סוּריה ומוּסַר-יָהּ
מאת עירון
פרק א
בסוריה נטבחים - בכל יום ויום, לפחות עד רגע כתיבת השורות האלה - עשרות עד מאות בני-אדם, לרבות ילדים הנשחטים בסכינים, בכל מיני מיתות משונות ואכזריות.
המצב בסוריה נזיל ונפיץ, הכול שם מתערער ומשתנה מדי יום, וימי אסד נחתמים ותמים. אך גם קץ שלטונו של אסד אינו מבטיח דבר, ואדרבה - מרחץ הדמים, כך מעריכים, יימשך שם, ואולי ביתר
שאת - כבעיראק ה'דמוקרטית' המדממת. העולם וישראל בכללו נמנע עד כה [וייתכן שהמצב ישתנה כמובן] מלהתערב בגלוי (בשל מגבלות רבות, משיקולים של כדאיות פוליטית כזו או אחרת, ומחשש להסתבכות מידרדרת חסרת מוצא ופתרון - כלומר, בוץ עמוק). כל אלה הם חשבונות, חששות ומגבלות של בשר-ודם, והם מובנים, כשמדובר בבני-אדם.
אבל יש אחד ויחיד (מכנים אותו: יחידו של עולם) שאיננו בשר-ודם, וכמובן אין לו שום מגבלה וחשבון של בשר-ודם, שהרי הוא
כול-יכול - פשוטו כמשמעו. שמו וכינויו המילולי בפי כול -
א ל ו ה י ם.
והנה כול-יכול זה (ה
יחיד בעולמנו ש
באמת יכול להתערב בסוריה - או בכל מקום אחר בעולמנו האכזר והנורא, שטוף השנאות והמלחמות) יושב לו בטל, שלוב ידיים וחסום פה, רואה הכול, שומע
הכול [שחיטת ילדים!] - אדיש ושותק. מלך מלכי האדישים. לא מעניין אותו. לא בראש שלו. לא בכֵּיף שלו להתערב. הוא מעדיף לנוח, להתבודד, להשתעשע עם המלאכים ועם הצדיקים, ללמוד תורה. אמנם
חסידיו אומרים שהוא מלך העולם, ומנהל כל פרט ופרט בעולם בכל הֶרֶף-שנייה, אבל בענייני רצח-עמים (ראו בפרק ב), לרבות רצח ילדיו שלו, בניו-יחידיו, אין לו חשק להתערב. ככה זה. ככה בא לו. הוא
מעדיף, למשל, לחסל משפחה חרדית שלמה - שמונה נפשות - בתאונת דרכים. למה? ככה. מה תעשו לו?
[לחסידיו של הכול-יכול (את זה תשמעו רק בבתי-הכנסת, אם תלכו אליהם) יש הסבר משלהם: הם מצאו פסוק בישעיה (יט2): 'וסכסכתי מצרים במצרים' - והנה יש בידם הסבר נפלא לנעשֶה
בסוריה:
הוא-עצמו (=האל) גורם לאלה (בסוריה ובכלל) להרוג את אלה (ערבים הורגים ערבים - זה הכיף שלו!), לטובת עם-ישראל, בניו-יחידיו האהובים עליו מכול...]
* * *
לעשות לו (במובן מושאל כמובן) - לא נוכל לעשות דבר (שהרי מי יאמר לו מה תעשה ומה לא תעשה, כלשון התפילה). אבל נוכל (לפחות מי שעדיין יש להם יכולת חשיבה רציונלית וערכית-מוסרית-אנושית) לומר
משהו על מר-עולם זה:
|
|
א.
|
או שהוא שותף לפשע במישרין (=גורם בעצמו להתהוותו);
|
|
|
ב.
|
או שהוא שותף לפשע בעקיפין (=אדישותו חוסמת את התערבותו);
|
|
|
ג.
|
או שהוא חסר כל מוסריות בסיסית שהיא, והאיסור 'לא תרצח' מבחינתו אינו אלא צירוף מילים נבובות ונטולות כל משמעות אמתית;
|
|
|
ד.
|
או שהוא איננו כול-יכול, ואז כל דימויו האימתני (גיבור ונורא) בשקר יסודו (ואז מי בכלל צריך אותו, ולמה לעבוד אותו?);
|
|
|
ה.
|
או שהוא - פשוט כך - איננו קיים, מעולם לא היה ולא נברא אלא משל מדומה היה - ועודנו כזה לנצח;
|
* * *
בחרו לכם את האפשרות המועדפת עליכם. איתה תצטרכו לחיות.
ועם עצמכם. ובעיקר עם אלוהיכם, מושא אמונתכם ונשא מצפונכם.
ומי שאין לו שום בעיה מוסרית עם אלוה כזה - מצפונו נתון בתרדֶמֶת נצחית, או הושלך להר הזבל בחירייה.
ואדם מחוסר מצפון אנושי פשוט, מה נותר מאָדָמִיוּתוֹ, מאנושיותו?
