' של המשבר - יש
לעקור את הנגע מהשורש, גם במחיר של אבטלה עמוקה וקשה. הבעיה הכלכלית היא מוסדית
ומוסרית, ולכן אלינו "לחזור בתשובה", לחיות חיים ישרים יותר, ומוסריים
יותר. המשבר הכלכלי היה עונש - מאלוהים, מההליך ההיסטורי הבלתי נמנע, מכל-דבר-אחר -
להדוניזם של שנות ה20 בפרט, ושל הציוויליזציה המערבית בכלל.
ראייה כזו של העולם הייתה מובנת. טרגדיה אדירה כמו השבר
הכלכלי הגדול דורשת הסבר באותו סדר גודל. הסבר חובק עולמות. המשבר הכלכלי הגדול,
והסבל האדיר שהוא הביא עימו, לא היו יכולים להיות פשוט תוצאה של ניהול כלכלי שגוי.
תופעה בהיקף שכזה נתפשה - בהכרח - תוצאה של גורם עמוק, של רקב יסודי במערכת. או כך
"כולם" חשבו. ההצלחה של הפשיזם ושל הקומוניזם, של המחזירים בתשובה ושל
שונאי הזרים, של הפופוליסטים ושל המהפכנים - נבעה כולה מאותו המקור: הרעיון שמשהו השתבש
באופן נוראי, וצריך לחשוב על הכל מהתחלה.
תגובה כזו הייתה מובנת לנוכח המשבר הענק שעליו האנושות
נקלעה - אבל היא הייתה שגויה לחלוטין. בעוד היסטוריונים וכלכלנים ממשיכים להתקוטט
לגבי פרטי הפרטים של התופעה, המשבר הכלכלי נבע ממחסור אדיר באשראי ובהשקעות. ההצמדות
של רוב המדינות המשמעותיות בשנות ה20 לזהב העלתה את ערך הזהב, והכריחה מדינות
להגביל את מצאי המטבע שלהם. העדר רגולציה מתאימה לבנקים גרמה לפאניקה כאשר הבנקים
פשטו רגל. מדיניות שמרנית מדי של הבנק המרכזי של ארה"ב, ה Federal Reserve, מנעה אשראי מעסקים בתקופות קריטיות. אולי גרוע מכל, התפיסה
הרווחת של האדמיניסטרציה של הרברט הובר דגלה הצורך לשמור על תקציב מאוזן - ולכן
ארה"ב קיצצה בהוצאות דווקא כאשר היה חוסר ענק בהשקעות במשק [6].
הדרך לפתרון סומנה ע"י הכלכלן הבריטי ג'ון מיינרד
קיינס בספרו The General Theory of Employment, Interest and Money.
קיינס פחות או יותר המציא את המקרו-כלכלה. בעוד שהתיאוריה של קיינס
הייתה מורכבת, היישום היה פשוט - מדינות העולם היו צריכות לפצות על העדר ההשקעה ע"י
עסקים בהשקעה ממשלתית. כשארה"ב עשתה זאת (כתוצאה לא מהפילוסופיה של קיינס אלא
מהאיום של היטלר), המשבר הכלכלי נגמר והכלכלה האמריקנית והעולמית הרקיעה לשיאים חדשים.
המסקנה מזה ברורה - כלכלה היא ענף טכני ולא תיאולוגי. האנדרו
מלונים של העולם נראים לנו, היום, כשוטים. לרוע המזל, שוטים לא מתים - הם רק
מתחלפים.
וכאן
נכנס לתמונה הרב חיים נבון. הרב נבון אינו כלכלן, ואין עניינו בכלכלה. הביקורת שלו
על הצרכנות הייתה עומדת מן הסתם בעינה גם אם הייתם מוכיחים לו שה"בולמוס
הצרכני" מקדם שגשוג כלכלי, שלום ואחווה בין העמים, ירידה בשיעורי הרצח וסיום
מהיר לקריירה המוזיקלית של פריס הילטון. אבל נראה כאילו הרב נבון לא יכול להתאפק -
ברגע שהוא חושב שהוא רואה ראיות המעידות שהדבר לו הוא מתנגד מהווה מעמסה כלכלית,
הוא מזנק על הטיעון כמוצא שלל רב; לצערו, הטיעון שלו חסר תוקף. הרב נבון משתמש בטרמינולוגיה
ומונחים שאינו מבין ובכך מוליך את הקורא שולל.
