לחם, לימוד תורה, הגברת הילודה

בראשית, ט, 7

נושא ריבוי הילדים במגזר החרדי מסובך ועדין מאוד ובעיקר טעון, מאחר שמדובר בילדים. כאשר מישהו מתבטא בעניין באופן פומבי מיד קמות עליו קריאות מכל עבר, המזדעקות על פגיעה ושימוש בילדים ועל גזענות. גם אם הזועקים אינם מבינים זאת, הזדעקויות אלה הן ציניות. הדבר דומה במידת מה למי ששולח את ילדיו לזרוק אבנים בקו החזית ואחר כך מתלונן על שהם נפגעים. למעשה, ריבוי הילדים אצל החרדים הוא אחד מכלי הנשק שלהם כנגד החילוניים. משמע, זהו למעשה ניצול ציני של ילדים, וגם של נשים, למטרות פוליטיות.

העולם החרדי הוא רב-גוני מאוד, אבל אפשר בהחלט לזהות, בקרב רוב הזרמים, מגמה ברורה לחתן את הילדים מוקדם ככל האפשר וללחוץ עליהם להביא כמה שיותר ילדים, ומוקדם ככל האפשר. זהו לחץ סביבתי עצום, הזוכה לעידוד ולדחיפה מרוב המנהיגים החרדים, על פלגיהם השונים.

ללחץ הזה ישנן שתי מטרות:

1. לגרום לנשים להיות אמהות לפני שהן מתחילות לפתח מודעות ומחשבה עצמאית. חיי הנשים בעולם החרדי הם בדרך כלל חיים של עבודות הבית וטיפול בילדים, ונטולי הגשמה עצמית. החינוך שהן מקבלות, מגיל צעיר מאוד, נועד לשכנע אותן שהבאת ילדים רבים והפיכתם ללומדי תורה היא ההגשמה העצמית הנעלה ביותר. כאשר לאישה יש בגיל 21 שלושה ילדים היא כבר לא ממש יכולה לחשוב באופן מעשי על הגשמה עצמית מחוץ לבית. כמובן שכל מחשבה על יציאה לשאלה לא באה בחשבון: משמעותה למעשה היא איבוד הילדים. נשים שיוצאות לשאלה, למרות שהחוק הישראלי נותן להן יתרון בנוגע למשמורת, הקהילה ממנה היא יוצאת עושה הכל ומשתמשת בכל האמצעים הבלתי-כשרים, כדי לקחת ממנה את ילדיה. כידוע, למשטרה אין כמעט דריסת רגל בתוך השכונות החרדיות, והיא גם ממש לא אוהבת ולא נוטה לטפל באוכלוסיה זו.

2. ההיבט הדמוגרפי: הגדלת כמות החרדים, כדי לאפשר הן למנהיגים החרדים והן לאורח החיים החרדי לצבור כוח והשפעה.

התופעה הזו, שכאמור זוכה לעידוד ודחיפה מצד רוב המנהיגים החרדים, מביאה עמה עוני. התקציבים הגדולים מכספי הביטוח הלאומי שהולכים למשפחות אלה, הם אמנם משמעותיים מבחינת משלמי הביטוח הלאומי, אבל מסתבר שבמקרים רבים אינם מספיקים לגידול נורמלי של הילדים. משפחה של 16 נפשות בדירה של שניים או שלושה חדרים תמיד תהיה ענייה, ובוודאי תיחשב כזו לצורך הסטטיסטיקה. ההתמודדות עם העוני נעשית בצורות רבות ויצירתיות. למשל, עסקאות מרוכזות של קהילות הרוכשות מזון ומצרכים אחרים במרוכז ומחלקות אותו או מוכרות בזול: החנויות בתוך שכונות החרדיות זולות באופן משמעותי מהחנויות בשאר האזורים בארץ. החינוך בעולם החרדי (בדרך כלל) מטיף להסתפקות במועט. אין בו את הלחץ החברתי לרכוש מותגים כמו במקומות רבים מאוד מחוץ לעולם החרדי. הילדים לא צריכים חוגים - הם לומדים רק תורה. החינוך ניתן בחינם או בזול. לקהילה אינטרס לחנך את הילדים על-פי ערכיה, ולא על-פי ערכי המדינה. למרות זאת, חלק גדול מהחינוך הזה זוכה למימון מתקציב המדינה. במקומות רבים הקהילה עוזרת ברכישת דירות ובמימון אירועים משפחתיים. לחרדים יש פחות מכוניות, כי יש להם פחות צורך בהן. כל מה שהקהילה מייעדת להם נמצא קרוב לבית. הקהילה לא מעוניינת שהם יתרחקו או יצאו מגבולותיה. איך זה עובד, מאין מגיע הכסף לקהילות? - תרומות מחו"ל; עמותות של חינוך חרדי ושל עזרה לזולת, המקבלות תקציבים מהמדינה. כמו שאנחנו מתבשרים מדי פעם, חלק מהעמותות הללו פיקטיביות; תקציבים שמקבלים הכוללים והישיבות מתקציב המדינה, מוסדות המנוהלים ע"י הקהילה. חלק ממוסדות אלה מצהירים על כמות גדולה יותר של אברכים או חניכים; מרבית המוסדות ממומנים ע"י יותר מאשר משרד אחד, בעקבות אין-ספור חוקים משונים, שניתנו למפלגות החרדיות והדתיות במשך השנים כחלק מכל מיני הסכמים קואליציוניים. כמו כן מקבלים ראשי הקהילות נתח מהסכומים השונים הזורמים למפלגות החרדיות, בעבור הצבעה בכנסת בעד או נגד נושא זה או אחר. כמובן שזהו תיאור סכמטי בלבד, בגלל מורכבות המבנה של המגזר החרדי.

