תגובה ותוספת למאמר
אז למה אין אלוהים

מאת עירון
על ההפחדות בשם האלוהים

מאמר חשוב, מיוחד ורב-ערך לאנשים שמוכנים לחשוב. אבל זה בדיוק העניין, ועמד עליו יפה המחבר במאמרו: "האמת העצובה היא שאנשים לא באמת מחפשים תשובות. הם רגילים לחיים שלהם, לאמונה שלהם, למה שאמרו להם. מצביעים ליכוד כי אבא שלהם הצביע".

זו הנקודה - הם רק רגילים, ולא באמת מחפשים תשובות. ואם הם מוצאים שתשובות הדת נראות להם ומספקות אותם - הרי זה משום שבעצם הן מתאימות לצורכיהם-שלהם ותואמות את אמונתם ורמתם באותו פרק זמן ומקום. אין כאן לימוד אמתי, נוקב, חוקרני ורציני ממש, אלא: יש לו לאדם צורך נפשי בוער 'לדעת' שיש אלוהים, ושהתורה היהודית מייצגת ומציגה (כביכול) את דברו-אמתו - והוא שש על מי ועל מה שמספק צורך זה, ומתאים בעצם למה שהוא (בסתר לבו) חיפש וביקש לשמוע [והדברים נכונים ומוסבים הן לקלי-דעת הן לאנשי-מדע מאמינים - אלה כאלה אינם נשענים על ידיעה ממשית (שאין בידם) אלא נתלים באמונה בלבד].

נעים ונחמד לומר בחברה יהודית, שבניה כיום פוחדים ומפוחדים זה מזה, ומעדיפים לשתוק ולא להביע דעה מתנגדת באופן גלוי ומפורש: 'הגעתי למסקנה שהתורה היא אמת אלוקית מוחלטת - היא מספקת לי את כל התשובות' - וההפך מזה לומר: 'יש לי ספקות רציניים בנוגע לאמונה היהודית'. את זה - שום יהודי מאמין אינו מעוניין לשמוע. כי הדבר נוגע ליסודות זהותו-שלו ולעצם התנהלות חייו-שלו. אמת זו חשף הצעיר בעל המאמר, אמת שזה כבר עמדתי עליה בעצמי, אך לא הבעתיה בכתב מעולם. תבורך זכות ראשונים זו של מרווה הפיגמנטים, והלוואי נזכה שיוסיף לנו גם בעתיד, בדרך שיבחר, תרומות מחכימות כגון זו, פרי בינתו וחשיבתו הייחודית לו. ירבו כמותו! בהצלחה!

בעתה
אדוארד מונק, צייר נורווגי, 1944-1863
הגלריה הלאומית, אוסלו, נורווגיה

אך המגוחך מכול - בהקשר זה של מציאת האמת, הכרתה וידיעתה - מהו? שאלה ש'מצאו' את ה'אמת' בתורה, אומרים לך (בחוצפה ובהתנשאות) - אתה, התר ומבקש את האמת המדעית -  כי אתה בורח ופוחד מן האמת... כי זה טיבה של הדת: היא איננה סובלת כל התנגדות שהיא לה וכלפיה; ועל-כן מאז ומעולם התמחתה בהטלת אשמה ואימה על הזולת, שאינו מסכים לה, ובהפעלת מניפולציות נפשיות ורגשיות קשות - כלי יעיל מאוד, המפיל המונים הנושאים בלבם רגשי אשם כבדים ('איזה מין יהודי אתה?!'; 'במה אתה יהודי?!'; 'אתה בכלל מבין מה זה יהודי?!' - ועוד הרבה שאלות מתגרות, שנועדו להמם את המותקף ולשתקו). וכך נגרפים-נגררים המוני תוהים-פותים ומבולבלים-נבוכים אל חיקה הבולעני של הדת, החובק את כולם ב'אהבה'. ראו למשל כמה 'אהבה' שזורה-כנוסה בקטע קצר לדוגמה זה: "אהבת-עולם בית-ישראל עמך אהבת... ואהבתך לא תסור ממנו לעולמים. ברוך אתה... אוהב עמו ישראל..." (מתוך ברכות קריאת שמע של תפילת ערבית). מי גיבור ויעמוד בפני שיפעת אהבת-עולם אלוהית זו?

