טירוף ושמו ט' באב: צביעות, גסות-רוח וטיפשות
מאת רון סואן
זו הפעם הראשונה בה אני מסכים עם דבריו של חה"כ צבי יעקבזון, ראש סיעת ש"ס בכנסת, כי "ראוי שלא ייערכו טקסים
צבאיים ליד הכותל" (יולי 2009).
הסכמתי נובעת בדיוק מהסיבה ההפוכה: הכותל, על עסקניו ועל החרפה שהושתה עליו מצד גורמים פנאטיים ופגאניים אינו
ראוי כלל לכבוד של חיילי צה"ל, בייחוד לא באירוע דתי כמו ערב צום ט' באב.
הטירוף של הנהי והיגון על חורבן בית המקדש הוא הטרגדיה, המסמלת את מותה המתקרב של המדינה הציונית-חילונית ליברלית.
חוזי המדינה וראשי התנועה הציונית לדורותיה, התנועות הקיבוציות, תנועות העבודה, אנשי תנועות הנאורוּת, ההשכלה
והקדמה - הם אלו שצריכים להתאבל על כך, שמדינת ישראל של ימינו מקדשת קיר פגאני ואלילות משיחית, במקום
לקדש ערכים של קדמה, נאורה, יצירתיות, הומאניות וליברליזם עם הפנים למדע ולחירות הפרט.
מדינה של עובדי אלילים היא חזון האימים, ממנו כל כך חשש הרצל. לדאבוננו, חזון אימים זה התגשם. הנהייה אחר
הכותל, האמונה הדתית והמשיחיות אותם היא מסמלת, הינם הסימפטום לאותו חזון אימים.
לשיטת ש"ס, מדיהם של חיילי צה"ל אינם מכובדים מספיק לרחבת הכותל: אולי עליהם לחבוש מגבעת ושטריימל ולעטות
ציצית על-מנת שיהיו ראויים לגעת באבני הקיר הדוממות? אבל, אותם מדים מכובדים מספיק כדי להגן על תימהונים חרדים
בגבעות יהודה ושומרון.
בשנים 2001 ו-2008 ערכתי שני ביקורים באזור מתחם הכותל, והתחושה היחידה שעלתה בי היא זעזוע וקבס.
זעזוע וקבס על שום מה?
על שום ההזנחה הסביבתית של "מקום קדוש"; על שום הלכלוך והזוהמה שבכניסה למתחם; על שום אינספור תימהונים
קבצנים ומגלגלי העיניים, העטים על כל מבקר בבקשת נדבה ושאר הטרדות; על שום ההפרדה הבלתי הומאנית בין
גברים לנשים; בגלל הכפייה לחבוש כיפה גם לראשם של אלו שאינם דתיים [רחבת הכותל איננה ומעולם לא הייתה בית-כנסת].
הסתכלתי מן הצד בתגובות תיירים שהגיעו למקום והבנתי, שהחרפה ניכרת גם בעיניהם.
כך לא נראה 'מקום קדוש'. כך נראית רחבת התכנסויות דתית משיחית, שכמו יצאה מציורי האימים של הירונימוס
בוש, לא פחות ולא יותר.
ומעבר לכך: אנשי סיעת ש"ס, הטהורים והזכים, שמתוכם שישה לפחות כבר הורשעו בפלילים ע"י בית משפט
ישראלי (שיא של כל הזמנים לגבי סיעה בגודל שלהם) שכחו כנראה שמי ש'שיחרר' את הכותל היו אותם 'חיילים
מרושלים', צנחנים שנשלחו למשימה בשנת 1967, ואני מניח שרוב רובם, אם לא כולם, לא נמנו על צאצאי
משפחת ש"ס העתידית.
הטירוף והאסון שלנו כמדינה חילונית-ציונית-שפויה התחיל בהילולת הקפיצות המשיחיות של הרב הראשי דאז
גורן ברחבת הכותל, ובעצם הייתה זו תחילת החורבן האמיתי של "הבית השלישי", לשיטתנו: החילונים הציונים.
הרב אריה דרעי, שהורשע בפלילים בעת כהונתו כשר הפנים מסיעת ש"ס וריצה עונש מאסר של שלוש שנים בכלא
הצהיר, כי בכוונתו עם היכנסו חזרה למעגל הפוליטי בישראל 'לקדם את רעיון בניית בית המקדש השלישי בהר הבית'.
רק מדינה שאיבדה את עצמה לדעת, וצבא שנשלט לחלוטין ע"י ציפורני הכפייה והמשיחיות, מסוגלים לערוך
טקסים לאומיים ברחבה הנחשבת מקום דתי שכל כך שנוי במחלוקת - הן במשמעויותיו הפוליטיות והן בהשלכותיו
הנוגעות להפרדה בין דת למדינה.
רק מדינה השקועה עמוק בפסיכוזה יכולה לקדש קיר אבנים עתיק, המהווה את אם כל המחלוקות הקיצוניות, המיסטיקה
והמשיחיות.
הכותל, שריד ארכיאולוגי לחומה שהקיפה את בית המקדש, מסמל לציבור החילוני השפוי והנאור את השבר החברתי
הנורא בו שרויה ישראל, השבויה בציפורני עסקנים חרדים ומשיחיים,אובדת דרך ואובדת עצות. כנראה,שלא מחסדי
שמים תבוא לנו הישועה.
יולי 2010