לאן מובילה השנאה?

מאמר זה נכתב ע"י צעיר בשם דודו שיצא בשאלה, והנה דעתו:

כתבתי מאמר זה כנגד התופעה שכל אדם שני מופיע בטלוויזיה ומכריז על עצמו כאדם מסורתי שהדת חשובה לו, בלי להבין הדת מהי, ובעקיפין משתתף, אף בלא יודעין, במסע השנאה לאחר ולזר, המוכתבת בהלכה היהודית.

בתרבות הישראלית החלה בשנים האחרונות, במיוחד בזמן האחרון, תופעה של אנשים המגדירים את עצמם 'מסורתיים'. אנשים אלה אינם מכריזים על עצמם כדתיים, אינם מקיימים את מצוות הדת, ואף עוברים על רבות מהן. אולם, הם מכריזים שהם מאוד 'מתחברים' לדת, ליסודות האמונה הדתית, והם מרגישים את אלוהים העומד לצידם ועוזר להם בכל עת.

אנשים אלו כנראה אינם מבינים, או אינם רוצים להבין את יסודות הדת, על מה היא מתבססת, מי מנהיג אותה, ועוד. למשל: מעמדה של האישה בתורה הוא נחות ביותר (אסור לה להעיד לפי התורה) - דבר שהתאים לתרבות אז, אך לא לתרבות כיום בה אנשים מסורתיים אלה חיים בעצמם; הם אינם מודעים (אולי) לעונשי המוות שקיימים בתורה המוטלים על איסורים רבים שהם עצמם עוברים (עשיית מלאכה בשבת); הם אינם מודעים לכך, שבמרכזה של הדת ניצב התלמוד, בו קיימות אלפי אמירות שאינן מתאימות לאורח-חייהם כיום.

הצורך להאמין באלוהים הוא לגיטימי, ומובן אף הצורך של המאמין הדתי להתאים עצמו ואמונתו למנהגי החברה. אבל מגוחך לדבוק - בשל אמונה באלוהים - בדבר הנוגד ישירות את דרך החיים של אותו מאמין.

ישנה גם טעות שנפוצה בחברה הישראלית, על פיה התורה הוא המוסר הטהור נטול הרבב. אולם בעיון בתרי"ג המצוות ניתן למצוא גם מצוות שרחוקות מלהיות מוסריות: מצווה מס' 62 לא להחיות מכשפה; מצווה מס' 261 שיישרפו מי שיתחייבו בשריפה; מצווה מס' 277 שלא ייכנס בעל מום בהיכל; מצווה מס' 426 לא לחון ולא לרחם על עובד אלילים; מצווה מס' 436 לאבד עובד עבודה זרה; מצווה מס' 476 לנגוש את הנוכרי עובד עבודה זרה; מצווה מס' 519 לא לחשוש מהריגת נביא שקר; מצווה מס' 528 לא להחיות נשמה משבע עממין; מצווה מס' 604 למחות זרע עמלק מן הארץ, ועוד.

חמורה מכול היא השנאה, המושרשת בגמרא, ובדבריהם של מקובלים בדת היהודית שמתירים בפירוש לשנוא אדם העובר על מצוות התורה, ואפילו מוכרז על כך כמצווה (ראה בהמשך). אותו ציבור גדול המגדיר עצמו כמסורתי, אליו מכוונים דבריי כאן, מצטרף, בשל חוסר הבנה והתעלמות מכוונת או בהיסח הדעת, אל הציבור הדתי-חרדי, ויחד עימו מלבה את השנאה וההסתה.

להלן קטע מתוך מסכת פסחים פרק י דף קיג ע"ב ותרגומו (על-ידי) לעברית:

"אמר רבי שמואל בר רב יצחק אמר רב מותר לשנאתו שנאמר (שמות כג) כי תראה חמור שנאך רובץ תחת משאו מאי שונא אילימא שונא <נכרי> {גוי} והא תניא שונא שאמרו שונא ישראל ולא שונא נכרי אלא פשיטא שונא ישראל ומי שריא למסניה והכתיב (ויקרא יט) לא תשנא את אחיך בלבבך אלא דאיכא סהדי דעביד איסורא כולי עלמא נמי מיסני סני ליה מאי שנא האי אלא לאו כי האי גוונא דחזיא ביה איהו דבר ערוה רב נחמן בר יצחק אמר מצוה לשנאתו שנאמר (משלי ח) יראת ה' שונאי רע." ובעברית: רבי שמואל בשם רבי יצחק מביא ראייה שמותר לשנוא. הרי כתוב (שמות כג) 'חמור שונאך' ואומרים הכוונה לשנאת יהודי כי בכל מקום שנאמר "שונא" הכוונה לשונא יהודי. ונשאלת שאלה (טובה) - קיימת כאן סתירה: הרי כתוב לא תשנא אחיך בלבבך. תשובה: האא! במקרה הראשון מדובר שמקרה שידוע לכולם שאותו אדם חטא ואז כולם מחויבים לשנוא אותו. ועוד מתפלפלת הגמרא ומביאה את דבריו של רב נחמן בר יצחק שאומר מצווה לשנוא אותו שכתוב יראת ה' שונאי רע.

גם הרב קוק - רב מקובל והוגה דעות מחנך ומטיף לשנאה. הנה דבריו: "מי שחסר לו החוש של שנאת הרשעים, יוכלו התכונות, המעשים והדעות הרעות להדבק בו ולפוגמו וכו'. ומידה זו היא כמו סנדל לנשמה, שלא תטנף רגליה ביון מצולות הקליפות" ("אורות הקודש", חלק ג', עמוד של"ד [הערת המערכת: 'רשעים' = כינוי הילכתי, בין היתר ל"כופרים" או למי שאינם מקיימים מצוות]). ודבריו מפורשים במאמר "אפיקים בנגב": "מתייחסת [האומה] לפורקי עול תורה ביד רמה, לבוזי קודש ולכופרים בקדושת התורה, [מתייחסת] בשלילה גמורה ביחס האחווה הלאומית ... חלום דמיוני הוא אם אותם שקורעים מעליהם את מעיל הדת וכופרים בתורה, חושבים עצמם בתור 'בני ישראל' ..." [הערת המערכת: ציטוטים אלה מובאים גם בדבריו של הרב משה צוריאל במאמרים באתרי אינטרנט דתיים שונים]

ובהקשר דומה, ראה גם מאמר של דעת אמת על המוסר ביהדות.

אני מציע, שלפני שבוחרים דת או דרך חיים מסוימת, לפני שמכריזים על התחברות וזיקה אליה, יש לבדוקקודם את מהות אותה דרך, ולבדוק האם היא נוגדת ישירות את דרך החיים שלך ואת מה שאתה מאמין בו. לאחר עיון בתנ"ך ובפירושים שנתנו לו הדתיים בהמשך (תלמוד וכו') אפשר לראות בתרבות הדתית-חרדית תרבות אתנו-צנטרית ביסודה, הבזה לשונה לה ומצווה לשנאתו.

ואני שואל: לאן מובילה השנאה?