ומעניין: אותם מַצאָנֵי אמת-כביכול,  המלגלגים על בני-פלוגתא שלהם שפוחדים הם מן האמת, אינם בוחלים בשום צורה של הפחדה, כדי לשכנע את בני-ריבם להצטיית ולהטיל את מרותם המוחלטת עליהם [והלוא זה אבסורד, שהרי אמת-לאמתה ניכרת ונודעת לעין-כול, ואין לה כל צורך שהוא בהטלת אימה ומורא כדי שיכירו בה כבאמת. ואגב, האמת-לאמתה גם אין לה כל צורך שהוא בספרים מסוג 'המדע בעקבות התורה' וכיוצא-בהם ספרי-הבל פופוליסטיים, שבהם מחב"ת בשר-ודם מסביר לבני בשר-ודם, מהי האמת לדעתו... דברי-אמת ניכרים וגלויים הם, אך אם צריך להוציא-לאור ספרים שיסבירו מהי האמת - צא ולמד שאין זו האמת, אלא עיוותה ועיקומה. אוי לה ל'אמת' ה'אלוקית' ה'נצחית', הנזקקת שוב ושוב לספרי בשר-ודם, בשביל ש'יסבירוה' ו'יבארוה' בכל דור ודור מחדש - אך לעולם-לעולם בלי להציג, בפועל-ממש, הוכחת-אמת מעשית].

ספר הלימוד וההשראה להפחדות מצוי באותה 'תורת-אמת' שלהם. פעמיים הסופר המקראי חוזר ומפחיד את העם, לראשונה בספר ויקרא פרק כו, ושוב, באריכות-יתר, בספר דברים פרק כח. להלן אותם שני קטעי איומים הפחדות וקללות כלשונם, בשביל להבהיר למי שאינו יודע, או אינו מאמין, שזוועות מפלצתיות כאלו אכן ואכן עולות במוחם הקודח של מאמיני האלוהים [והם אף מקבלים אותן בהשלמה-הסכמה נפשית-הכרתית גמורה, שהרי מפי הגבורה נאמרו כביכול, ועם הגבורה כידוע אין מתווכחים - לגבורה כמובן מותר להיות זוועתית כאוות נפשה...]:

ויקרא כו43-14:

וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל-הַמִּצְו‍ֹת הָאֵלֶּה.  וְאִם-בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתַי לְהַפְרְכֶם אֶת-בְּרִיתִי.  אַף-אֲנִי אֶעֱשֶׂה-זֹּאת לָכֶם וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת-הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת-הַקַּדַּחַת מְכַלּוֹת עֵינַיִם וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם.  וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם, וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם וְנַסְתֶּם וְאֵין-רֹדֵף אֶתְכֶם.  וְאִם-עַד-אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם שֶׁבַע עַל-חַטֹּאתֵיכֶם.  וְשָׁבַרְתִּי אֶת-גְּאוֹן עֻזְּכֶם וְנָתַתִּי אֶת-שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל וְאֶת-אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה.  וְתַם לָרִיק כֹּחֲכֶם וְלֹא-תִתֵּן אַרְצְכֶם אֶת-יְבוּלָהּ וְעֵץ הָאָרֶץ לֹא יִתֵּן פִּרְיוֹ.   וְאִם-תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם.  וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם וְהִכְרִיתָה אֶת-בְּהֶמְתְּכֶם וְהִמְעִיטָה אֶתְכֶם וְנָשַׁמּוּ דַּרְכֵיכֶם.  וְאִם-בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי קֶרִי.  וְהָלַכְתִּי אַף-אֲנִי עִמָּכֶם, בְּקֶרִי וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם גַּם-אָנִי שֶׁבַע עַל-חַטֹּאתֵיכֶם.  וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם-בְּרִית וְנֶאֱסַפְתֶּם אֶל-עָרֵיכֶם וְשִׁלַּחְתִּי דֶבֶר בְּתוֹכְכֶם וְנִתַּתֶּם בְּיַד-אוֹיֵב.  בְּשִׁבְרִי לָכֶם מַטֵּה-לֶחֶם וְאָפוּ עֶשֶׂר נָשִׁים לַחְמְכֶם בְּתַנּוּר אֶחָד וְהֵשִׁיבוּ לַחְמְכֶם בַּמִּשְׁקָל וַאֲכַלְתֶּם וְלֹא תִשְׂבָּעוּ.  וְאִם-בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי.  וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת-קֶרִי וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף-אָנִי שֶׁבַע עַל-חַטֹּאתֵיכֶם.  וַאֲכַלְתֶּם בְּשַׂר בְּנֵיכֶם וּבְשַׂר בְּנֹתֵיכֶם תֹּאכֵלוּ.  וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת-בָּמֹתֵיכֶם וְהִכְרַתִּי אֶת-חַמָּנֵיכֶם וְנָתַתִּי אֶת-פִּגְרֵיכֶם עַל-פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם וְגָעֲלָה נַפְשִׁי אֶתְכֶם.  וְנָתַתִּי אֶת-עָרֵיכֶם חָרְבָּה וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת-מִקְדְּשֵׁיכֶם וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם.  וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִיאֶת-הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ.  וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה.  אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת-שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הָשַּׁמָּה וְאַתֶּם, בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת-שַׁבְּתֹתֶיהָ.  כָּל-יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא-שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ.  וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף וְנָסוּ מְנֻסַת-חֶרֶב וְנָפְלוּ וְאֵין רֹדֵף.  וְכָשְׁלוּ אִישׁ-בְּאָחִיו כְּמִפְּנֵי-חֶרֶבוְרֹדֵף אָיִן וְלֹא-תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם.  וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם.  וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם יִמַּקּוּ בַּעֲו‍ֹנָם בְּאַרְצֹת, אֹיְבֵיכֶם וְאַף בַּעֲו‍ֹנֹת אֲבֹתָם אִתָּם יִמָּקּוּ.  וְהִתְוַדּוּ אֶת-עֲו‍ֹנָם וְאֶת-עֲו‍ֹן אֲבֹתָם בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ-בִי וְאַף אֲשֶׁר-הָלְכוּ עִמִּי בְּקֶרִי.  אַף-אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי וְהֵבֵאתִי אֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אוֹ-אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל וְאָז יִרְצוּ אֶת-עֲו‍ֹנָם.  וְזָכַרְתִּי אֶת-בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת-בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת-בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר.  וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת-שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם וְהֵם יִרְצוּ אֶת-עֲו‍ֹנָם יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת-חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם.

דברים כח68-16:

וְהָיָה אִם-לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ.  אָרוּר אַתָּה, בָּעִיר וְאָרוּר אַתָּה, בַּשָּׂדֶה.  אָרוּר טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ.  אָרוּר פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ.  אָרוּר אַתָּה בְּבֹאֶךָ וְאָרוּר אַתָּה בְּצֵאתֶךָ.  יְשַׁלַּח יְהוָה בְּךָ אֶת-הַמְּאֵרָה אֶת-הַמְּהוּמָה וְאֶת-הַמִּגְעֶרֶת בְּכָל-מִשְׁלַח יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַד הִשָּׁמֶדְךָ וְעַד-אֲבָדְךָ מַהֵר מִפְּנֵי רֹעַ מַעֲלָלֶיךָ אֲשֶׁר עֲזַבְתָּנִי.  יַדְבֵּק יְהוָה בְּךָ אֶת-הַדָּבֶר עַד כַּלֹּתוֹ אֹתְךָ מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.  יַכְּכָה יְהוָה בַּשַּׁחֶפֶת וּבַקַּדַּחַת וּבַדַּלֶּקֶת וּבַחַרְחֻר וּבַחֶרֶב וּבַשִּׁדָּפוֹן וּבַיֵּרָקוֹן וּרְדָפוּךָ עַד אָבְדֶךָ.  וְהָיוּ שָׁמֶיךָ אֲשֶׁר עַל-רֹאשְׁךָ, נְחֹשֶׁת וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר-תַּחְתֶּיךָ, בַּרְזֶל.  יִתֵּן יְהוָה אֶת-מְטַר אַרְצְךָ אָבָק וְעָפָר:  מִן-הַשָּׁמַיִם יֵרֵד עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ.  יִתֶּנְךָ יְהוָה נִגָּף, לִפְנֵי אֹיְבֶיךָ בְּדֶרֶךְ אֶחָד תֵּצֵא אֵלָיו וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים תָּנוּס לְפָנָיו וְהָיִיתָ לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ.  וְהָיְתָה נִבְלָתְךָ לְמַאֲכָל לְכָל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ וְאֵין מַחֲרִיד.  יַכְּכָה יְהוָה בִּשְׁחִין מִצְרַיִם ובעפלים וּבַגָּרָב, וּבֶחָרֶס אֲשֶׁר לֹא-תוּכַל לְהֵרָפֵא.  יַכְּכָה יְהוָה בְּשִׁגָּעוֹן וּבְעִוָּרוֹן וּבְתִמְהוֹן לֵבָב.  וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הָעִוֵּר בָּאֲפֵלָה וְלֹא תַצְלִיחַ אֶת-דְּרָכֶיךָוְהָיִיתָ אַךְ עָשׁוּק וְגָזוּל כָּל-הַיָּמִים וְאֵין מוֹשִׁיעַ.  אִשָּׁה תְאָרֵשׂ וְאִישׁ אַחֵר ישגלנה בַּיִת תִּבְנֶה וְלֹא-תֵשֵׁב בּוֹכֶּרֶם תִּטַּע וְלֹא תְחַלְּלֶנּוּ.  שׁוֹרְךָ טָבוּחַ לְעֵינֶיךָ וְלֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ חֲמֹרְךָ גָּזוּל מִלְּפָנֶיךָ וְלֹא יָשׁוּב לָךְ צֹאנְךָ נְתֻנוֹת לְאֹיְבֶיךָ וְאֵין לְךָ מוֹשִׁיעַ.  בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת וְכָלוֹת אֲלֵיהֶם כָּל-הַיּוֹם וְאֵין לְאֵל, יָדֶךָ.  פְּרִי אַדְמָתְךָ וְכָל-יְגִיעֲךָ יֹאכַל עַם אֲשֶׁר לֹא-יָדָעְתָּ וְהָיִיתָ רַק עָשׁוּק וְרָצוּץ כָּל-הַיָּמִים.  וְהָיִיתָ, מְשֻׁגָּע מִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה.  יַכְּכָה יְהוָה בִּשְׁחִין רָע עַל-הַבִּרְכַּיִם וְעַל-הַשֹּׁקַיִם, אֲשֶׁר לֹא-תוּכַל לְהֵרָפֵא מִכַּף רַגְלְךָ וְעַד קָדְקֳדֶךָ.  יוֹלֵךְ יְהוָה אֹתְךָ וְאֶת-מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ אֶל-גּוֹי אֲשֶׁר לֹא-יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים עֵץ וָאָבֶן. וְהָיִיתָ לְשַׁמָּה לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכֹל, הָעַמִּים אֲשֶׁר-יְנַהֶגְךָ יְהוָה שָׁמָּה.  זֶרַע רַב תּוֹצִיא הַשָּׂדֶה וּמְעַט תֶּאֱסֹף כִּי יַחְסְלֶנּוּ הָאַרְבֶּה.  כְּרָמִים תִּטַּע וְעָבָדְתָּ וְיַיִן לֹא-תִשְׁתֶּה וְלֹא תֶאֱגֹר כִּי תֹאכְלֶנּוּ הַתֹּלָעַת.  זֵיתִים יִהְיוּ לְךָ בְּכָל-גְּבוּלֶךָ וְשֶׁמֶן לֹא תָסוּךְ כִּי יִשַּׁל זֵיתֶךָ.  בָּנִים וּבָנוֹת, תּוֹלִיד וְלֹא-יִהְיוּ לָךְ כִּי יֵלְכוּ בַּשֶּׁבִי.  כָּל-עֵצְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ יְיָרֵשׁ הַצְּלָצַל.  הַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּךָ יַעֲלֶה עָלֶיךָ מַעְלָה מָּעְלָהוְאַתָּה תֵרֵד מַטָּה מָּטָּה.  הוּא יַלְוְךָ וְאַתָּה לֹא תַלְוֶנּוּ הוּא יִהְיֶה לְרֹאשׁ וְאַתָּה תִּהְיֶה לְזָנָב.  וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וּרְדָפוּךָ וְהִשִּׂיגוּךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ כִּי-לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר צִוָּךְ.  וְהָיוּ בְךָ לְאוֹת וּלְמוֹפֵתוּבְזַרְעֲךָ עַד-עוֹלָם.  