רכבת המחשבות

שלושה דברים עיקריים מבדילים בין "רכבת ישראל" לבין מקבילותיה במרבית העולם הנאור:

• הרכבת עדיין משתמשת בסולר.
• הרכבת סובלת תדיר מתקלות חוזרות, תאונות ושביתות.
• השירות ניתן רק חמישה וחצי ימים בשבוע. אין רכבות בסופי שבוע.

חדי האבחנה שביניכם עשויים לקדם תיאוריות הקושרות בין כל הנ"ל. הנקודה השנייה, למשל, יכולה לייצג סוג של עונש אלוהי על השלישית. צחוק בצד, התחבורה הציבורית במדינת ישראל המודרנית רחוקה מלהיות מודרנית בעצמה. היא מייצגת צירוף של תכנון אומלל, צביעות והתעללות פוליטית.

תכנון אומלל - כי חמותי אינה יכולה לבקר את נכדיה בסופי שבוע. כן, היא יכולה לקחת מונית, כפי שמספר מתחכמים דתיים העירו לי יום אחד. במחשבה שנייה, היא גם יכולה לשכור אוטובוס פרטי, או בחור שרירי עם כישורי ריצה למרחקים ארוכים שיישא אותה על כתפיו. קיימים גם פתרונות תיאורטיים רבים אחרים, שאני בטוח כי אתם יכולים לחשוב עליהם.

תכנון אומלל אפילו יותר, היות שאני לא יכול לוותר על רכבי הפרטי, אפילו אילו תכננתי לא לעזוב את תל אביב לעולם. איך לעזאזל ניתן להגיע למקומות שונים בשבת? לא, אל תגידו לי - אני יכול לקחת מונית.

צביעות - בגלל שאלה הכופים עלינו את המצב המגוחך האמור, אינם משתמשים ברכבות ובאוטובוסים ממילא בסופי שבוע. הם אינם דואגים לעצמם. הם "דואגים" לי. ולחמותי. במספר מקומות ברי-מזל בארץ קיימות שאריות של תחבורה ציבורית ראויה במשך סוף השבוע. שום ברק שמיימי מגבוה עוד לא התערב בשירות זה, ואף אדם דתי לא אולץ לעשות דבר נגד רצונו.

צביעות גדולה אפילו יותר, הואיל וצעירים המבלים בימי ששי בערב מוצאים את עצמם ללא אמצעים לחזור הביתה במחיר שווה לכל נפש. אז הם נוהגים בחזרה הביתה, דבר המהווה את אחת הסיבות העיקריות לתאונות של סוף שבוע. הדת דווקא מאד בעניין של להציל חיים, אבל לא כשזה מגיע לאוטובוסים ביום ששי בערב. מוניות מתקבלות הרבה יותר טוב על ידי האל היהודי-אורתודוקסי.

והתעללות פוליטית - יען כי כל הסאגה הזאת היא תוצאת מאבקם של חברי כנסת ושרים חילוניים על הכסא. הם, כמובן, לא נזקקים באופן טיפוסי לאוטובוסים ציבוריים בשבתות. הם מבקרים את נכדיהם במכוניות שאני מממן עם המיסים שלי.