זהות יהודית משתנה

התאוריה של בריאה יש מאין היא התאוריה המסורתית לא רק באשר ליצורים החיים אלא גם לשפות ולדתות. היהודי הדתי מתבקש להאמין שלא רק היצורים החיים נבראו יש מאין (בששת ימי בראשית) אלא גם השפות (במגדל בבל) והדת עצמה (ניתנה למשה בסיני). ואכן החרדים של היום רואים את עצמם כהמשך הישיר וכמשמרים הנאמנים של אותה דת שלמה ומוכנה שניתנה במעמד הר סיני. החילונים אינם אלא סוטים מן המסורת, מחדשים דברים שלא שיערום אבותיהם ומכניסים מתורות הגויים, שהן תורות אדם, לתוך תורת ישראל, תורת אלוהים. על דעה זו של החרדים, ניחא, אבל גם יהודים חילונים רבים הפנימו את אורח המחשבה הזה וחשים צורך להתנצל על ניתוק השרשרת ועל כיבוי הגחלת. זוהי אחת הסיבות שנמשכתי בעבר אל הדת - חשבתי שאין דרך אחרת להיות יהודי ממש, חשבתי שיהודי חילוני הוא יהודי מזוייף, קלוש.

ואולם, אמת היא שיהדותם של החילונים היא יהדות "אחרת", אך באותה מידה כך גם יהדותם של החרדים. התאוריה של בריאה שלמה ופתאומית יש מאין מופרכת לא רק בביולוגיה, אלא גם בשפות ובדתות. איננו יודעים מה הייתה השפה הראשונה שהאדם החל לדבר בה, אך אנו יודעים שהגענו לשפות הנוכחיות בתהליך הדרגתי של התפתחות, הסתעפות והתמזגות. ואף הדתות השונות, למרות טענתן של כמה מהן לאמת ולמקוריות, אין הן אלא התפתחויות. הנוצרי והסיקי יאמרו שניהם כי להם דת אלוהים המקורית, הטהורה, אך החוקר הספקן יגלה כי הנצרות היא שילוב של משיחיות יהודית עם אמונות אליליות שרווחו באותה תקופה באימפריה הרומית, וכי הדת הסיקית היא מיזוג של תורות הינדיות של גלגול נשמות עם אמונה מוסלמית באל אחד. ואף היהדות של היום הלכה כברת דרך ארוכה עד שהגיעה לצורתה הנוכחית.

מגדל בבל
מאת פיטר ברויחל הזקן, צוייר ב-1563 (מוצג כאן באדיבות אתר Olga's Gallery)

איננו יודעים מה הייתה אמונתם הראשונה של בני אדם, אך סביר להניח שהם האמינו שיש נשמה או חיות לדברים מסויימים, כגון עצים ונהרות וגרמי שמיים. מאוחר יותר נהיו אלה שליטים, אלים של ממש שאפשר לדבר על לבם ולפייסם במתנות ובקורבנות. באמונה הישראלית היו בתחילה גם-כן כמה אלים, כגון אלוהים, יהוה ושדי, ובתנ"ך יש שרידים של אמונות עתיקות. למשל ה-"תהום" המוזכרת בספר בראשית פרק א' היא איזכור לאלת הים הבבלית תיאמת, שמגופה נוצרו הימים והשמיים. בתנ"ך ממוזגים כל האלים הללו לאל אחד, שדרך פולחנו עדיין דומה לפולחנים של העמים השכנים: קורבנות, תרומות ומעשרות להבטחת שלומו של העם ופריונו. האל האחד הזה אסור היה לתאר אותו באופן מוחשי, אך ודאי הייתה לו צורת אדם, היות שמוזכרים חלקי גופו למכביר (וראו מאמר של דעת אמת "גופו של אלוהים" בנוגע לכך).

לפני ימי התלמוד לא היו תפילות מסודרות וגם לא הלכות פרטניות לכל תחומי החיים, אף כי היו כבר חוקי עזר להשלמת חוקי התורה - המשנה, או "תורה שבעל-פה", שגם עליה מאמינים הדתיים כי היא ניתנה למשה בסיני, אך ברור שנוספו בה חידושים של הרבנים. היהדות האורתודוקסית של ימינו בנויה בסיס של מצוות מן התורה עם תוספת גדולה מאוד של דברי רבנים. ההפרדה בין בשר לחלב, למשל, היא גדר לתורה שהוסיפו הרבנים, ואינה נזכרת בתורה עצמה, אך כיום מי שאין לו שני כיורים בביתו נתפס כחלש ביהדותו.

גם חגי ישראל, ובעיקר שלושת הרגלים, הם חגי טבע כנעניים אליליים שניתנה להם משמעות יהודית לאחר זמן: חג האסיף (סוכות), חג האביב (פסח), חג הביכורים (שבועות). המנהגים בחגים שונים, גם הם עברו אלינו משדות זרים: למשל, הדלקת הנרות בחנוכה הוא שריד של חג אש אלילי. המרות דומות של חגים קדומים מצויים גם בדתות אחרות, כמו בנצרות (חג המולד היה במקור חג מולד השמש) ובאסלאם (העלייה לרגל, אל-חג', הייתה במקור חג ערבי אלילי). אין מנהגים וחוקים ומסורות נבראים יש מאין בשום דת, אלא הם לקוחים עוד מימים קדומים ומעמים זרים.