קליפה ריקה. קליפת-אדם.
פרק ב
האם הוא - הכול-יכול העל-מוסרי - התערב, למשל, במעשי הזוועה האיומים בימי פול פוט בקמבודיה?! האם הוא מתערב, למשל, גם כיום, במלחמות השבטים ובמעשי הברבריות המחרידים הנעשים
באפריקה?! האם הוא מתערב, למשל, בשטפי הדם הניגרים יום-יום באפגניסטאן ובעיראק?! האם עשה משהו, כלשהו, בימי מלחמת וייטנאם הנוראה?! או בימי מלחמת קוראה האכזרית?! או
בקוסובו, למשל?! וכלום מישהו זוכר את מלחמת העולם הראשונה?!
ויושם לב כי הזכרנו כאן רק מלחמות מרכזיות מתוקשרות בעידן המודרני. אך אל נשכח כי באלפי השנים שלפני-כן התחוללו בעולם מאות אלפי [!] מלחמות בכל רחבי תבל - ונשפכו בהן דמים רבים
כמי-אוקיינוס!
כל זה לא מפריע [כמובן!] למאמינים למלמל יום-יום באדיקות [בתפילה] את הפסוק המשעשע-מתעתע המתפוצץ מרוב צביעות - 'ורחמיו על
כל מעשיו'...
הרי לכם לשון נופל על לצון!
(ואנא, מאמינים יקרים, חיסכו מאתנו את הלוקש המאודייט [מלשון אידיוט] הסטנדרטי, כי קטונו מלהבין את מחשבותיו וחשבונותיו של 'הבורא'. את האיוולת הזאת שימרו לעצמכם בלבד.)
* * *
מתי, אי-פעם, הוא עשה משהו, השתמש בכוחו הבלתי-מוגבל כביכול, כדי לחסוך בדמי-אדם בעולם?!
כמה זול וניזול דם-אדם, בעולמו של "אדון-עולם"!
במה אפוא הוא 'מלך העולם' - כלשון הברכות הדתיות - אם עולמו מאז ולעולם הוא ג'ונגל-של-דם?!
וכמה נלעג וכוזב כינויו הנמלץ 'אדון השלום'...
* * *
ואי-אפשר - בהקשר זה - בלי מילה על איראן כיום:
הלוא האל הטוב והמיטיב יודע וצופה מראש שעימות עם איראן (בכל דרך שהיא - גם על-ידי ארה"ב) ימיט אסון כבד על המזרח התיכון ואולי גם על העולם כולו. והרי לו - לאל - אין שום בעיה לחבל
במתקני הגרעין של איראן - מלאך אחד מרבבות מלאכיו יעשה את העבודה בשקט ובנקל (כפי שעשה בהצלחה מרובה בסדום של ימי לוט, ועוד).
אלא שהוא מעדיף את הסדר המוכר לו בעולמו: הרס, חורבן, השמדה הדדית, חרדה ואימה, מות המונים, שכול יתמות ואבדון. והכרנו זאת היטב על בשרנו בשואת אירופה במאה הקודמת.
כך עולמו מתנהל אלפי שנים, ובאמת למה לשנות סדרי עולם יעילים ומוצלחים כל-כך?
* * *
ואולי - אולי הוא פשוט בוחן - בעניין ובעונג, בכל פעם מחדש - לאילו שיאי רוע ורשעות עשויים להגיע יציריו וברואיו? [להזכירכם: את
כל רישעי-העולם יצר אלוהים הטוב והמיטיב במו-עצמו!]
ואולי הוא פשוט רגיל כל-כך לשנאה ולמוות בין בני-האדם [יציריו!], עד שכבר איננו מבין מה פגום בכלל במצב שנאה-מלחמה תמידי זה?
ואולי הוא פשוט מתמוגג מנחת, בראותו את 'ילדיו' האהובים [=היהודים] מתפתלים-נפתלים שוב ושוב בחרדותיהם ונושאים אליו - באימתם - עיניים כלות מפחד? [תפילותיהם של היהודים האומללים - הניזונות
מחרדותיהם האמתיות! - מעצימות את האגו שלו, בשל תלותם בו והזדקקותם המתמדת לחסדיו].
ואולי הוא איבד שליטה על עולמו? ואולי הוא התנתק מעולמו, כי כבדו עליו השליטה על העולם וניהולו? ואולי הוא קבע לעצמו מגבלה, שעד ביאת המשיח הוא פָּרוּש מעיסקי העולם, ואינו עוסק בזוטות כגון
רצח עמים, מלחמות ושינאות בני-אדם ואומללותם? (ובשאר תחלואי העולם - כגון רָעָב קטלני, מחלות מגפתיות, אסונות טבע נוראים - הוא מטפל? הלוא אפילו את התעלול המילולי המַשְלֶה - "תהילים נגד
טילים" שללו ממנו 'כיפת ברזל' ו'שרביט קסמים' ושאר מערכות הטילים החדשניות - ומה נותר לו בעצם לעשות בעולמנו? רק לתור אחר יהודי שאכל חלב עם בשר, או הצית אש בשבת, או בָּעַל נידה, רחמנא
לצלן... זה הכול?! עלוב, עלוב מאוד, אם
זה אלוהים וזה
כל עיסוקו והֶספֵּקו...).