ארה"ב הינה, מעבר לכל ספק, ליבו של העולם הצרכני
שנבון מתעב כל כך. הטכניקות הפרסומיות שהוא מתאר באריכות לא הומצאו בארה"ב,
אבל הגיעו שם לפסגת השלמות (בינתיים). יש לנו, כמו שאומרים "עוד הרבה מה
ללמוד". אבל ארה"ב לא הופחת לחברה פחות יצרנית.
ב1920, שיעור האבטלה בארה"ב היה 5.2%. בשנת 2005,
הוא היה 5.1%. מבט מהיר על הנתונים [7]
מראה שיעור האבטלה הוא מחזורי, אבל לא גבוה יותר באופן כללי מאשר בעבר. יתרה מזאת,
בארה"ב באופן עקבי שיעור אבטלה נמוך יותר מאשר במדינות OECD אחרות [8].
ארצות הברית הינה החברה הצרכנית ביותר וכן היצרנית ביותר.
ומה לגבי הירידה בערך הדולר שנבון מדבר עליה כל כך
הרבה? במשך שנים, ארה"ב ייבאה יותר סחורות משהיא ייצאה. מבחינה חשבונאית, כאשר
מדינה מסוימת רוכשת יותר סחורות מאשר היא מוכרת, המטבע שלה מופץ בחו"ל. המדינות
שמקבלות את המטבע יכולות לעשות אחד משלושה דברים: ראשית, הן יכולות להחזיק במטבע
הזה. מכיוון שדולר הוא המטבע העולמי, לא אמריקאים רבים מעדיפים להחזיק לפחות חלק
מהכסף שלהם בדולרים. שנית, הן יכולות להשקיע בחברות ונכסים אמריקניים. הם כמובן
יעשו זאת רק עם הם יאמינו שההשקעות בארה"ב יהיו רווחיות. עד לאחרונה, רוב
הדולרים שיצאו מארה"ב חזרו אליה ע"י השקעה של זרים, ובעיקר של מדינות
זרות, אשר רצו להבטיח את המשך הייצוא הזול לארה"ב - סין חסכה 50% מההכנסות
שלה (פי 3 מארה"ב) [9]
- וחלק גדול מהחיסכון הושקע בארה"ב, בעיקר ע"י הממשלה הסינית [10].
נוצר מצב אבסורדי בו אחת המדינות העניות בעולם ממנת את המדינה העשירה בעולם. זה לא
יכול היה להמשך, וזה לא נמשך.
אז מה קורה עכשיו? הנפילה של הדולר מול שאר המטבעות
מעלה משמעותית את מחירי הייבוא של ארה"ב ומורידה את מחירי הייצוא שלה. שיעורי
הריבית כנראה יעלו. יתכן שיהיה מיתון, אבל הוא ייבלם. הירידה במחירי הדולר הייתה
מתבקשת והכרחית, גם אם הדרך שבה היא בוצעה הייתה בעייתית [11]
. האטה במשק - קרוב לוודאי. מיתון? אולי. אבל "מלכודת כלכלית"? לא. גם
אם ארה"ב תכנס למיתון, היא תצא ממנו בתוך שנים ספורות, מטריאליסטית וצרכנית
כתמיד.
והרב נבון? הנבואה שלו תשכח. ההחלמה של ארה"ב
מהמשבר הכלכלי הגדול לא שכנעה את המרקסיסטים, והביצועים הכלכליים של ארה"ב
בעתיד לא ישכנעו אותו. ההתקפה על "הבולמוס הצרכני" אינה תלויה בעובדות,
במספרים או בנתונים אובייקטיביים. נבון ימשיך לתקוף את התרבות הצרכנית והחומרנית
שלנו. עולם כמנהגו נוהג, ואין חדש תחת השמש.
אינדקס המאמרים
לגירסת הדפסה
