אין לנו זמן למשחקים / הסטנדאפיסט

אנחנו מודים למערכת "העיר" על שאיפשרה לנו לפרסם את המאמר
(תודה לאלי ששלח את המאמר ולדניאל שהקליד)

אין לנו זמן למשחקים

לא עדר של יחידים ינצח את הקרב על הקניון,
ובטח שלא את המלחמה. הזמן לא פועל לטובתנו,
ואין לנו צורך בחכמולוגים המטיפים להבנה
ולוויתורים כלפי הדתיים. דרושים דחוף מנהיגים
שיעשו מאיתנו ציבור מאורגן, ושיובילו לנצחונות.

במעשה הקניון של רמת אביב נחמד היה לשמוע, לשם שינוי, כמה תגובות נרגזות מן הצד החופשי. זכות הזעם הקדוש, יחד עם זכות החירוף, הגידוף, האיום והסחיטה הרי שמורות, מסורתית, רק לעדת הדתיים. איומים הבאים מן הצד החופשי הם בהחלט שינוי מבורך. אני די מסופק אם יוטל חרם חופשי על הקניון, אבל האיום בהחלט מרענן. גם הבטחתו של רוני מילוא לצאת בשבת עם שיירות רכב לבני ברק נחמדה, אבל לא כל כך מעשית. אגב, כבעל ניסיון רב עם החרדים, אני ממליץ יותר על שיירות אופנועים. החרדים שונאים אותם ומפחדים מרוכביהם. גם מר דרין יבורך, וחבל רק שהקדים דיבור למעשה.

אבל לא צריך להיסחף. אם התקרית מאפשרת להפיק לקחים ראשוניים, הם אינם מחמיאים במיוחד לעדת החופשיים. הוכחנו שוב שאנחנו אוסף של בודדים ולא ציבור מאורגן, שלא נזיז את התחת אלא כשהחרב ממש על צווארנו, ושאין לנו מנהיגים ראויים שיובילו אותנו בעימות. אין פלא שמעולם לא הצלחנו לארגן פעילות מחאה רצינית נגד מעשי הסדום שעושים בנו הדתיים.

חלק מאלה המייצגים אותנו ומעצבים את דעת הקהל בתקשורת החליטו להצדיק, ברוב ליברליותם, דווקא את סגירת הקניון. "בעצם", הם לואטים במתק שפתיים, "המספר הרב של בתי העסק הסגורים בשבתות נותן לערינו צביון מיוחד, שלווה כזו שביסודה דו קיום בלה, בלה." וגם "לא יעלה על הדעת שבמדינת ישראל יכריחו, בניגוד לחוק, יהודי דתי לפתוח את עסקיו בלה, בלה וכו' וגם הציבור החילוני, שנפגע בכל כך הרבה תחומים, מחליט להתקומם דווקא בעניין קניון, המסמל את תרבות הצריכה ההדוניסטית בלה בלה ועוד."

השימוש שעשו הכותבים הללו בנימוקים "חוקיים" ו"אקולוגיים" הוא גם שקרי וגם בזוי. שקרי משום שאין שום מניעה חוקית לפתיחת הקניון בשבתות. במרחק של ארבעה קילומטרים מרמת אביב פועל, בשבת, קניון איילון (כל המסעדות ובתי הקולנוע) כחוק וכדין. הקניון ברמת אביב יכול להיות מופעל בשבת באופן חוקי לגמרי. איש גם איננו כופה על המיליארדר לפתוח את עסקיו בשבת. האיש נכנס בדעה צלולה לרכישת עסק שהתחייב להיות פתוח בשבת. הוא לא עשה מאמץ מינימלי לפתור את הבעיה באחת ממאה הדרכים האפשריות. הוא חיפש, במכוון, עימות בוטה עם הציבור החופשי והוא איננו ראוי לשום התחשבות. באשר לאקולוגיה של רמת אביב, את זו קובעים תושביה ולא כמה פובליציסטים שעשו סדנה להתלקקות הדדית של חילונים ודתיים. תושבי רמת אביב רוצים את הקניון פתוח בשבת (71 אחוז, לפי סקר של "תל אביב" מה-20 במרץ) והם הקובעים את אופי שכונתם.

