איך למנוע את מלחמת גוג ומגוג

(כי להינצל ממנה אי אפשר)

מאת שלומי טל

לאחרונה חזרו הרצאות "איך להינצל ממלחמת גוג ומגוג" לאופנה. אני זוכר שיצאה קלטת של אמנון יצחק הנושאת שם זה, עוד כשמדינת ברית המועצות הקומוניסטית עמדה על תילה. הרב יצחק התנבא על מלחמת גוג ומגוג הממשמשת ובאה, ואף נעזר בגימטריה להוכחה: "גוג" - זה 12 בגימטריה, רמז ל-12 מדינות ברית ורשה, אשר במלחמתן עם מדינות המערב ישמידו את רוב האנושות בנשק אטומי. ומי יישאר בחיים? הצדיקים בלבד, נבחרי ה', חרדים לאמונתם, ולא חילונים, ואפילו לא "דתילונים" (כך מכנה אמנון יצחק את חובשי הכיפות הסרוגות.)

כבר נאמר למי ניתנה נבואה לאחר חורבן בית המקדש, על כן לא אתייחס עוד לקלטת ההיא של הרב יצחק. הקלטת עצמה היא סימפטום בודד, מראה מקום בתוך התמונה הכללית. התמונה הכללית היא חזון גוג ומגוג של כל שלוש דתות אברהם - היהדות, הנצרות והאסלאם - והבעיה הגדולה היא שאנחנו ממש בעין הסערה.

ראשית אני מבקש להתייחס לטענות שאשמע קרוב לוודאי: "הדתות לא באמת כאלה", "האסלאם דת שוחרת שלום", "אלה רק פירושים של כמה קיצוניים" וכדומה. ובכן, אני יודע היטב שאין דת מחרחרת מלחמה מעצם מטרתה, ואין דת הרואה במלחמה את תכלית היותנו כאן, וכי כל הדתות תומכות בחזון הנאצל של שלום עולמי. הבעיה היא רק שלכל אחת מהדתות הללו יש נוסחה מיוחדת לשלום שאינה עולה בקנה אחד עם אלה שמחוץ לה. כלומר, היהדות, הנצרות והאסלאם מבטיחות את המיטב רק לאלה שהולכים בדרכיהן - ואבוי לאלה שלא.

ביהדות מדברים עתה הרבה על התקופה המשיחית. בתור חסיד חב"ד לשעבר זכיתי לשמוע שלל הרצאות בנושא זה, בייחוד מלקטי "דברי אלוהים חיים" של הרב המת-החי מלובביץ'. הגם שזרמי הדת היהודית האורתודוקסית נחלקים באשר לשאלה האם תהיה מלחמה אטומית או לא לפני בוא המשיח, קיימת תמימות דעים כי עם ישראל יהיה המרוויח העיקרי בתקופה המשיחית, ושאר העמים יורשו להתקיים בתור משרתיו. אכן עתיד מזהיר הוא זה לכל הלא-יהודים כי יהיו משרתים - ואף ישמחו על כך - לעם אחד. החזון הזה אין בו שום דבר "אלוהי" במיוחד - הוא דוגמא מאלפת לפנטזיה ילדותית להיות "מלך הכיתה" שכולם מכרכרים סביבו.

בנצרות כתוב, ביוונית ברורה מאוד בברית החדשה, על האסונות והפורענויות שיבואו לפני שובו של ישו. מי שאינו מאמין שישו הוא המשיח, חבל לו על הזמן - יהיה מן המובסים במלחמת גוג ומגוג, ואחרי מותו ישכון בגיהנום לנצח. המלחמה בין בני אור (ישו ומחנהו) לבין בני חושך (השטן ומחנהו) תתנהל בהר מגידו, אשר נקרא ביוונית ארמגדון.