ויש עוד הרבה 'אולי' בנוגע לאל ה'טוב' וה'מיטיב' לכול. ורק חסידיו השוטים עדיין מספרים לעצמם ולתמימים שסביבם (בלחש-מסתורין 'עמקני' ו'ידעני') כי נסתרות דרכי האל ואין לבן-אנוש כל דרך להבינן.
והואיל ובשוטים-משטים עיסקנו, באמת אין טעם לקושיות יתרות.
ואין לנו אלא לסיים קטע דכאני-במיוחד זה באימרה משעשעת השאובה ממערכונם של הגששים: אילו הטיפשות הייתה מחלה כואבת - אתה כל החיים שלך היית בגבס...
* * *
האסון הגדול בהיסטוריה של האו"מ
חדשות היום, 17.1.2010
כדור הארץ השתגע
ידיעות אחרונות 31.12.2009
פרק ג
המאמינים יוצאים מדעתם מזעם ומחרון כאשר אי-מי מעז (בדרך כלל אין מי שמעז) להטיח בפניהם את האמת המרה, כי אין דין ואין דיין וכי בעולמנו - לצערנו - שולט רק הכוח הגס והאלים (כל דאלים
גבר), ולא שום כוח מנהיג סדר ומשליט צדק. 'מה פתאום?! העולם איננו ג'ונגל! יש דין ויש דיין, ויש בעל-בית לבירה זו!' - הם זועקים במר-נפשם ובחמת תסכולם.
אך לא מה שהם זועקים ולא מה שהם חושבים ומאמינים חשוב; כי יפה מראה עיניים מהלוך-נפש. המציאות - ולא משאלות-לב אמוניות - היא שמשקפת באמת את דרך התנהלות העולם, והמציאות מבהירה
בפשטות: לא נעים לכם לחשוב כך, אבל העולם הוא אכן ג'ונגל, ואין בו לא דין ולא דיין; אם יש בו דין ודיין כלשהם הרי הם רק מערכות החוק והמשפט ש
בני-האדם חוקקו מאז התאגדו לחברות ולעמים, שגם
אותם צריך לאכוף בכוח
אנושי - אזרחי או צבאי. חישבו-נא: הנאצים השמידו שישה מיליון יהודים. מי היה מונע אותם מלהשמיד שמונה, תשעה, עשרה ושמונה-עשר מיליון יהודים - לולא הטילו בעלות הברית
מיליוני חיילים ('גויים'!) למערכה, מהם נהרגו המוני-המונים, וכך קיצרו את המלחמה - ועצרו גם את השמדת שאר היהודים?! שום 'אלוהים' לא היה עוצר את הנאצים ואת מפעלי המוות המתועשים שלהם - רק
מסירות-נפשם וגבורתם של המוני ה'גויים' הללו השביתו - במאמץ אדירים - את תעשיית הרצח הנאצית!
* * *
אבל בואו נניח למיליונים שהשמידו הנאצים - מה רע בהדגמת מיקרו אישית? את אריק קרפּ מישהו זוכר? אריק הוכה למוות בידי חבורת פורעים פראים בהגינו על אשתו ובתו מפניהם בעת טיול של ערב על
חוף הים (אגב, זה עלול, חלילה, לקרות לכל אחד ואחד מאתנו!). איזה 'אלוהים' בא להושיעו אז?! כשאומרים 'השם ישמור' - מתכוונים ל'שמירה' ש'ניתנה' מ'למעלה' לאריק קרפּ, למשל?
[אריק קרפּ אינו אלא דוגמה - אישית ומוחשית - אחת בלבד, כמובן, להפקרות האלימה שבה מתנהל עולמנו, בלא כל מגן, שומר ומשגיח מ'למעלה'. כמוהו יש דוגמאות למיליונים!]
* * *
זה מה שיש, וזה כל מה שיש. סדר וצדק מנהיגים [או לא מנהיגים] רק בני-אדם. הם מפעילי הרוע - וגם מתַפעלֵי הצדק. ככה זה - וזהו זה. זאת כל האמת לאמתה. וכל הגורס אחרת
משקר, בין מתוך חוסר ידיעה
או בורות לשמה, בין ביודעין, קודם לעצמו, וחשוב יותר - כחינוך ילדיו והדור שאחריו, וגרוע יותר - כמטיף לאחרים דברי שקר. ומי שחי בשקר, ו
רוצה להוסיף ולחיות כך כל ימיו [כי זה מה ש
נוח לו
נפשית!] - מה
טעם לדבר עמו על אמת? הרי השקר (העצמי)
הוא ה'אמת' שבחר בה, ועליה 'תפארת' גאוותו.
פברואר 2013
אינדקס המאמרים
לגירסת הדפסה