אבל תרגילי הטיהור הם בעיקר בזויים. הם בזויים משום שהם מחבלים במאבק שלנו. הקניון הוא תקרית אחת במלחמה מתמשכת. אסור לשכוח את מטרות המלחמה. המטרה היא שהשקפת העולם שלנו - אנושית, חופשית ודמוקרטית - תנצח. אנחנו נלחמים כדי שלא תקום כאן רפובליקה אסלאמית של חובשי כיפות. מי שלא מבין זאת - יש להסביר לו, ומהר. מי שמבין ומשתעשע במשחקי מילים, בלי שום הצדקה עובדתית, כדי להראות כמה הוא נאור ומתקדם, מחליש את עמדותינו ובוגד במטרה.

צריך להיות עיוור (אם לא גרוע מזה) כדי שלא לראות מה קורה סביבנו. הבעיות המדיניות והביטחוניות מסיטות את תשומת הלב, אבל אינן משנות את העובדות. אם איננו בעיצומה של מלחמת תרבות אנחנו בוודאי בקרבות הראשונים. בצד השני יש גיוס מסיבי של כוח אדם, משאבים (מכיסינו שלנו!) ועוצמה פוליטית. יש שם אידיאולוגיה מוגדרת, טקטיקה יעילה ומנהיגות. יש השתלטות מתמדת, גוברת והולכת על תחומי החיים החופשיים תוך ניצול ציני וברוטלי של משאבי המדינה.

משרד הדתות יחלק השנה כמעט מיליארד שקל לפרזיטים אוכלי חינם. מי שלא מאמין לסכום הדמיוני הזה מוזמן לבדוק באתר האינטרנט של משרד האוצר בתקציב משרד הדתות (סעיף תקציבי 2203 באתר www.mof.gov.il). מקופת המדינה יוצאו מיליארד שקל למימון וציוד גייסות של אברכים, "המשמרות השחורים" של מלחמת הדת.

משרד הבינוי והשיכון נראה ומתנהג כמו החצרות הביזנטיות של האדמו"רים החסידיים ועוסק בדבר אחד בלבד: בתכנון והקמה של אזורי ההשתלטות החרדית של הקרקע. ערים ושכונות יקומו להם, ובהן לא תהיה דריסת רגל לכבוד האדם ולחירותו.

משרד החינוך הוא הגדול מכולם. עם תקציב של 18 מיליארד שקל הפכה מערכת החינוך (בהשתתפות החינוך החרדי ו"אל המעיין") למכונה גדולה אחת לייצור "יהדות" דתית. המערכת מייצרת בהצלחה יהודים קטנים עבור שלושת זרמיה העיקריים של היהדות בישראל: הזרם המבזה ערבים, הזרם המבזה חילונים והזרם המבזה את עצמו.

אל נוכח המאמץ המכוון והמרוכז הזה של בני חושך מופיעים כמה ממעצבי דעת הקהל החופשי בתרגילי אקרובטיקה. במקום לאחד אותנו ולקרוא אותנו לדגל הם מוכיחים לנו כמה הם אובייקטיביים, לוחמים וליברליים בעת ובעונה אחת.

אין לנו זמן למשחקים האלה. יהיו עוד קניונים רבים ושונים. במאבק בינינו לבין כוחות האופל אנחנו צריכים שיעמדו בראשנו אנשים נבונים, חסרי פשרות, חדים כתער וסורים לעניין. אנחנו חייבים להפוך לציבור מאורגן הנלחם על עמדותיו במקום אוסף של יחידים שבו דואג כל אחד רק לעצמו. מי שסבור שאפשר לנצח במלחמה זו עם עדר של אינדיבידואליסטים אינו יודע מה הוא סח. מי שסבור שהזמן פועל לטובתנו אינו יודע מה הוא סח. אין לנו צורך בחכמולוגים המטיפים להבנה ולוויתורים ומחפשים מתחת לאדמה הצדקה לנבזויות של הצד שכנגד. יש לנו צורך דחוף במנהיגים שיעשו מאיתנו ציבור מאורגן ולוחם, שיציבו יעדים, יקבעו שיטות פעולה ויובילו אותנו לניצחונות.