תל מגידו
(ביוונית Armageddon‏)

גם באסלאם יש חזון על מלחמת גוג ומגוג ("יאג'וג' ומג'וג'" בערבית - וי"ו בשורוק). המשיח, ישו (כן, גם אצל המוסלמים, אף כי השיעים מאמינים שצאצא של בן דודו של הנביא מוחמד יהיה המשיח), יילחם בכוחותיו של א-דג'אל - ה"אנטיכריסט". א-דג'אל הזה, דרך אגב - יהיה לו צבא נאמן של יהודים שונאי אללה. אחרי הניצחון תינתן לאתאיסטים ולעובדי האלילים הבחירה המרהיבה בין קבלת האסלאם לבין מוות, והיהודים והנוצרים אשר יישארו בחיים (אלה שלא הואשמו ב"מלחמה נגד אללה ודתו") ייהנו ממעמד מוגן - "אהל א-ד'מה", בני החסות. כדרך אגב יש להזכיר שהיהודים והנוצרים ה"מוגנים" הללו זכו להתעללות מדי פעם מצד "מגיניהם", כפי שיהודים זקנים יוצאי איראן ותימן יודעים לספר.

לסיכום, תקופת המשיח נושאת בחובה תקווה גדולה של שלום ושגשוג לאנושות, אבל - דבר המלמד כי "אין ארוחות חינם" - כדאי לאותה אנושות להיות בצד הנכון של החזון, מפני שהצד הלא נכון - תהיה אחריתו רעה ומרה מאת האל הרחמן והרחום. עליכם רק להמר איזו אחת מהשלוש היא הנכונה ולבחור...

כשקראתי על החזון הדומה הזה של מלחמת גוג ומגוג והתקופה המשיחית אצל כל אחת משלוש הדתות, התפלאתי איך דתות המשווקות את עצמן כמטיפות למוסר וחמלה ("אנו מאמינים שהאדם נברא בצלם אלוהים ולא התפתח מהקופים") - מסוגלות לאכזריות ואטימות כזו. עד כמה שיישמע הדבר מוזר, דתות אלה מוכיחות את האבולוציה באופן מופתי. רעיונות, ממש כמו גנים, נאבקים על קניית אחיזה נרחבת ככל האפשר, והמטרה של הדתות היא יצירת מונופול - מחיקת כל המתחרים. כמו החברה המכריזה בפרסומת שלה "רק אצלנו תקבל כך וכך - האחרים יעבדו עליך בעיניים," והחברה השואלת רעיונות מחברה אחרת וקונה חברות קטנות כדי לחסל תחרות - כך גם הדתות כוללות בתוכן מנגנונים של דחיפה וסחיטה כדי לצמצם את התחרות. הנצרות והאסלאם במיוחד הן דתות ששאיפתן שליטה עולמית מוחלטת - האידיאולוגיה של תא הסרטן.

מה באמת

אפשר להמר על אחת משלוש הדתות (סיכוי של 1 מתוך 3 לזכות בפרס!) ואפשר להיות מציאותיים וללכת לפי האמת המרה: היה ותפרוץ מלחמת גוג ומגוג, מה באמת יקרה? רוצים לדעת מה באמת יקרה? אספר לכם:

כשהמדינות יחליפו ביניהן פצצות גרעיניות, כל הנמצאים בטווח הפיצוץ ואינם מוגנים מפני קרינה ימותו מייד (במקרה הטוב) או לאט ובייסורים (במקרה הפחות טוב). הדבר אינו תלוי באמונתו של האדם, בדרך חייו, במוסריותו, או בכל גורם דומה, אלא רק בנתון הקר והאדיש של קרבה פיזית למוקד ומידת החשיפה לקרינה. הנשארים בחיים לא יהיו רק יהודים, או רק נוצרים, או רק מוסלמים, או רק אנשים טובים מכל דת שהיא, אלא אותם פיקחים או ברי מזל שהספיקו להיכנס למקלט אטומי לפני נחיתת הפצצות.