לעידוד הילודה והעוני יש תפקיד נוסף והוא טיפוח הבורות, שהרי העוני מזין בורות. הבורות היא עוד מכשול בפני המחשבה החופשית והפתוחה.

חשוב להדגיש: אפילו המנהיגים והרבנים השליטים על-פי-רוב אינם עושים זאת מתוך מודעות, אלא כדרך חיים, מתוך מסורת, בשם המצווה, מתוך תחושה שהם צריכים להתגונן מפני העולם שבחוץ, שמאיים עליהם. הם כנראה באמת מרגישים מאוימים. אלה הם אמנם מעשים ציניים כי הם מלווים בדו-פרצופיות, אבל הציניות אינה מרושעת, במובן שהיא אינה מודעת - הם אינם חשים כאן בכל סתירה. אפילו גדולי הרבנים כבולים בתוך ההרגלים שלהם והם, בדיוק כפי שהם נוהגים לומר על החילוניים, תינוקות שנשבו. אם נאמר להם את הדברים שלעיל הם לא יבינו מה רוצים מהם וירגישו מותקפים.

הבעיה הגדולה, כמו תמיד, הם החילוניים האדישים ו/או המסורתיים, שאינם מבינים ואינם רוצים להבין את המורכבות שלעיל, ותמיד ימצאו סיבה לגונן על החרדים, על זכותם להביא ילדים רבים ולנהל את אורח חייהם. אין ספק שזכותם לנהל את אורח חייהם כרצונם, אלא שהדבר אינו תמים כלל ועיקר. חלק עיקרי בניהול אורח חייהם קשור בניהול אורח חייהם של יהודים אחרים: מוסדות דת שתלטניים, חוקים דתיים ובעיקר הקמת מערכת משומנת של החזרה בתשובה, החודרת לתוך העולם החילוני. כל אלה משולבים עם השתמטות מחובות אזרחיות. הצורך הבסיסי להשפיע על אורח חייהם של שאר היהודים החיים בארץ הקים עליהם את ההתנגדות החילונית, שאתר 'חופש' הוא חלק ממנה. הואיל והמצב מורכב, ואולי גם מסיבות נוספות, חילוניים רבים אינם מבינים את חתירת החרדיות תחת החילוניות. ההתנגדות החילונית לגיטימית באותה מידה כמו נטיות ההשתלטות החרדיות, ואולי אף יותר.

אין להתבייש לדבר על נושא ריבוי הילדים. אמנם נכון שחילוניים אינם מביאים ילדים רבים, בין השאר גם בגלל לחץ חברתי והרצון להשתייך למעמד גבוה, להיות בעלי רכוש ולעמוד בתחרות של כסף ומותגים. יחד עם זאת יש בהחלט משהו פסול בעידוד ילודה המוני כל-כך, לצרכים פוליטיים, כאשר הוא מוביל לעוני ולבורות ומזיק לאופי החילוני של המדינה. מותר לנו בהחלט לצאת נגדו. עצם העידוד לריבוי ילדים הוא יציאה נגד החילוניות ונגד המחשבה החופשית.