הסטנדאפיסט

על הרב הראשי האשכנזי ישראל לאו נכתב בעיתונות כי לקח כסף, הרבה כסף, בניגוד להוראות - עבור עריכת חופות - ולא נתן חשבוניות וקבלות. אני חושב שהרב לאו הוא קורבן של הפיזיקה. ליתר דיוק, של העיקרון הפיזיקלי שהטבע איננו סובל ואקום. כלומר, כל חלל ריק מתמלא איכשהו.

על פי הדת היהודית צריך רב בחתונה בערך כמו שצריך זברה במסיבת יום הולדת. כלומר, זה נחמד אבל אפשר בהחלט להסתדר בלי. בספרות ההלכה יש פירוט של כל מה שצריך כדי להתחתן (קידושים ונישואים). בכל הרשימות האלה רב פשוט לא מופיע. בקיצור, להינשא כדת משה וישראל אפשר בלי רב ובלי זברה.

זה שהרב בכל זאת מסתובב שם נובע משתי סיבות. ראשית, במדינת ישראל הרב הוא בדרך כלל גם פקיד של משרד הדתות והדבר עוזר בבירוקרטיה של רישום הנישואים (במדינה נורמלית עושה את זה פקיד הרישום בלשכת מרשם האוכלוסין). זאת אמנם לא סיבה דתית, אבל ממתי פקיד צריך סיבה דתית.

הסיבה השניים לנוכחותו של הרב היא שכבר מאות בשנים גם רבנים צריכים להתפרנס. כל זה טוב ויפה, אבל בדרישות הטקס הדתי פשוט אין רב. לא במשנה, לא ברמב"ם (אישות פרק י'), לא בשולחן ערוך (אבן העזר, נ"ה) ואפילו לא בקיצור שו"ע. יש צורך בכתובה, טבעת ועדים, חופה, ברכות וייחוד ולרוב גם כלה וחתן (עד כמה שזה נשמע מוזר, חלק מההליכים יכול להתבצע בלעדיהם!) ולכולם יש תפקידים דתיים מוגדרים, רק לרב אין!

זהו הוואקום הנורא, והטבע אמנם ממלא אותו. הוואקום מתמלא בזאת שתפקיד הרב מועבר מן החלק הדתי אל החלק הבידורי של הטקס. בלי הצדקה דתית לקיומו הופך הרב למנחה החלק הראשון של הערב. כך דואג הרב לסדר את המחותנים מתחת לחופה לפי הגובה, שמקלות החופה יוחזקו זקוף ושהילדים לא יסתירו לצלם. לפני הטקס נותן הרב את הקטע המרכזי שלו. כבוד הרב עושה קטע סטנד אפ עם בדיחות על שתי המשפחות ורקע של פרשת השבוע או משהו כזה. אחרי החופה הוא מעביר את ניהול הערב לתזמורת או לרקדנית הבטן עם הנחשים ומקבל את המעטפה עם הכסף בשביל ההופעה.

באשר לרב לאו, יש אולי בעיה עם העובדה שכבוד הרב הראשי לא נתן חשבוניות כחוק, אבל מבחינת עצם התשלום לא יכולה להיות בעיה. אומרים על כבוד הרב שהוא מכין טקסט סביר ונותן קטע מגניב. זה נכון שהוא יותר יקר מאזמרלדה עם הנחשים, אבל מצד שני היא לא דיין בבית הדין הרבני העליון.

כל הזכויות שמורות לעיתון "העיר"