אשה אורתודוקסית הוכתה על-ידי גברים חרדיים באוטובוס קו 2

הערת המערכת: בידיעה המצורפת נתקלנו במספר עיתונים אינטרנטיים, וקיבלנו את רשות הכותבת המקורית (שפרטיה שמורים במערכת) לתרגמה ולפרסמה. איננו מזדהים בהכרח עם כל מילה ומילה, אך המסר חשוב עד מאד והבאנו את הדברים כלשונם.

בחמשת השבועות האחרונים, נהגתי להתעורר ב-3:50 לפנות בוקר כדי לתפוס את האוטובוס של קו 2 מהר-נוף לכותל. אני נהנית להתפלל בהנץ ליד הכותל הקטן ברובע המוסלמי. רגוע ושקט שם, ולמרות שאני לגמרי לבדי - אני מרגישה בטוחה. הערבים באזור מעולם לא הטרידו אותי.

בהזדמנויות שונות, גברים ונשים עצרו ליד הכיסא שלי וביקשו ממני לעבור לחלק האחורי של האוטובוס. סירבתי בנימוס ובנחישות ל"הזמנה" הזאת. הקו אינו קו "מהדרין" ואין שום שלטים המורים אחרת. מדובר בהחלטה שרירותית של קבוצה הטוענת להיות "הרוב", להפוך את קו 2 לקו מהדרין. בדקתי עם אגד - הקו אינו מהדרין.

אחרי מספר שבועות, נשים נוספות החליטו שגם הן אינן נהנות לשבת מאחור, והתחילו להתיישב על-ידי או מאחורי. הנוסעים האחרים הטרידו אותן עד ש"התקפלו" וחזרו לשבת מאחור. ובכל זאת, אשה אחת, שהוזזה בפועל על-ידי שתי אחרות והועברה לסוף האוטובוס, חזרה כעבור כמה ימים, התיישבה מאחורי וסירבה בתוקף לקריאות לעבור אחורה. אשה נוספת התיישבה לידה, אבל ויתרה כשנשים אחרות דרשו בקול רם שתעבור לאחור. בינתיים, עזבו אותי לנפשי, וקיוויתי שכך זה ימשך. אבל...

ביום ששי שעבר, ה-24 בנובמבר, תפסתי את המושב הקבוע שלי, וכהרגלי הסתכלתי דרך החלון. כעבור מספר תחנות, גבר - נוסע קבוע בקו - נעמד לידי ואמר: "אני רוצה לשבת כאן, תעברי בבקשה אחורה." חייכתי ועניתי "סליחה, אני לא זזה, אבל יש שני כסאות לפני ואחד ממולי, אתה יכול לשבת באחד מהם." הוא סירב ותבע את המושב שלי. ההתנהגות הילדותית-שחצנית שלו שיעשעה אותי, אבל חזרתי ואמרתי לו, בשקט ובנימוס, שאינני זזה, ואם הוא באמת-באמת רוצה לשבת כאן, הוא יכול אפילו לשבת במושב הריק שלידי, אבל אני - לא זזה.

האיש בהה בי משך עשר שניות תמימות, ואז ירק לי בפרצוף. מבלי להניד עפעף, קמתי, קראתי לו 'בן-זונה' וירקתי לעברו בחזרה. דבר זה גרר שאגות מנשים שקראו לי משוגעת. תגובתו לתגובתי היתה דחיפה בפנים ואגרוף לחזה, שהעיף אותי לריצפה. קפצתי על רגלי והכיתי בו חזרה. בשלב זה, לא פחות מארבעה גברים קפצו על רגליהם, לא כדי לעזור לי, חלילה, אלא כדי לתקוף אותי באגרופים, בעיטות וסטירות. נלחמתי כל הזמן, אבל לא יכולתי לארבעה גברים בצפיפות שכזו. לבסוף הצלחתי להשחיל בעיטה לאחד מהם בין הרגליים, והוא חזר בצליעה למושבו עם הבעה של ייסורים (כן, הדבר מעלה בי חיוך בכל פעם שאני נזכרת בזה).

