אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות הכותבים תרומה English
חופש - יומן אירועים - דת ומדינה
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

הונאה עצמית

מאת ירון ידען, דעת אמת

ככל שהמפלצתיות גדולה יותר, כך קשה לאדם לעכל ולהפנים את מימושו של הרוע והרשע הבאים מצידם של אנשים, החברים לשולחן העבודה ולנשק. הציבור החילוני הנאור אינו מסוגל להפנים את העובדה, שהציבור הדתי לומד טקסטים מיושנים המושתתים על ערכים גזעניים "אלוהיים" ומוחלטים. כדי להבין את מיפלצתיותם של אנשי הדת צריך להבין, שמבחינת הדתיים מעשיהם לא רק שאינם מפלצתיים אלא הם הם המעשים הראויים להעשות.

וכאן ראוי לתת הקדמה קצרה: כל חברה זקוקה למערכת חוקים כדי לנהל אותה באופן תקין. חוקים אלה מבוססים ומושתתים על ערכי-יסוד של אותה חברה. במדינה חילונית מערבית הערך העליון עליו מבוססים החוקים, ועליו סובב ציר המשפט, הוא "האדם". לכן כל החוקים ינבעו ויוסקו למטרה המובילה לטובת האדם, חירותו ואושרו.

לעומת זאת החברה הדתית מבססת את חוקיה ומשפטיה על ערך עליון אחר, "קיומו של רצון האלהים" כפי שהדבר בא לידי ביטוי בתלמוד ובשולחן ערוך (הפרשנות התלמודית ופסקי ההלכה = "רצון האלוהים"). על פי הדת, חירותו של האדם מתבטלת כשהיא עומדת בסתירה "לרצון האלוהים". דבר נוסף, הדתיים מאמינים באמונה שלמה שהמקיים את "רצון האלוהים", אף על פי ששולל הוא את חירותו, כאן בעולם הזה, הרי שבחשבון כללי באחרית הימים ייטיב עמו ועם העולם כולו.

כדי לסבר את האוזן נביא דוגמא מגדול הפוסקים - הרמב"ם. לדעתו כל ההיתרים ההלכתיים לנהוג בדרכי שלום עם הגויים הריהם זמניים בלבד, לתקופה בה עם ישראל נמצא בגלות תחת שלטון זר. אך בבוא העת, כשארץ-ישראל תהיה בריבונות יהודית, הרי שאין לתת לאזרחים גויים להישאר בארץ אלא אם כן יקבלו על עצמם את שבע מצוות בני נח (כלומר יודו בקיומו של אלוהי ישראל). וכך כתב הרמב"ם:

"אין כל הדברים האלו [שנוהגים עם הגויים בדרכי שלום] אמורים אלא בזמן שגלו ישראל לבין הגויים או שיד הגויים תקיפה על ישראל. אבל בזמן שיד ישראל תקיפה עליהם אסור לנו להניח גויים בינינו, ואפילו יושב ישיבת עראי או עובר ממקום למקום בסחורה, לא יעבור בארצנו אלא עד שיקבל עליו שבע מצות שנצטוו בני נח" (הלכות עבודת כוכבים פ"י ה"ו - בספרי הרמב"ם המודפסים כתוב 'עכו"ם' אך כוונתו לגויים שאינם יהודים).

כלומר, האדם הדתי יראה בגירושו של גוי מהארץ כדבר מצווה וכהגשמת "רצון האלוהים".

את הטקסט זה ורבים כמותו (ליתר הרחבה ראה אתר "דעת אמת" מאמרים: "הגויים בהלכה", "המוסר היהודי" ו- "העם היהודי הוא העם הנבחר") לומד הציבור הדתי במימונה של החברה החילונית הנאורה.

הטענה, הבאה מהצד הדתי "המתון", שהלכות אלה אינן מיושמות הלכה למעשה, היא הונאה עצמית. עצם לימוד טקסטים אלה בדחילו ורחימו, כמשקפים את הערכים האידיאליים שבהם צריך האדם לדבוק, הוא הוא זרע הפורענות.

למה מצפה איש חינוך מציבור גדול, הגדל על ברכי ההלכה כדברי אלוהים חיים, ושומע מפי רבניו ומחנכיו שראוי היה לסלק גויים מהארץ אלא שאין בכוחנו לעשות זו? אין ספק שמתוך הטקסטים הדתיים הנלמדים השכם והערב משחר ינקות ועד אחרית ימים, בסופו של דבר יקום אדם ויבצע זאת הלכה למעשה. לשון אחר: ההבדל בין דתי מתון לדתי קיצוני, שהדתי הקיצוני מיישם את הכתוב והנדרש, ואילו הדתי המתון ממתין שמלאכתו תיעשה בידי אחרים.

