תחליטו: אתם איתנו או לא

אנחנו מודים למערכת "העיר" על שאיפשרה לנו לפרסם את המאמר
(תודה לאלי ששלח את המאמר ולדניאל שהקליד)

כשנוח לאדון אייכלר וחבריו, רק כשנוח להם, הם מבקשים להשתתף במשחק של העולם החופשי והליברלי. את הזכויות הם יודעים לקחת. הגיע הזמן לומר להם: מי שלא משחק לפי הכללים, לא משחקים איתו לפי הכללים. מותר גם לסתום לו את הפה.

באחת התוכניות האחרונות של "פופוליטיקה" הופיעה גברת צעירה, שעשתה רושם סהרורי למדי. היא מנהלת, כך סיפרה, התכתבות ענפה עם האדמו"ר מלובביץ', הוא מלך המשיח, לאחר מותו. אגרותיו של המשיח הבר מינן מחייבות אותה לחזור, עם 11 ילדיה (!), לקיבוץ אשר בו נולדה.

נציגי הקיבוץ לא התלהבו מן הרעיון. "אתם חייבים לקבל אותה," אמר אדון אייכלר וחיוך מדושן עונג על פניו. "אתם הרי מאמינים בפלורליזם."

"האם היית מקבל את משפחתי ואותי במאה שערים?" שאל אחד הקיבוצניקים. "כמובן שלא," השיב אייכלר, שופר החרדים הטלוויזיוני. "אנחנו הרי לא מאמינים בפלורליזם."

בעצם, אומר אייכלר כך: לחילונים מתחשק להאמין בכל השטויות שלהם? חירות האדם, זכויות שוות ופתיחות רעיונית? נפלא. אנחנו, הדתיים, בראש התור לכל הזכויות האלה. עכשיו, איזה יתרונות מעשיים נוכל לחלוב מן העקרונות החילוניים? קודם כל תנו לדתיים "הבנה", "התחשבות ברגשות", "אנחנו מכבדים את זכותכם..." וכיוצא באלה אלמנטים של ליברליות והומניזם. אחר כך, עם זכות ההתאגדות וחופש הדיבור, יגיעו הכח הפוליטי, קומבינות וכסף, כסף, כסף.

אבל כאשר אנחנו, החופשיים, מבקשים מהדתיים לנהוג כלפינו על פי אותם עקרונות, מתפשט על פרצופם חיוכו של אייכלר. "אנחנו? מה פתאום? אנחנו הרי לא מאמינים בעקרונות האלה."

מה לעשות, אנחנו אימצנו לעצמנו עקרונות החייבים אותנו לתת, אבל אינם מבטיחים שגם נקבל. את העקרונות האלה בחרנו מרצון, הדתיים באמת לא כפו אותם עלינו. האם נגזר עלינו להיות הפראיירים של אייכלר לנצח?

עוד אני מתפתל עם החיוך האייכלרי, נזכרתי בסיפור מן העבר הרחוק. נזכרתי בהיותי צעיר המתנדנד מעל הגמרא, הטרידה אותי, מכל הבעיות שבעולם, דווקא בעיית "ריבית הנשך"! כידוע, על פי ההלכה (ממש מדאורייתא) מותר לתת לגוי הלוואות בריבית רצחנית (הנקראת "נשך"), ואסור לקחת ריבית כזאת מיהודי. אז עוד לא הייתי מודע לגזענות הבסיסית של ההלכה היהודית והתקוממתי כנגד אפליה שכזאת. או קיי, אסור לדפוק ליהודי ריבית רצח, אבל למה מותר לעשות את זה לגוי?

