לא הרבנים הם שיקבעו את דמותה ועתידה של מדינת ישראל

אריה ש. איסר

פרופסור אמריטוס, אוניברסיטת בן גוריון בנגב

גל האיסורים של הרבנים לסוגיהם על הופעת נשים, אם בחוגי החרדים, אם בחוגי הרבנות האורתודוכסית ולאחרונה גם רבני צה''ל חייב להדליק אור אדום שיזהיר בפני הפיכת מדינת ישראל למדינה נוסח העיירה היהודית במזרח אירופה לפני השואה.

על חלקם של הרבנים באסון הנורא הזה, נושא שאסור לדבר בו, למדתי משיחות עם נוער וילדים ניצולי שואה בעת שפעלתי כמורה-מתנדב לאחר מלחמת העולם השנייה במחנות שארית הפליטה באוסטריה. מפי רבים שמעתי סיפורים על משפחות שרצו בשנים שלפני המלחמה להגר לא''י מסיבות דתיות וכלכליות אך ביטלו את נסיעתם. זאת משום שהרבנים של אותן קהילות אסרו על המאמינים לעלות לא''י בטענה שבכך הם עוברים על איסור "דחיקת הקץ'', שהיא זירוז "ביאת המשיח". מעמיתי שמעתי שגם בימים האחרונים לפני פלישת הגרמנים כאשר באו שליחי ''עליית הנוער'' להציל ילדים סירבו ההורים, בפקודת רבניהם למסור אותם לידי ''הציונים יימח שמם" שיאכילום נבלות וטרפות. המצע הציוני שקרא לנקיטת יזמה מדינית במטרה להקים מדינה יהודית היה בניגוד לדעתם של הרוב המכריע של רבני הגולה. אלו ראו בתנועה הציונית ערעור על המקובלות הבסיסיות שהתגבשו במשך שנות הגלות ואפשרו ליהודים להסתגל לחיים בגטו חברתי-דתי, נתונים לחסדיהם של השליטים. התנגדות הרבנים, שהייתה מבוססת על פסקי הלכה, הייתה אחד הגורמים שמנע הצטרפות המונית לתנועה הציונית, שנשארה נחלתם של מעטים.

עם התחלת מלחמת השחרור כאשר כפר הילדים באוסטריה, בו שירתי כמורה, הפך כפר הילדים למחנה אימונים ל''מתגייסי חו''ל" ( גח''ל) לא נמצאו בין הגחל''ניקים מתנדבים חרדים. גם בישראל השתתפות החרדים במלחמת הקיום שהביאה גם להקמת המדינה הייתה מזערית. היהדות החרדית קיבלה את המדינה היהודית על מגש של זהב, כמעט ולא מוכתם בדם יהודים חרדים. המדינה קמה למרות התנגדות רבני המיעוט החרדי והקללות שהם שפכו על "הציונים ימ''ש". בהמשך השנים המשטר הדמוקרטי ומשחקי הכוחות בכנסת ישראל איפשר לחלק הלא קיצוני של החרדים להגיע לעמדות כוח.

לאחרונה תכפו הידיעות והתמונות על רבני התנחלויות הקוראים לצאן מרעיתם להתנגד לכוחות הצבא והמשטרה שנשלחו על ידי ממשלת ישראל להרוס התנחלויות לא חוקיות. לטענת רבנים אלו ההתנגדות לכוחות החוק מתחייבת מ"הלכה". לא יכולתי להתעלם מהמכנה המשותף בין קריאת הרבנים בתקופה של טרום-השואה להתנגד לקריאת מנהיגי הציונות לעלות לארץ ישראל לבין קריאות אותם רבני מתנחלים להתנגד לכוחות צה''ל והמשטרה, הבאים להרוס התנחלויות לא חוקיות. אלו גם אלו מערערים את יסודות האידיאולוגיה הציונית, החילונית ביסודה, שבאה לשחרר את העם היהודי משלטונם הבלעדי של הרבנים.

השאלה שעלתה במוחי הייתה האם התעוררותה של ''הרבנות של הציונות הדתית-לאומית'' לא באה לחפות על המחדל ההיסטורי של רבנות הגולה. כחניך תנועת ''בני עקיבא'' בתקופת השואה הייתי עד להימנעותם של רבני היהדות הציונית-דתית מלשאול שאלות בדבר ''הצדק האלוהי'' שמאפשר את התופעה של מיליוני יהודים שהולכים כצאן לטבח. אין לי ספק ששתיקה זו הייתה כרוכה במועקה והדחקה.

ההשתחררות ממועקה זו הביאה, לדעתי, להתגבשותו של ''גוש אמונים'' לאחר מלחמת ששת הימים. הניצחון במלחמה זו, שחרור הר-הבית וכיבוש "הארץ המובטחת" איפשרו לרבנים מסוימים ולתלמידיהם לשבץ את השואה במסגרת התכנית האלוהית של הגאולה. הווה אומר, השואה הייתה חבלי המשיח שהעם היהודי היה חייב לעבור לפני שהוא זוכה להגשמת נבואת הגאולה המשיחית.

למזלם של רבנים אלו, ניתן היה להגשים את המשך ''התכנית האלוהית'' בגלל המדינה שהוקמה על ידי התנועה הציונית החילונית שלא הייתה אסורה בכבלי המסורת ''המשיחית''.

כיום, הניסיון של המיעוט הרבני המשיחי והדבקים בהלכותיו לפעול ולהפעיל תנועת המונים בניגוד להחלטות ממשלת ישראל הוא ניסיון לחזור לחברה בה קבעו הרבנים את דרך החיים של הקהילה היהודית. מכאן, שהסכנה האורבת למדינה היא, שחס וחלילה סופה עלול להיות כסופן של הקהילות שהונהגו על ידי רבנים ושקבעו את עתידן בהתאם ל''הלכה''. תקוותי היא, שהציבור החילוני יתעשת ויביא לחקיקה של חוקה לאומית שתקבע שהרבנים יקבעו אך ורק את אורח החיים האישי של אותו חלק באוכלוסיה המאמין בתוקפם של חוקים אלו.

הרס וחורבן בית המקדש השני ב ט' באב הביא גם לסופה של התקופה בה הכוהנים היוו את השכבה השלטת (והמושחתת). רבי יוחנן בן זכאי השכיל להעביר את השלטון בקהילות ישראל לידי הרבנים. אלו השכילו במשך כאלפיים שנים להנהיג את העם היהודי בתפוצותיו. אולם עם גל הפוגרומים והאנטישמיות בסוף המאה ה 19 התגלתה אוזלת ידם נוכח גל זה. הייתה זו התנועה הציונית, החילונית והדמוקרטית שמרדה בשלטון הרבנים, ושהביאה להקמה של מדינה בדרך.

השואה שגרמה להשמדת כמחצית מהעם היהודי, עליה התריעו מנהיגי הציונות החילוניים וממנה התעלמו רוב רובם של הרבנים, מביאה לדעתי למסקנה ההיסטורית שתם עידן שלטון הרבנים, בדיוק כשם שלפני כאלפיים שנה תם עידן שלטון הכוהנים.

---

ינואר 2012