ומכאן התביעה כלפי החברה החילונית: איך יתכן שחברה נאורה תומכת כספית ומעודדת חברתית ערכים, שלדידה הם מפלצתיים ושערורייתיים? כדי להראות את יחסי הגומלין בין דתיים לחילונים אביא דוגמא שגרתית:

ח"כ זהבה גלאון (מרצ) הודיעה כי פנתה ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה לפתוח בחקירה נגד הרב אביגדר נבנצל בחשד להסתה והמרדה.

ומה, בעצם, אמר הרב אביגדר נבנצל? הוא אמר את הדברים שהוא צריך לעשות מתוקף תפקידו כרב העיר העתיקה - להביא בפני הציבור את השקפת התורה!! לשם כך התכנסו רבנים במאחז גבעת-הראה שבשומרון ע"מ לבצע את המשימה שח"כ גלאון עצמה הטילה עליהם - להיות נושאי-דברה של התורה וציווייה. מכאן, שבשליחות המדינה - כרב העיר העתיקה - אמר נבנצל, בצדק ובדין, את השקפתה של תורה: "המוסר שטחי ארץ ישראל ביד גויים דינו לפי ההשקפה כדין רודף".

למה ציפתה זהבה גלאון? שהרב נבנצל ימעל בתפקיד שהיא וחבריה ביקשו מהרבנים לעשות?

הדבר דומה לאדם, הזורע זרעי קוצים, משקה אותם ומעבד את אדמתו, ולבסוף מתפלא שצמחו קוצים, ובעודו מלין על קוציו שבגינה הוא ממשיך להשקותם ולטפחם.

הציבור החילוני שוחר הדמוקרטיה צריך להיות ישר וכן עם האידיאולוגיה שלו ולא להתרפס בפני הדת, שמא ימצא עצמו בהלקאה עצמית, או, כפי שהגדיר פרופ' גרשום שלום (בספרו "מברלין לירושלים") את התעלמותם של היהודים מהלך הרוח שנשב מהגרמנים טרום מלחמת העולם השנייה: "הונאה עצמית, העדר שיפוט של רוב היהודים בכל הנוגע לעצמם, בעוד שלגבי תופעות אחרות הם מפגינים את הכישרון לתבונה".

זהו אחד הדברים המדהימים והמפליאים בתכונות האדם, היכול לקיים בעת ובעונה אחת מעשים הסותרים האחד את האחר באופן קוטבי.

איך יתכן שציבור הדוגל בהשכלה, ביקורת, חשיבה רציונאלית, שוויון ונאורות, יטפח במחיר דמים (תרתי משמע) מערכת חינוך דתית הדוגלת בתפיסת עולם ישן, הרואה את המציאות מבעד למשקפיים של טקסטים תורניים שנכתבו לפני אלפי שנים? כיצד יעלה על הדעת שמוסד הרבנות - שכל מטרתו להנציח את מערכת החוקים התורניים, המפלים בין גברים לנשים, המתייחסת לגויים כאל בהמות ואל חילונים ככופרים או כ- "תינוקות שנישבו" - יתקיים באישור ובתמיכת החברה הנאורה?

אם לפני עשור שנים חשבתי, שהתנהגות הציבור הנאור בארץ ישראל נובעת מבורותו ומחוסר הכרתו את האידיאולוגיה הדתית , הרי שהיום איני יכול לומר כך. חדשות לבקרים הרבנים אומרים, בריש גלי, את שהסתירו בבתי המדרש שנים רבות. הרב דב ליאור העז לומר בפני התקשורת דברים שלא היה מעז לומר לפני כן: "כאשר ניתנות פקודות הנוגדות את דרך התורה, כמו עקירת ישובים בארץ ישראל ומסירתה לזרים, גם המלך אינו קובע. גם הכנסת אינה קובעת, גם הממשלה אינה קובעת וגם בג"ץ, שהפך להיות קודש הקודשים כאן, אינו קובע... הציונות החילונית הגיעה לסוף דרכה, והמתנחלים הם החשמונאים של ימינו, ההולכים בדרך האמת, הגם שהם מעטים".

ומה עושים נבחרי הציבור הנאור למשמע דברי הבלע והתועבה הללו? מתלוננים על הסתה, ובה בעת תומכים ומסייעים לחינוך המסית ומדיח מליברליות והומאניות אל גזענות וחוסר שוויון.

כל זמן שמוסד הרבנות ומערכת החינוך הדתית והחרדית נתמכים מכספי הציבור על פי חוק, הרי זה מגוחך ומעורר רחמים לשמוע קולות של נהי ובכי מצד הציבור הנאור לדברי ההסתה מקרב הציבור הדתי.


יולי 2004



חברים ב- עוצב על ידי