שעשועים של מודעות

מי הפליל את פינוקיו

מאת: ד. ניצן

זהו פרק מתוך הספר "שעשועים של מודעות".
© 2012 כל הזכויות שמורות למחבר, ד. ניצן
מותר להעתיק ולהפיץ את הספר הזה בגירסתו העברית בלבד, בכל אמצעי, בתנאי שלא ייעשה בתוכנו שינוי כלשהו.

'אז הפלגנו אל השמש, עד שמצאנו את ים הירוק.'
-- 'צוללת צהובה', החיפושיות, פול מקקרטני וג'ון לנון, 1966

'סמטת פני היא באוזני ובעיני.'
-- 'סמטת פני', החיפושיות, פול מקקרטני וג'ון לנון, 1967

יש דבר מה מוזר בכתיבתם של סיפורים ואגדות: דברים שלא יעלו על הדעת בחיים האמתיים, הופכים למקובלים וסבירים בהחלט בסיפורי אגדות ופיות (הפיות בעצמן, כדוגמא טיפוסית). [1]

ייתכן שהמאפיין המרשים ביותר של סיפורי אגדות הוא הצמדתן של תכונות והתנהגויות אנושיות ל'דברים' אחרים. אלה האחרונים עשויים להיות בעלי חיים, צמחים, וכמובן חפצים דוממים (היכן בדיוק משתבץ לו באגס באני הארנב בסיווג זה?). יש המכנים מאפיין נפוץ זה בשם 'האנשה'. [2]

השימוש המרתק ביותר בהאנשה בסיפורים הוא כאשר חלקים בסיפור עוסקים בנושא ההאנשה בכבודו ובעצמו. קחו את פינוקיו לדוגמא: הוא החל את חייו בסיפור כבובת עץ שנבנתה בידי נגר מיומן. בהמשך... נו, כולנו יודעים מה קרה. רוצים דוגמא נוספת? מה דעתכם על סיפור 'שוליית הקוסם'? [3] נוסף על העיסוק בהאנשה, זאת דוגמא מצויינת לפיצולה של מודעות אחת לכמה 'מודעויות' נפרדות. הסרט 'מי הפליל את רוג'ר ראביט?' קבע רף חדש לעלילות שמשלבות דמויות אנושיות ביחד עם דמויות מצוירות מואנשות. [4] והרשימה גדולה עד מאד.

המיתולוגיה היוונית העתיקה, ולעניין זה, מיתולוגיות עתיקות נוספות, עשו שימוש בדמויות פינוקיו משלהן, בבריאה, השמדה, האנשה והדממה של דמות אחת את רעותה. חלקן של מיתולוגיות אלה פילסו את דרכן לפסגה בעזרת סיפורי פינוקיו הבורא את ג'פטו, כדוגמת אלוהים היוצר אדם בסדנה הפרטית שלו, גירסה ראשונה מעפר וגירסה שנייה מצלע. במקרים מסוימים, חלקן של האגדות הצליחו עם השנים להתחמק חלקית מהתיוג ההיסטורי שלהן כ'סיפור'.

-- * -- * --

כמעט דבר מן המופיע בספר זה אינו חדש. בסיפורים שלנו, כך מסתבר, ניתן למצוא הכל בכל מתחום חקר המודעות: האנשה של בעלי חיים למכביר, צמחים ('הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך...'), חפצים דוממים, ואפילו שילובים משעשעים של כל אלה ביחד. בנייה של מודעות מתוך אי-מודעות, פיצולים והעתקות/הקרנות של מודעות. החלפות של מודעות בין גופים שונים ושינוי הגוף תוך שמירת המודעות כפי שהיא.

בספרינו ובסרטינו נוכל כמובן למצוא נשמות תועות ורוחות רפאים, כמה מהן שובבות למדי. נוכל לאתר 'רמות' של מודעות, החל בערפדים ובפיות, וכלה באלים, שטנים ומלאכים - פנתאונים שלמים של ישויות 'יודעות דבר' וממתיקות סוד.

נבירה בתרבות האנושית הכתובה והמצולמת לא תקשה עלינו לאתר גם 'מוחות בצנצנת' למכביר. חלקם מבצעים את תפקידם בהיותם עדיין חתומים בתוך ראשו של גיבור הסיפור. אחרים מצויים, פשוטו כמשמעו, בצנצנת כזו או אחרת. הכל כבר קיים, הכל נהגה קודם לכן.

-- * -- * --

יכולת הדמיון האנושית היא מפליאה. יש הטוענים כי התפתחותו האבולוציונית של הדמיון, כרכיב של המודעות, היא אולי זו ש'הקפיצה' את המין האנושי המסוים שלנו מעל לקופי האדם שקדמו לו ואף חיו בתקופתו. [5]

וקשה לעמוד בפיתוי: מה אולי יקשה עלינו, יחסית, למצוא? פרקים כמו זה, האחרון, שדנים עד כמה קל למצוא שעשועים של מודעות בספרות, ומשפטים כמו זה, האחרון, הדנים בכמה קשה למצוא פרקים כאלה... וההמשך מתבקש.

[1] נרמז כאן הצירוף באנגלית 'Fairy tales' ('סיפורי פיות') שפירושו הפשוט: 'אגדות'.

[2] בלועזית קיימים שני מונחים דומים אך שונים: 'Personification' ו'Anthropomorphism'. קיימים דיונים רבים לגבי האבחנה בין השניים. מקובל להסביר כי הראשון מתייחס יותר להתנהגויות פנימיות ודימויים, בעוד השני עוסק בתכונות חיצוניות.

[3] הסיפור הדמיוני המפורסם של 'שוליית הקוסם' ('The Sorcerer's Apprentice') נכתב במקור על ידי גתה במאה ה-18. הסיפור זכה לפרסום רב לאחר שעובד ליצירה מוסיקלית ידועה בידי המלחין פול דיקא, מאה שנים אחר כך.

[4] באנגלית: 'Who Framed Roger Rabbit' - הסרט משנת 1988 בבימויו של רוברט זמקיס.

[5] החוקרים מתארכים תהליך זה לתקופה של בערך לפני כ-50,000 שנה.

'אני לא מאמין בקסמים ...
אני לא מאמין בתנ"ך ...
אני לא מאמין בישו ...
אני לא מאמין באלביס ...

אני רק מאמין בי,
ביוקו ובי,
וזו המציאות.'

ג'ון לנון, 1970