תַּחַת אֲשֶׁר לֹא-עָבַדְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל.  וְעָבַדְתָּ אֶת-אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ יְהוָה בָּךְ בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל וְנָתַן עֹל בַּרְזֶל עַל-צַוָּארֶךָ עַד הִשְׁמִידוֹ אֹתָךְ.  יִשָּׂא יְהוָה עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר גּוֹי אֲשֶׁר לֹא-תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ.  גּוֹי, עַז פָּנִים אֲשֶׁר לֹא-יִשָּׂא פָנִים לְזָקֵן וְנַעַר לֹא יָחֹן.  וְאָכַל פְּרִי בְהֶמְתְּךָ וּפְרִי-אַדְמָתְךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ אֲשֶׁר לֹא-יַשְׁאִיר לְךָ דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַד הַאֲבִידוֹ אֹתָךְ.  וְהֵצַר לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ עַד רֶדֶת חֹמֹתֶיךָ הַגְּבֹהֹת וְהַבְּצֻרוֹת אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בָּהֵן בְּכָל-אַרְצֶךָ וְהֵצַר לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ בְּכָל-אַרְצְךָ אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָךְ.  וְאָכַלְתָּ פְרִי-בִטְנְךָ בְּשַׂר בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר-יָצִיק לְךָ אֹיְבֶךָ.  הָאִישׁ הָרַךְ בְּךָ וְהֶעָנֹג מְאֹד תֵּרַע עֵינוֹ בְאָחִיו וּבְאֵשֶׁת חֵיקוֹ וּבְיֶתֶר בָּנָיו אֲשֶׁר יוֹתִיר.  מִתֵּת לְאַחַד מֵהֶם מִבְּשַׂר בָּנָיו אֲשֶׁר יֹאכֵל מִבְּלִי הִשְׁאִיר-לוֹ כֹּל בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ.  הָרַכָּה בְךָ וְהָעֲנֻגָּה אֲשֶׁר לֹא-נִסְּתָה כַף-רַגְלָהּ הַצֵּג עַל-הָאָרֶץ מֵהִתְעַנֵּג וּמֵרֹךְ- תֵּרַע עֵינָהּ בְּאִישׁ חֵיקָהּ וּבִבְנָהּ וּבְבִתָּהּ.  וּבְשִׁלְיָתָהּ הַיּוֹצֵת מִבֵּין רַגְלֶיהָ וּבְבָנֶיהָ אֲשֶׁר תֵּלֵד כִּי-תֹאכְלֵם בְּחֹסֶר-כֹּל בַּסָּתֶר בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ.  אִם-לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתֻבִים, בַּסֵּפֶר הַזֶּה:  לְיִרְאָה אֶת-הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא, הַזֶּה אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.  וְהִפְלָא יְהוָה אֶת-מַכֹּתְךָ וְאֵת מַכּוֹת זַרְעֶךָ מַכּוֹת גְּדֹלֹת וְנֶאֱמָנוֹת וָחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים.  וְהֵשִׁיב בְּךָ אֵת כָּל-מַדְוֵה מִצְרַיִם אֲשֶׁר יָגֹרְתָּ,מִפְּנֵיהֶם וְדָבְקוּ בָּךְ.  גַּם כָּל-חֳלִי וְכָל-מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּ, בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת יַעְלֵם יְהוָה עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ.  וְנִשְׁאַרְתֶּם בִּמְתֵי מְעָט תַּחַת אֲשֶׁר הֱיִיתֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב כִּי-לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.  וְהָיָה כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ יְהוָה עֲלֵיכֶם לְהֵיטִיב אֶתְכֶם וּלְהַרְבּוֹת אֶתְכֶם כֵּן יָשִׂישׂ יְהוָה עֲלֵיכֶם לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.  וֶהֱפִיצְךָ יְהוָה בְּכָל-הָעַמִּים מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד-קְצֵה הָאָרֶץ וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא-יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ עֵץ וָאָבֶן.  וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא-יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף-רַגְלֶךָ וְנָתַן יְהוָה לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ.  וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ. בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי-יִתֵּן עֶרֶב וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי-יִתֵּן בֹּקֶר מִפַּחַד לְבָבְךָ אֲשֶׁר תִּפְחָד וּמִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה.  וֶהֱשִׁיבְךָ יְהוָה מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא-תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה. 

