חסרי דת במדינת ישראל

עוזי אורנן

ניצן הגיב על מאמרי והציע לייחד שתי משמעויות למונח "יהודי". ראוי לברר אם פתרון זה עשוי להיות תשובה נאותה למצב הקיים שהמושג "יהודי חילוני" הוא חסר משמעות לפי החוק, לפי ההלכה היהודית ולפי המקובל בכל העולם. יהודי חילוני הוא יהודי "שאינו שומר מצוות", וזה במקרה הטוב עסקו הפרטי.

החוק הישראלי אינו מייחד שתי משמעויות נפרדות למונח "יהודי". החוק המגדיר מיהו יהודי אינו מבדיל בין יהודי לפי הלאום ובין יהודי לפי הדת, אלא קובע כי יהודי הוא "מי שנולד לאישה יהודיה ואינו שייך לדת אחרת". מלשון החוק משתמע כי יהודי שאינו שייך לדת אחרת ממילא שייך לדת היהודית. בכך הולך החוק בעקבות ההלכה היהודית, ואף מחמיר ממנה: הדת, כמו החוק, אכן חושבת את כל מי שנולד לאישה יהודיה כבן הדת היהודית, אבל בעיני הדת גם אם יהודי קיבל עליו דת אחרת, הוא נשאר יהודי, אמנם "יהודי מומר". על אחת כמה וכמה אם יהודי מכריז שהוא אדם ללא דת, בעיני הדת הוא נשאר יהודי בלי כל הבדל בינו ובין שומר מצוות אדוק.

ספק אפוא אם פסק דין המקבל את עתירת חסרי הדת להירשם כ"יהודי חסר דת", יוכל לשחרר את העותרים מן ההגבלות השונות שמטילה הדת היהודית והחוק הישראלי על כל היהודים. גם הם לא יהיו רשאים לעבוד בשבת ולבחור יום מנוחה אחר, כמו שהחוק בישראל מתיר לאזרחים מוסלמים או נוצרים. אם הם יימצאו עובדים בשבתות - קנס יושת על מעסיקיהם, ובמצב החוקי הקיים הם יוכלו לבוא בברית נישואים רק אצל רבנים מורשים. לכן אין ספק שכדי להיות משוחררים משלטון הרבנות ומשלטון חוקי המדינה הכופה שלטון זה על האזרחים יידרשו פעולות נוספות.

מה יוכלו העותרים שיזכו במעמד של "חסרי דת" לעשות? הם לא ביקשו לצאת מההגדרה הישראלית הרשמית של "יהודי", ואם ירצו להוסיף ולהיחשב כיהודים, לדעתם "יהודים לפי הלאום", בנפרד מ"יהודים לפי הדת", ייווצר קושי אובייקטיבי ניכר. האמנם גם את הציבור החילוני המבקש לא להיחשב ליהודי לפי הדת ניתן יהיה לכנות "יהודי"? הרי בישראל, כמו בכל העולם, נחשב יהודי לאדם השייך לדת היהודית. גם כאשר יהודי חסר דת כזה מצהיר על עצמו שהוא יהודי אבל אין לו דת או שהוא "אינו דתי", גם אז לא רק בעיני עצמו, אלא גם בעיני כל הסובב אותו הוא נחשב כאדם השייך לקהילה היהודית, או לפחות שייך לבן עדה הניכרת במוצא האתני-דתי שלה.

אין להניח כי בתחרות על התואר "יהודי" יוכלו היהודים חסרי הדת לזכות, שהרי הוא כבר תפוס על ידי בני הדת היהודית. הקושי האובייקטיבי הוא קושי ממשי, וניסיון לפעולה משפטית נוספת עלולה להיתקל בקיר אטום רב שנים, מעוגן במסורת ובהיסטוריה וקיר זה לא יוכל להיפרץ. סביר שהעותרים והמוני תומכיהם ייאלצו לוותר על הכינוי "יהודי" לשם הגדרת הלאום שלהם. הרי למילה "לאום" יש בימינו משמעות מובהקת והיא אזרחות של מדינה (השתייכות ללאום המדינה). למעשה, יהודים חסרי דת בישראל יימצאו במעמד של כל יהודי חסר דת בכל מדינה אחרת הרואה עצמו בן ללאום המדינה שהוא מאזרחיה. למעשה גם בישראל שורר מצב כזה: מי שאינו רואה עצמו שייך לקהילה היהודית המונהגת על יד המימסד הדתי, שגם בהכרתה וגם מטעם החוק היא קהילה של בני הדת היהודית - הוא מדרך הטבע ובהתאם לחברה האנושית שייך ללאום-המדינה הישראלי, שאמנם רשמית המדינה אינה מכירה בקיומו, אבל למעשה ברור שלאום זה קיים בעליל, גם אם אזרחיו כוללים אנשים בני מוצאים אתניים שונים ודתות שונות, כמו גם חסרי כל דת.

כך, יש להניח, יתלכדו לבסוף המאמצים של חסרי הדת בישראל עם התביעה החילונית רבת השנים להכיר בלאום הישראלי, בלי קשר להשתייכות אזרח לדת כל שהיא או להיותו חסר דת. לפי הכרזת העצמאות כל אזרחי המדינה שייכים ללאום זה, ומובטח בה שלא יהיה שום הבדל בין האזרחים בגלל דת, גזע ומין. מכאן שכל חסר דת הלאום שלו יהיה מאליו הלאום הישראלי, ועל שם הלאום הזה אין שום תחרות. זה יהיה מאבק לא משפטי בלבד, אלא ציבורי. הוא יתרכז בתביעה פשוטה: חוקי לאום-מדינה החלים בשווה ללא הפליות על כל האזרחים.