אלא שבינתיים, האיש ה"צדיק" התיישב במקומי והשליך את התיק שלי לאמצע המעבר. ניגשתי אליו ותבעתי את מקומי, ובתגובה הוא ירק עלי, וזכה לתגובה דומה בחזרה. כיסוי הראש שלי נפל לריצפה במהלך הקטטה, וכשהתכופפתי להרים אותו, ה"צדיק" בעט בי בפנים בעוצמה כזו, עד שסימני הנעל שלו ניכרו על לחיי. תוך זמן קצר הלחי התחילה להתנפח, ונזקקתי ללא-פחות מארבעה משכחי כאבים במהלך השבת כדי להוריד את הכאב והנפיחות. אבל באותו הרגע, לא הרגשתי כאב, רק זעם, שחולק שווה בשווה בין חילול השם והעיוות של מה שכמה מהחרדים האלה מכנים "קדושה". בעטתי בו בחזרה, תפסתי את המגבעת השחורה שלו, וזרקתי אותה במעבר. החזירו לו אותה, אבל חטפתי לו אותה וירקתי לתוכה. ניסו לחטוף לי אותה, אך צעקתי שהוא לא יקבל אותה בחזרה עד שלא יחזירו לי את השביס שלי. מישהו הביא לי אותו. אמרתי "תודה" וחבשתי אותו. חזרתי לתבוע את המושב שלי, אבל הוא בהה קדימה, וסירב לזוז. הגן עליו איש אחד, אשר עמד במעבר ואחז בשתי המוטות לחסום את דרכי.

עכשיו אתם ודאי שואלים את עצמכם מה עשה נהג האוטובוס בזמן הזה? ומה עם הנוסעים האחרים? תשובה: כלום! חוץ מארבעה גברים שהגנו עליו והיכו אותי - אף לא נוסע אחד עמד לצידי. להיפך - נשים צעקו עלי שהכל באשמתי כי "את לא יודעת את מקומך - אמריקאית מטומטמת!" האוטובוס המשיך לנסוע, והנהג לא טרח לעצור את האוטובוס או להפעיל את מערכת הכריזה ולנסות להשליט סדר.

אבל - כמעט מיד עם תחילת המהומה, שני חילוניים שלא היכרתי עלו על האוטובוס והתחילו להקליט בוידיאו את "האירועים".

כאשר אני מנסה להתאושש, הסתכלתי סביבי וראיתי גברים עם האף עמוק בתוך הסידור, כאילו שאשה אשר חוטפת מכות הינה מחזה יומיומי. התחלתי לצעוק עליהם: "האם זה אורח החיים החרדי? איך אתם יכולים לשבת ולקרוא בסידור בזמן שמכים יהודיה ויורקים לה בפנים? האם אתם חושבים שנענים לתפילותיכם כשאתם יושבים שם ולא עושים כלום? תפילותיכם מבוטלות - איך תוכלו לעמוד בפני ריבונו של עולם בכותל הבוקר ולצפות שהשם ישמע אתכם? מה קרה לכם?" ואז פניתי לנשים: "ואתן - אתן נותנות לאישה יהודיה לזכות לטיפול כזה ולא נוקפות אצבע לעזור לה? בשבוע שעבר שרפו לכן את פחי האשפה, בקרוב ישרפו את בתיכן, ואחרי זה אתכן. הגברים האלה יתייחסו אליכם יותר גרוע מהאופן שבו ערבים מתייחסים לנשותיהם ובנותיהם - אתן עושות שגיאה נוראית! ממה אתן פוחדות - שאם תפתחו את הפה לא ימצאו שידוך לבנותיכן? אתן מעוותות את הכל. אם אתן נותנות יד לזה, תקבלו את כל מה שמגיע לכן. אתן גרועות כמו הרשע הזה! ואז אמרתי לכולם - גברים ונשים - שיכולים לקחת את לימודי התורה שלהם ותפילותיהם ולהשליחם לפח, כי לא למדו מאומה - מאומה! והם מעוותים כל מה שקדוש. שימו לב - משך כל הזמן הזה הייתי לכודה בכלוב אנושי של ארבעה גברים. "קדושים" אלה נצמדו לכל חלק מגופי. לעגתי להם "אה, זה יותר צנוע מזה שאשב שם, או שזה מה שבאמת רציתם?" אחד מהם אף ענה לי ברצינות: "כן, זה יותר צניעות".