בצר לי פניתי למורי הרב שפירא (לא, לא זה שהיה הרב הראשי), וביקשתי תשובה. הרב שפירא, ליטאי ממולח, הציץ בי בזווית העין ואמר: "הרי אין פה שום אפליה. מותר לקחת ריבית נשך מגוי, כי לגוי מותר לקחת ריבית נשך מיהודי. אסור לקחת נשך מיהודי כי גם לו אסור לקחת נשך ממך..." תשובה לעניין. נזכרתי בתשובת הרב שפירא כשהרהרתי בדברי אייכלר ואורו עיני. הרי זהו בדיוק האלמנט החסר בעקרונות ההומניזם הליברלי! מי שלא משחק לפי הכללים, לא משחקים איתו לפי הכללים! על פי אותו פרינציפ, אם אייכלר לא מקבל את הליברליזם, אז שום עיקרון ליברלי לא יחול עליו. מותר לסתום לו את הפה, להוריד את פרצופו מהמסך ולסגור את העיתון החרדי עתיר הגידופים שהוא עורך.

על כן חשוב מאוד שנוסיף כולנו לאוסף העקרונות של ההומניזם הליברלי עקרון אחד. אני מבקש לקרוא לעקרון החדש והחשוב הזה "עיקרון אייכלר-שפירא". וזה דברו: "כל העקרונות (ההומניסטים-ליברליים) והשלכותיהם המעשיות יחולו רק על מי שמקבל אותם עליו". ממש צפיחית בדבש. עכשיו, או שאייכלר יסכים להנהגת נישואים אזרחיים ולגיוס בחורי ישיבה או שנבטל לו את מפלגת יהדות התורה. הדמוקרטיה הפרלמנטרית לא יצאה מ"שולחן ערוך", היא יצאה מעקרונות ההומניזם. אם אייכלר לא מקבל את העקרונות, הוא גם לא מקבל את הזכות להתאגד כמפלגה.

יופיו של העיקרון החדש הוא בהדדיות המתחבאת בתוכו. אם, למשל, פונה אלינו צייד הנפשות המזדמן בפזמונו הקבוע "אתה הרי מאמין בפלורליזם, אז תנסה אותנו, תעשה שבת אצלנו, בית כנסת, זמירות, קידוש..." מוכנות תשובותינו מיד: "גם אתה הרי מאמין בפלורליזם, אז תעשה אצלנו אתה שבת, ניסע לים, כמה סטייקים על המנגל..." ואם יטען האיש, כמו אייכלר, שהוא איננו מאמין בפלורליזם, אזי יש לנו צידוק אידיאולוגי מלא לחוקק נגדו את ה"חוק למניעת זיבולי שכל", ולשלוח אותו ואת יתר המחזירונים לכל הרוחות. יש כמובן סכנה שאם ננהג כך ניאלץ, במוקדם או מאוחר, לקחת כמה מהם איתנו לים בשבת.

ההשלכות המעשיות של "עיקרון אייכלר-שפירא" די מוגבלות (כי בניגוד לחרדים, הנימוס ממשיך לחייב אותנו). ראש הבד"צ החרדי יכול להמשיך להסתובב בלי שומרי ראש. ההשלכות הרעיוניות, לעומת זאת, מחממות לב. כל פעם שחרדי יטען בתקשורת, כפי שהם מרבים לאחרונה, "זה בניגוד לדמוקרטיה" נזכיר לו מיד שהדמוקרטיה לחלוטין לא חלה עליו. כדי להיות ראוי להגנת הדמוקרטיה עליו לקום ולהצהיר כי הוא מקבל, ללא סייג, את העיקרון הדמוקרטי שבמדינת ישראל האזרחים הם הריבון הבלעדי ואין למדינה שום ריבון אחר. לא אלוהים, לא ההלכה ולא הרבנים. עד שלא נקבל, למשל, הצהרה כזאת מאייכלר, אין לו חופש דיבור, אין לו זכויות שוות ואין הוא זכאי להגנת הדמוקרטיה. אתה רוצה דמוקרטיה, אייכלר? קודם תישבע לה אמונים.

כל הזכויות שמורות לעיתון "העיר"