מה עניין לא תרצח אצל הר סיני?

מאת: ניצן

אחת הטענות שצצות באופן קבוע בוויכוחים עם מאמינים דתיים לסוגיהם עוסקת בנושא "דת ומוסר". הטענה המושמעת על ידי הצד הדתי לדיון אומרת בדרך כלל שללא "דת" (ו/או ללא "השגחה אלוהית") יעשה כל אדם את הטוב בעיניו, וזה כולל פעמים רבות ביצוע פשעים כאוות נפשו או על פי השקפתו הפרטית של כל אחד: רצח, אונס, גניבה - כל אלה ואחרים נמנעים מאיתנו, או לפחות נשלטים במידה זו או אחרת, על ידי האמונה הדתית ומצוותיה.

'היטלר לא האמין באלוהים ותראה מה הוא עולל,' יתלוננו מתדיינים מסוימים. יש שייקחו את הדיון גם לכיוונים מדעיים שונים הנמצאים בלב הוויכוח התיאולוגי: 'ראה מה עשו הנאצים בשם האבולוציה' וכדומה. בכלל, היטלר וסטאלין נוהגים לככב כסוג של הוכחה כביכול לנכונותה של הדת (וזאת ללא קשר לכך שהיטלר בכלל נחשב למאמין ב"השגחה אלוהית", לפרשנות השגויה של הנאצים ל'אבולוציה' ולהגדרות מסוימות של 'דת' שמחשיבות גם אידיאולוגיות כ'קומוניזם' לדת).

אבזם נאצי עם הכיתוב 'אלוהים עמנו'

אז - כפי שמתלוננים אותם וכחנים - הרי החוק האנושי לכאורה עלול להיות מוטה מאוד לטובתו של מחוקק מסוים (החוקים הנאציים לדוגמה), ואם אי אפשר "לבנות" על החוק האנושי, וגם לאבולוציה אין לא מטרה ולא כוונה - על סמך מה אמור אדם להיות "מוסרי" או "מצפוני"?

על כך נענה בקצרה בארבע תשובות שונות העוסקות במקורו וכיוונו של המוסר, התפתחותו ו"מוחלטותו", המוסר שבדת, ולבסוף - הכשל הלוגי שבעצם הטיעון הדתי האמור.

1. מקור וכיוון

באוגוסט 2006, לוחמים פלסטינים מרצועת עזה שחררו שני עיתונאים חטופים מרשת החדשות 'פוקס', לאחר שכפו עליהם לכאורה להתאסלם, באמצעות דקלום הטקסט בערבית המכונה 'שהאדה': 'אין אלוהים מלבד אללה, ומוחמד הוא נביאו'. האם עיתונאים אלה הפכו למוסלמים טובים? למרות שכמה מלומדים מוסלמים מציבים תנאים נוספים לשהאדה, האקט עצמו היה מספק בעיני החוטפים.

בדיחה רוסית עתיקה עוסקת בעיתונאי מערבי שמצא עצמו מראיין אזרח סובייטי בתקופת ברית המועצות של "מסך הברזל".

'מה עמדתך בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטינאי?' שאל העיתונאי.

'בנושא זה אני מזדהה עם המאמר מעיתון "פראבדה" מאוקטובר 75,' השיב המרואיין.

'ומה עמדתך בנושא זכויות אדם?' הקשה העיתונאי.

'בנושא זה אני מזדהה עם המאמר מעיתון "איזבסטיה" מאפריל 72,' השיב המרואיין.

'מה... אין לך עמדות משלך?' ניסה העיתונאי בכל זאת.

'יש לי, אבל אני לא מזדהה איתן,' השיב המרואיין.

ולמי שטרם הפנים את המסר: קיום ציוויים "הבאים מבחוץ", במיוחד כאשר נעשה הדבר על מנת שלא לקבל עונש, איננו "מוסר". מוסר אמיתי הוא מוסר שבא "מבפנים", כאשר אני נוהג באופן כלשהו כי כך אני בוחר, עקב אמונותי האישיות, גם אם זה לא כתוב בשום מקום. גם אם לא אקבל עקב כך פרס כלשהו (מלבד כמובן הרגשה טובה), וגם אם לא איענש באופן כלשהו אם אבחר אחרת.

