ברכת ביעור חמץ

כמו בכל מאמר סאטירי, גולשים הסבורים שרגשותיהם עלולים להיפגע מהתייחסות הומוריסטית לנושאים בעלי הקשרים דתיים, מוזמנים לנטוש בשלב זה את הקריאה וכו' וכו'.

כבכל  שנה לקראת חג הפסח, גם השנה נברך את הברכה הקדושה ברוך אתה ה' אלוהינו שציוונו על ביעור החמץ.

ברוך אתה אדוני שציווית עלינו זאת לעשות, שאם לא היית מצווה זאת עלינו, לא היינו מבערים את החמץ, ואז - אנה אנו באים?

תאר לעצמך אדוני שלא היית מצווה זאת עלינו. פייגי אשתי לא הייתה מוצאת את פירור הלחם שנשר מזקני לפני חודש והתגלגל לו אל מתחת למקרר. היינו ישובים לסעודת הסדר כאשר הרעה החולה הנוראה והאיומה מסתתרת לה בשקט מתחת למקרר, אורבת לשעת הכושר לפרוץ. כצונאמי. מאירק'ה הקטן בחיפושיו אחר האפיקומן היה מוצא את גרגר החמץ הטמא והמשוקץ, ואז, בעיצומו של ליל הסדר הקדוש היית פורץ ומתנקם בנו, שופך לנו את המרק יחד עם הילד, כצונאמי, הורס לנו את הגעפליטע-פיש ומשאיר רק את מקל-הגזר, ושופך עלינו את מלוא צנצנת המרור. פסיה החותנת היתה מקבלת כבכל ליל-סדר את שבץ הלב התורני שלה,  מוט'ל בנה היה מקיא את החרוסת כדרכו מימים-ימימה, זלדה השכנה היתה שותה בבהלה את היין מכוסו של אליהו הנביא הזכור לטוב, כשהיא סבורה שאיש אינו רואה, כבכל ליל-סדר, והוא, אליהו, היה פוסח על ביתנו והולך להתארח אצל שניידער השכן, כבכל שנה.

אוי ויי, אדוני, אוי ויי. כמה רווח לי על שציווית עלינו לבער את החמץ. אם לא היית מצווה זאת עלינו, לא היינו מבערים את החמץ, ואז - אנא אנו באים?