ומה באשר לעתיד אלה שיישארו בחיים? ייהנו משלום ושגשוג? הצחקתם אותי! ילקטו עצים ואבנים ושיירי מזון מעטים וינסו לבנות את הציוויליזציה האנושית מחדש - לחדש את ההיסטוריה האנושית היישר מרמה של תקופת האבן. לא משיח, לא צדק, לא בית מקדש, לא משפט לרשעים, לא תחיית המתים, לא שלום ושגשוג - רק עולם חרב שקומץ אנשים מנסים לשקמו. לא דומה בכלל למה שכתוב בספרי הקודש, אלא דומה מאוד למראות הזוועה שרואים בשני סרטי Terminator של ארנולד שוורצנגר. שיהיה לכם קצת מושג.

היקום טבעי לחלוטין. האם הייתה הבחנה בין צדיק לרשע בימי המגפה השחורה באירופה, או בימי הטבח שביצעו המונגולים בסינים, או בטבח הארמנים, או בשואת יהודי אירופה? בעצם, האם בכלל אפשר למצוא הבחנה צודקת בהיסטוריה? בהיסטוריה האמיתית, להבדיל מספרי הקודש, שכל מטרתם תעמולה לעבודת האל ועל כן יצדיקו אותו כמו שהעיתונות הסובייטית הצדיקה את סטלין. הניחו לספרי הקודש וחפשו בהיסטוריה האמיתית. כל כולה אומרת: אין למעלה ריבון לנו, ולא שליט עלינו, ואין אדם ניצל אלא בזכות אדם אחר.

אל תאמינו להם!

אי אפשר להינצל ממלחמת גוג ומגוג - אפשר רק למנוע אותה. איך מונעים אותה? ראשית, מתייחסים בספקנות להבטחותיהם של אנשי הדת וספרי הקודש. השיח' אמר: "תיהרג למען אללה ותקבל 72 בתולות"? אז למה הוא לא עושה זאת בעצמו?! הרב אמר, "ביטחון ישראל תלוי בשמירה על טוהרת המשפחה"? כן, ראינו איך שמירת הטוהרה הגנה על יושבי שכונת בית ישראל בירושלים בפיגוע בו נהרגו 11 בני אדם ועשרות נפצעו. החרדים של מדינת ישראל חשופים לאיום האסלאמי ממש כמו החילונים (ודרך אגב, ממש כמו שאר העולם - דת האסלאם שואפת להשליט עצמה על כל העולם כולו.)

העירוב הנפשע בין דת ופוליטיקה, שהוא חלק קבוע מן היהדות והאסלאם, ואף בעולם הנוצרי (בייחוד בארצות הברית) - מאיים על היציבות, הוא מקור הרע והמלחמות. הרי האדם ההגיוני יצחק למשמע ההצעה להטיל כישוף כדי לשפר את מצבה הכלכלי של חברה על סף פשיטת רגל, לא כן? אז למה, לכל הרוחות, מתייחסים בשלוות נפש כזו לאמירה של רב כי "השמירה על טוהרת המשפחה תבטיח אותנו מפני פיגועים"?! למה נותנים לכל הפרימיטיבים האלה - ואני אומר פרימיטיבי, כי האדם המודרני יודע שהקיום טבעי לחלוטין וכי אין לתפילה השפעה כלל - להכתיב את חיי המציאות? יישארו נא בפנטזיות שלהם כשהם בבתי הכנסת ובכנסיות ובמסגדים, אך בכסאות הפרלמנט, ברסן השלטון ובברז הכספים - אסור לתת להם לגעת!

כולם רוצים שלום, אבל איזה שלום? שלום של הדתות, הגוזר גורל מר על כל מי שאינו "חבר במועדון"? צרות וייסורים למי שהימר על "קבוצת הכדורגל המפסידה"? או אולי שלום חילוני, שמשמעותו שלום לאנושות ללא ניפוי שרירותי וללא משוא פנים? בשביל האפשרות השניה צריך, כדברי הרצל, לכלוא את אנשי הדת בבתי כנסיותיהם כמו חיילים בקסרקטיניהם, ואת המציאות לנהל לפי גישה מציאותית וללא קשר לאמונתו האישית של אדם. זו תהיה תקופת המשיח החילונית.