במבט מגבוה

מאת: ניצן

בדיחה ידועה דנה באישה אשר נכחה בהרצאה, ושמעה את המרצה אומר כי היקום עומד להשמיד את עצמו בתוך מאה מיליארדי שנים. האשה התעלפה מיד. לאחר שהתעוררה, שאלו אותה האם הסיבה להתעלפותה היתה קשורה באותן חמישה מיליארד שנים שהוזכרו. היא ענתה באנחת רווחה: 'תודה לאל! חשבתי שהוא אמר מאה *מיליון* שנים'.

כדור הארץ נראה שונה לגמרי מהחלל. אם תתרחקו מספיק הוא ייראה כה שונה עד לנקודה בה לא ייראה כלל. באופן כללי, דברים נראים שונים מאד כאשר אתה מביט מהם "מגבוה" ורואה את "התמונה הגדולה".

דבר זה נכון במיוחד בהקשר של תכנים דתיים המבוססים על רעיונות מקומיים ועכשוויים. יכול אדם לטעון בלהט באשר לקדושתן של אבני ירושלים, שעל פי המסורת העולם "מושתת" עליהן. במבט מגבוה אלה לא יותר משאריותיהם של מיליארדי יצורי ים זעירים מתקופת הקרטיקון, לפני כמאה מיליוני שנים. במבט מגבוה אפילו יותר, כדור הארץ כולו אינו יותר מגרם שמיימי קטן שנוצר מחדש, מן הסתם משאריות של כוכב קדום שהתפוצץ לפני מיליארדי שנים.

אבני ירושלים - על פי המחקר והמימצאים:
בעיקר סלעי משקע מתקופת הקרטיקון

דיונים ופסקים דתיים רבים מתבססים על המדידות המדוייקות של סיבוב כדור הארץ סביב צירו (משך היממה) ועל סיבוב הירח (משך החודש). במבט מרחוק נמצא כי אלה הן רק נקודות על גרף גדול. כדור הארץ הולך ומאט את סיבובו סביב צירו, והירח הולך ובורח ממנו בהדרגה. הדינוזאורים, בתקופתם, חזו ביממה קצרה הרבה יותר. זוחלים קדמונים צפו בירח הרבה יותר גדול ומהיר. במבט מרחוק עוד יותר, ההיסטוריה של כדור הארץ והירח מייצגת נקודה חסרת משמעות בהיסטוריה העצומה של היקום.

וכך הלאה, "אמיתותינו הנצחיות" רחוקות מלהיות נצחיות. למעשה כך גם אנו עצמנו. במבט מגבוה על ההיסטוריה של כדור הארץ, עידן המין האנושי כולו הוא נקודה שקשה להבחין בה, היכן שהוא בסביבות שליש הקטע המייצג את היסטוריית הפלנטה. אם נרחיק עוד ונשווה דברים להיסטוריה של היקום, עידן כדור הארץ כולו יתמזער עד לבלי הבחן.

לפיכך עלינו לנקוט בצניעות מירבית בבואנו לצטט את "האלים", כביכול, באשר לעליונותנו והבחירה בנו, אהמ.