הדתות המערביות, והיהדות בתוכן, "מפציצות" את תודעתנו ללא הרף בסיפורי גן עדן וגיהנום, "השגחה אישית" ו"העולם הבא". רבנים אלה ואחרים קושרים באופן אווילי מדי יום בין אסון שקרה למאן דהוא לבין התנהגותו הנלוזה מבחינה דתית. רבבות בני נוער מסכנים שמוחם "נטחן" על ידי המערכת מפחדים לרחוץ שיניים ביום כיפור שמא יבלעו טיפה משחה. האם בכך הם "מוסריים"?

ה"חטא" ועונשו

2. התפתחות ומוחלטות

תסכימו אתי: לא צריך את תורת ישראל בשביל לדעת שלרצוח זה רע. כיצד קרה הפלא הזה? איך "השכילו" חברות שונות ומרוחקות של אנשים להבין שפעילויות מסוימות - אותן פעילויות - הן "רעות", ולעומתן פעילויות אחרות הן "טובות"?

התשובה, מדכאת אולי את חלקנו ככל שתהיה, היא שרכיבים לא מעטים מהמוסר האנושי הם בכלל תוצר של התפתחות אבולוציונית. כחלק מהתכונות של הגוף שלנו שהתפתחו עם השנים בעזרת שרידות ושכפול, התפתחו גם באותו מנגנון תכונות של "מוסר" ו"מצפון". זה נכון במידה מופחתת לבעלי חיים באופן כללי.

דוגמאות: מינים שאולי היו בהם בעבר התכונות לרצוח ולקטול את בני מינם באופן חופשי, פשוט נכחדו. מינים שאולי היתה להם התכונה לדאוג לבני משפחתם לא יותר מאשר לזרים, העמידו פחות צאצאים ששרדו, ולכן התכונה של "לדאוג לבני משפחה" התפתחה באופן אבולוציוני, וכו' וכו' - כך התפתחו יסודות רבים של מה שאנו מכנים כיום 'מוסר' ו'מצפון'. בדיוק כפי שהתפתח הרצון לשתות כאשר אנו מיובשים, או האהבה לטעם המתוק.

רכיבים אחרים של מה שמכונה 'מוסר' הם תוצר של תרבות וחינוך ולא בהכרח מצויים בגנים שלנו. האם להתייחס לבני אדם באופן "שיוויוני" זה דבר מוסרי? רבים מאיתנו יאמרו בוודאי 'כן', אבל לא מעט תרבויות אנושיות, בעבר ובימינו אנו, החשיבו או מחשיבות את עצמן מוסריות בהחלט, תוך אבחנה ברורה בין האופנים בהם יש לנהוג בקבוצות אנשים שונות. הדמוקרטים האתונאיים העתיקים לא ממש העניקו אותה גם לעבדים, בדיוק כמו שבתי ספר יהודים דתיים מסוימים במדינת ישראל לא ממש יקבלו לשורותיהם "ספרדים" - אלה גם אלה סמל המוסר בעיני עצמם.

אשר על כן 'מוסר' הוא עניין של זמן ומקום. מה שמוסרי בהחלט במקום מסוים ובזמן מסוים - רחוק מלהיות מוסרי במקום אחר ו/או בזמן אחר. אין דין כתף חשופה בחוף גורדון כדינה במאה שערים.