לפנינו אפוא מגוון אדיר, עתיר-רוע, של הפחדות וקללות, ששיאן במצבים אל-אנושיים, שגם שואת-אירופה הארורה לא ידעתם - בנוסח ויקרא וַאֲכַלְתֶּם בְּשַׂר בְּנֵיכֶם וּבְשַׂר בְּנֹתֵיכֶם תֹּאכֵלוּ, ובנוסח דברים וְאָכַלְתָּ פְרִי-בִטְנְךָ בְּשַׂר בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וּבְשִׁלְיָתָהּ הַיּוֹצֵת מִבֵּין רַגְלֶיהָ וּבְבָנֶיהָ אֲשֶׁר תֵּלֵד כִּי-תֹאכְלֵם בְּחֹסֶר-כֹּל. וכל אותן הפחדות זוועתיות - בשם האלוהים - וְהָיָה אִם-לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָלִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם על-פי ויקרא, או בדברים - אִם-לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתֻבִים, בַּסֵּפֶר הַזֶּה לְיִרְאָה אֶת-הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא, הַזֶּה אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.

קניבליזם באירופה המזרחית
ציור משנת 1571

אין פלא אפוא שפרנסי הדת של ימינו ומטיפיה-יצגניה מגיעים לשפל המדרגה האנושית בהתבטאויותיהם כלפי כל מי שלטעמם "סוטה מדרך הישר" ומסרב לכוף עצמו בהכנעה למרותם הדתית או הדעתית. ראה יחסם המרושע למגזר ההומו-לסבי; ראה התבטאויותיהם בכתב באלפי הפשקווילים המתפרסמים חדשים לבקרים בריש גלי; ראה השתלחויותיהם המילוליות התוקפניות של נציגיהם בכנסת ובממשלה, בכל פעם שצצה מחלוקת ערכית-ציבורית על רקע דתי-חילוני; ראה מעשי האלימות הנעשים תדיר בשם הדת ולמענה ברחבי הארץ; ראה מאות מכתבי השנאה השטנה האיומים והקללות שחסידיהם השוטים שולחים לאתר חופש, ובכלל; ראה גם בפרשות השבוע באתר חופש - בחוקותי, כי תבוא (1), כי תבוא (2).