כשהתקרבנו לעיר העתיקה, ביקשתי בלחישה מאחד הצלמים להזעיק את המשטרה. כשהוא ניסה לרדת, חסמו את דרכו וצעקו לו שלא יזעיק את המשטרה. הוא נסוג, אך כשירדנו מהאוטובוס, ניסיתי להיצמד ל"קדוש", אשר ניסה להתחמק ממני. התחלתי לצרוח בכל כוחי למשטרה, פרצתי את המחסום ושוטר וחייל באו לעצור אותו. בשלב זה קבוצת נשים ניגשה לחייל ולשוטר והתחילו לספר להם שהכל באשמתי, שאני התחלתי בכך שסירבתי לעבור לחלק האחורי של האוטובוס (כן, אני מודעת לאופי הקפקאי של הסיפור). החייל והשוטר לא "קנו" את הסיפור, ועיכבו את האיש בזמן שחיכו לממונה עליהם.

בינתיים, אישה אמריקאית ניגשה אלי ושאלה אותי בשקט: "מדוע כל-כך חשוב לך לשבת שם? אנחנו הרוב, ואנחנו החלטנו להפריד את המושבים." עניתי בשקט: "למה כל-כך חשוב לך שאני לא אשב שם? ומי קבע שאתם הרוב? אם כך, למה שלא תעשו אחד מהשניים: (1) לבקש מאגד להפוך את הקו ל"מהדרין", או (2) תארגנו לכם הסעה פרטית. אבל עד שתעשו אחד מהשניים, זהו אוטובוס ציבורי, וכל אחד יכול לשבת איפה שהוא רוצה. עכשיו תרשי לי לשאול אותך, האם באמת יש יותר קדושה בחבורת גברים מכים, בועטים ויורקים באשה בגלל שהיא מסרבת לפנות את מושבה?" היא לא ענתה - רק משכה בכתפיה, הסתובבה, והלכה לדרכה.

בעודנו מחכים למפקד, כמה מחבריו של ה"קדוש" הקיפו אותו והבריחו אותו למנהרה המובילה למתחם הגברים הכותל. לשם לא רציתי ללכת, אז חיכיתי בכניסה, כי חשבתי שיצטרך לחזור בדרך ממנה בא. אחר-כך למדתי שאפשר להימלט דרך הרובע המוסלמי, כפי שכנראה עשה כשהשוטרים חזרו ולא הצליחו לאתר אותו. בינתיים, האנשים עם מצלמת הוידאו הראו את הסרט למשטרה. ואז איש אמיץ אחד...

אחד מהגברים שהיו באוטובוס ניגש אלי כשעמדתי ליד השוטרים ואמר שהוא רוצה לעזור לי. הוא זועזע ממה שקרה, והיה עד לכל הפרשה. הוא מסר את פרטיו לשוטרים והציע להיות עד. הוא אמר שלא הצליח לבוא לעזרתי כי חסמו את דרכו, והיה בטוח שיכו גם אותו. אולי בגלל זה נהג האוטובוס לא עצר, אינני יודעת. אבל הוא גם לא הזעיק את המשטרה כשהגענו לכותל. כן, הוא חבש כיפה - כיפה שחורה.

העד הציע לקרוא לרופא, כי הפנים שלי הפכו לאדומות והחלו להתנפח. סירבתי בנימוס ואיחלתי לו שבת שלום. השוטרים הציעו לי להגיש תלונה בתחנה בשער יפו, וכך עשיתי בתשע בבוקר אצל מפקד התחנה - יורם.

וביום ראשון, ה-26 לנובמבר, הייתי שוב על קו 2 במקום הקבוע שלי. באופן מסתורי נעדרו ה"צדיק" ומגיניו. ואף אחד לא ביקש ממני לעבור לחלק האחורי.

מרים שיר

נ.ב. הגשתי בדואר אלקטרוני לאגד תלונה רשמית. ביקשתי שקו 2 לא יוגדר כקו "מהדרין", כי אני חושבת שזכות זו אבדה לנוסעי הקו עקב מעשיהם וחוסר מעשיהם.

וכן - אתם יכולים להדפיס את המכתב הזה, לפרסם אותו באתרכם, להעבירו הלאה - עשו בו כרצונכם. להסתיר את מה שאנחנו מפחדים ממנו יהיה חילול השם ולא יעצור רוע כזה - רק פרסום יעזור. לאלימות נגד אחים יהודים צריך להיות מחיר מאד מאד גבוה, עד שלא תהיה "מקובלת".