3. המוסר שבדת

ומי קבע שמצוות הדת הן מוסריות? לא קשה לנחש. המילה 'מצווה' נטמעה בתרבותנו כבעלת הקשר חיובי, כאשר מבחינה לשונית אינה אלא הטייה של המילה 'ציווי' בעלת ההקשר השלילי. את ערכם המוסרי של ציוויי הדת קבעו מיטב חכמינו בעצמם, כאשר השורה התחתונה היא: אל תחפש בהם מוסר. עלינו לקיימם פשוט... כי כך פסק "אלוהים". לא כי יש רציונליות בקיומם, לא כי הם "מוסריים", ולא כי ניתן למצוא בהם "טוב" ו"רע" - אלא להיפך: ההגדרה הדתית של "טוב" (מוסר) ושל "אמת" (רציונליות) נגזרת מהצווים האלוהיים כביכול:

"שלא יאמר אדם אי אפשי ללבוש שעטנז, אי אפשי לאכול בשר חזיר, אי אפשי לבוא על הערוה, אבל אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך." -- מדרש ספרא פרשת קדושים פרק ט'.

"מהו אמת ומהו שקר? בתחילת חינוכנו הבנו שאמת הוא מה שמספרים עובדות כמו שארעו, ושקר כשמשנים מזה. אך זה רק באופנים פשוטים, אבל יש הרבה אופנים שבהם אין הדבר כך ... נמצא שאמת הוא מה שמביא לטוב ולרצון הבורא, ושקר הוא מה שנותן הצלחה לעסקיו של שר השקר, הסיטרא אחרא [השטן]."  -- הרב אליהו דסלר, מכתבים מאליהו, כרך ג', עמוד 94

אפילו דתיים נורמטיביים בני ימינו ומקומותינו ימצאו בעייתיים למדי מבחינה מוסרית לא מעט מציוויי ההלכה היהודית. שהרי הם מצווים לא לסייע לגויה הכורעת ללדת בשבת, להציל גברים לפני נשים, לא להחזיר אבידה ל"גוי", לא לשתות יין מידיו של חילוני. אישה אינה כשרה לעדות ולמנהיגות, רכושה שייך רשמית לבעלה, לקיים יחסי מין עם ילדה מתחת גיל שלוש אינו נחשב, ומותר לשקר כדי "להחזיר בתשובה". דין "מוסר" ודין "רודף", "פולסא דנורא" ושאר ירקות - ואלה רק חלק מזערי מרשימה "מפוארת" של עוולות ואיוולות.

האם דתיים מוסריים יותר? מעבר למנהג הקלוקל של פושעים ישראלים שהשתרש לאחרונה - לחבוש כיפה בפני שופט - מראים מחקרים רבים (ולא רק בארץ הקודש) כי אחוז האתיאיסטים זעום בבתי הסוהר ביחס לחלקו באוכלוסיה הכללית.

4. הכשל הלוגי

אם הצלחתם להגיע בקריאה עד כאן, הרי שהגעתם לעיקר.

על פי האיסלם יש להקפיד על עצמאות השופטים ולהימנע מכל התערבות בעבודתם. האם מכך נובע שמוחמד רכב על סוס לשמיים? זהו כשל לוגי של "הוכחה הפוכה".

הוכחה שמתושלח חי 969 שנים

בוודאי שטמונה בעייה בעובדה שרק מצפונו של אדם והרשות המחוקקת הם אלה שקובעים את מגבלות התנהגותו. דא עקא שבעייה זו אינה קשורה לדיון האמוני. היא מסבירה היטב כיצד התפתחו והשתרשו אמונות דתיות שונות בקרב קהילות אנושיות (ועל כך דן פרופ' יובל נח הררי באריכות בספרו 'קיצור תולדות האנושות'), אבל אין לה שום קשר לנכונות תכני האמונה. בגלל שאנו רוצים שלא ירצחו... האם הפתרון הוא "להאמין" שיש אל כל יכול, שיצר את השמש והירח ביום הרביעי, ברא את המין האנושי מעפר, ושם את ירושלים במרכז היקום, גם כאשר אנו יודעים שאין זה כך?? החיים קשים, מה לעשות. "להאמין שהם קלים" זה לא פתרון לבעייה, זו פשוט אמונה עם תכנים שגויים.