זו אפוא תרבות דתית שיסודה וביסודה הכנעה והוקעה, משטמה ואימה [הידעתם למשל למה מתחוללים בעולם כיום יותר ויותר הוריקנים? - כי בכך, אומר כוהן-הדת היודע-כול כביכול, "השם מפגין את כעסו" על העולם; ומדוע באמת קורים רעשי-אדמה? - כי כך, מסביר הרבי/הרב המצוי כביכול מאחורי הפרגוד, "השם מזהיר את המין האנושי" שלא לשכוח את אדונו-אביו שבשמים, ומזכיר לבריותיו כי יש ללכת רק בדרכיו המפורטות בתורה. ועוד יש להזכיר בהקשר זה את סוגת סיפורי-צדיקים - הטלת מורא-מוות מפניהם היא יסוד מוסד בסוג סיפורים זה, בצד לקחים אחרים לאדם. אימה, אימה, אימה...].

בסדר, בסדר - תירגעו; יודעים, יודעים שביהדות יש גם יופי וחן וחסד וחמלה ועזרה לזולת, אהבת הבריות (רצוי יהודים – אהבת ישראל), ואפילו צער בעלי-חיים. נכון, גם וגם. יש ויש - צריך רק להשכיל לברור ולבחור את הרצוי מהמצוי. וזה בדיוק מה שאתר חופש אומר ומציע - לברור ולבחור; אה, שכחנו - בדת בעצם אסור לברור ולבחור, שכן אל לו לאדם לומר: דין הניין לי, יתהון לא הניין לי [=אלו (=המצוות) טובים בעיניי, אלו אינם טובים בעיניי (בראשית רבה ג)] - צריך לקבל הכול בצייתנות כנועה, ביראה ובאהבה; ועיקר-העיקרים - באמונה בלתי-מסויגת ושוללת-ספקות (שהרי 'ספק' הוא 'עמלק' מבחינה אמונית).

להפחדה שתי מטרות: לגרור את המופחד לחיק הדת, ולתת בידי כוהן-הדת כלים לשחרור מהאיום, תמורת שכר הולם כלשהו. כלי הפחדה ושחרור אלו מעמידים את כוהן-הדת בעמדת פטרונות על בני העם 'הפשוטים',  ולפטרונות יש תכונה ייחודית של התפשטות והתרחבות: היותו של כוהן-הדת פטרון בנושא אל"ף, הופך אותו אוטומטית לפטרון-על בכל שאר התחומים בחיי הפרט והאומה - והתרחבות והתפשטות טיבן שהן מביאות לידי שליטה והשתלטות. כי הדת, בהיותה מעצם טבעה תובענית-על - מתוך כך היא גם, במהותה, שתלטנית (שהרי היא - לפי עדות-עצמה בלבד, כמובן - מייצגת את האל כלפי בני-האדם, ומציגה את תביעותיו המוחלטות מהם. וכדי לסחוט מבני-האדם את ביצוען של תביעות אלו, הדת מתנהלת ממילא - במיוחד כיום -  גם בסגנון מיסיונרי פולשני ותוקפני. היא פולשת [באמצעות יחצניה כמובן] באגרסיביות בלתי-נלאית אל הווייתו של כל אדם הנקרה בדרכה, ומתכססת כל תכסיס מניפולטיבי מנטלי אפשרי  כדי להשיג את יעדה המהותי: לשלוט בעוד ישות אנושית ולהכניעה למשמעתה ולצרכיה).

שיגעון הפחד
פרנצ'סקו גויה, צייר ספרדי, 1828-1746

כך ומתוך כך מתכווצת אט-אט הדמוקרטיה [שעיקרה ריבונות האדם ועצמאותו המחשבתית] ומתעצמת התאוקרטיה [שיסודה צייתנות כנועה ועיוורת - מתוך פחד ובורות - לחוקי הדת, שנכפו כביכול בידי כוח עליון שמימי].

בבחירה בין ה-דמו ובין ה-תאו, בין הריבונות ובין הצייתנות - האופצייה הראשונה היא-היא הנכונה והנבונה, העדיפה והיפה, לאדם המעריך עצמו כאדם ריבוני, ולא כעבד משותק-מוחין לכוח דמיוני כלשהו.