לאחר חורבן הבית השני השתנתה היהדות מדת של פולחן חומרי בעיקרו לדת של תפילה והלכה פרטנית והגות. הנה כבר מאז אי-אפשר לומר שזוהי אותה יהדות מקורית, אלא יהדות אחרת שלא עבודת בית המקדש במרכזה אלא ההלכה והתפילה - "אין לקב'ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה". אמנם, לשם שמירת נצחיות התורה ורציפות האמונה נוצר חזון חידוש עבודת בית המקדש באחרית הימים, אך בימינו אף רבים מהדתיים אינם ששים לחזור להקרבת קורבנות.

האמונה היהודית הושפעה רבות מפילוסופיות זרות, בייחוד זו היוונית, על אף שאין היהודים האורתודוקסים מוכנים להודות בכך. הרמב"ם, למשל, הושפע מהפילוסופים המוסלמים של ימיו ובהשפעה זו פסק שאלוהים אין לו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף. בזאת הוא שינה תכלית שינוי אמונה מושרשת ביהדות. לאחר-מכן הושפעה היהדות מתורות מיסטיות למיניהן, שחלקן מקורן במיסטיקנים המוסלמים וההודים, וכך נוצרה ספרות הקבלה והחסידות. ספרות זו מדברת על "אורות", "ניצוצות" ו-"קליפות" ועוד מושגים שאפשר ללמוד מפי שיח' מוסלמי צופי או גורו הודי, וכל ייחודן היהודי הוא בתוספת פסוקים ודמויות מהתנ"ך ואמונה באל אחד על גביהן, אך זה אינו האל האנושי של התנ"ך, אלא אל מיסטי, בדומה לאלוהות בדתות שונות במזרח הרחוק. כה רחקה המיסטיקה היהודית מהמושגים הפשטניים של התורה עד כי מתנגדי הקבלה והחסידות החרימו את המחדשים והחשיבו אותם ככופרים.

החרדים של היום אינם מקריבים קורבנות בבית המקדש; הם שומרים על כללים שאינם כתובים בתורה, כגון הפרדה בין בשר לחלב ונטילת ידיים, שהן תוספות הרבנים; הם לבושים בלבוש של גבירים פולנים מימי הביניים; הם מאמינים באל שאין לו גוף ושנמצא בכל מקום, שלא ככתוב במפורש בתורה, שהוא בעל דמות אדם ויושב על כס מלכותו בשמיים, מעל הגג המפריד בין שמיים לארץ, הלא הוא הרקיע. אני בספק גדול אם יהודי מתקופת בית ראשון היה מכיר בחרדים של ימינו בתור ממשיכיו. החרדים הם ביחס אליו לא פחות חדשנים מאשר החילונים.

בריאת האדם
מאת מיכאלנג'לו, צוייר בין השנים 1508 ו-1512 (מוצג כאן באדיבות אתר Olga's Gallery)

האפשר יהדות ללא בית המקדש? הלא קורבנות בית המקדש ממלאים חלק נכבד בתורה, ואינם דבר שאפשר להשליכו כלאחר יד, לא כן? אבל כאשר נחרב בית שני, עברה היהדות התאמה לנסיבות והמירה את הקורבנות בתפילות ובהלכות. והרי זה חידוש גדול ואין לו צידוק בתורה, אך המציאות מחייבת.

המציאות מחייבת, לאור כל ממצאי ימינו, להתאים את היהדות שוב: יהדות ללא אל שליט על העולם. התברר לנו, לאחר מחיר דמים כואב ביותר, שאלוהי ישראל אינו קיים, אלא הוא פרי רוחו ותוחלתו של אדם. אין לנו בורא חיצוני, מחוצה ליקום, אלא הבורא גלום בתוך היקום עצמו, ביכולת הטבעית של החומר להתארגן וליצור חיים. אין עלינו לא שליט ולא ריבון ממעל, אלא האדם ריבון לעצמו, עד כמה שהגורל העיוור מתיר זאת. לאור המציאות המשתנה עלינו להוציא מהמסורת היהודית את מה שרלבנטי לימינו, בדיוק כשם שכך עשו המחדשים הקודמים. הכתובים אינם אחידים, ולמרות דברים רבים אשר אינם מתאימים לימינו, יש בהם דברים אחרים שכל הומניסט חילוני יכול להזדהות איתם. חגי ישראל, למי שאינו מאמין באל שברא את הטבע אלא, לאור ממצאי המדע המודרני, מאמין שהטבע עצמו ניחן בכוח יצירה, יכולים שוב להיות בעלי משמעות טבעית. ועצם הישיבה כאן בארץ היא מרכיב חשוב בזהות היהודית, וכן השפה העברית, כשם שהצרפתי מקבל את זהותו מישיבתו בצרפת ומדיבורו בשפה הצרפתית.

הטענה שאדם אינו יכול להיות יהודי בלי להאמין באלוהי התורה ולשמור את מצוותיו היא ממש כטענה שאדם אינו יכול להיות יווני בלי להאמין בזאוס ולשמור את הפולחנים היווניים העתיקים. היוונים של היום אינם צריכים שום צידוק דתי להיותם יוונים: הם יושבים ביוון, דוברים יוונית, קוראים את הספרות הקלאסית של יוון ומהווים המשך בצורה אחרת של היוונים העתיקים. היווני הממוצע ייעלב, או יחשוב אותנו למשוגעים, אם נרמוז לו שהוא יווני קלוש או מזוייף מפני שאינו מאמין במיתולוגיה היוונית. כך גם צריכים להיות היהודים החילונים: ללא ייסורי מצפון על שאינם מאמינים במיתוסים. המסורת אמורה לשמש אותנו, לא לכבול אותנו.