ביום עשות יהוה אלוהים ארץ ושמיים

האם יש תחרות בין מדע ודת?

מאת: ניצן + אורי מהקו האתאיסטי

מכבסת מילים - שימוש במילים או ניסוחים מעודנים או מעוקרים הבאים להסתיר את אופיו הקשה או הבעייתי של הנושא המדובר (מילוג, המילון העברי החופשי ברשת)

"ב-1985 השתתפתי בכנס על קוסמולוגיה בוותיקן ברומא," אומר סטיבן הוקינג באחד מסרטיו, "קהילת המדענים קיימה מפגש עם האפיפיור ג'ון פול השני. הוא אמר לנו שזה בסדר ללמוד את דרך פעולתו של היקום, אבל איננו צריכים לשאול שאלות בדבר מקורו, כי זאת יצירתו של אלוהים." וממשיך הוקינג: "אני שמח לומר שאני, לפחות, לא שמעתי בעצתו. אינני יכול לכבות פשוט את הסקרנות שלי. אני מאמין שזו חובתו של כל קוסמולוג, לנסות ולהבין איך נוצר היקום."

אחת הטענות שעולות באופן תדיר בשעת דיון בנושאי דת ומדע - היא הטענה שאין כביכול במה לדון, והדיון עצמו מיותר. הטענה יכולה ללבוש מספר ניסוחים דומים, כולם - איך נאמר - עמומים מעט.

"המדע יכול לטפל רק בדברים פיזיים, ואלוהים אינו כזה." "אלוהים נמצא במימד שונה משלנו ולכן לא ניתן לבדוק את קיומו באופן מדעי." "אלוהים ברא את היקום מבחוץ." "התורה לא מעבירה אינפורמציה מדעית, רק הוראות לאדם." - כל אלה הן דוגמאות טיפוסיות, חלק מתוך רבות, לאותה מכבסת מילים בה משתמשים מאמינים דתיים על מנת ליישב את הסתירות בין תכנים דתיים למדע המודרני.

רצינו ללבן מעט סוגיה זו ולשפוך אור על אותו "מימד אחר" בו נמצאים או לא נמצאים אלוהים והתורה.

אז הבה נתחיל. המדע - בהגדרתו - יכול לחקור כל דבר שהוא מדיד באופן זה או אחר. זה יכול להיות כוכבים, חומר אפל, מולקולות, תהליכים מוחיים, אירועים היסטוריים שנותרו מהם שרידים, תפוחים והתנהגויות. ניתן לדון עד כמה יכול המדע לחקור את המתרחש בתוך תחושותיו ומחשבותיו של מאן דהוא, אבל ככל שמתקדם המדע אנו פולשים בהדרגה גם לטריטוריה מרתקת זו. המדע אינו יכול לחקור את פינוקיו או שלגיה, כיוון שאלו הם דמויות בדיוניות בעליל, אין להם כל קשר לעולמנו האמיתי, והם אינם משפיעים עליו בשום צורה שניתן למדוד אותה.

דברים או "ישויות" שיש להם אפס קשר והשפעה על יקומנו - מבחינתנו "קיומם" ו"אי-קיומם" זה אותו הדבר. להגיד שקיים משהו שאינו משפיע עליי כלל ואינני יכול למדוד אותו או את השפעתו - לא כעת ולא בכל כלי עתידי - שקול להגיד שאיננו קיים:

דיאגרמה זו מזכירה במעט את המושג שטבע המדען הידוע סטיבן ג'יי גולד "NOMA" (קיצור של Non-overlapping magisteria) על פיו המדע והדת אמורים לאכלס אכן תחומים זרים זה לזה, של "עובדות" לעומת "ערכים".

בבואנו לנסח את היחס בין המדע ל"אלוהים" של הדת - עלינו לבחור את מילותינו בקפידה. אם טוען מישהו שדברים שמשפיעים עליי כיום נוצרו באופן ישיר או עקיף על ידי משהו (אלוהים, חוקי הטבע, מה שלא יהיה) - הרי שלאותו משהו יש הרבה משותף עם "המימד" שלי. אותו אזור בו יש משותף בינו לבין עולמי שלי - נתון בהחלט למחקר (ומבחינתי מומלץ למחקר):

יש הבדל גדול בין משפטים כמו "אלוהים נמצא במימד שונה", "אלוהים ברא את היקום מבחוץ" לבין "האזור בו אלוהים משותף לעולמי - נתון למחקר". המשפטים הראשונים מביעים תחושות ומנסים לתאר אותן באמצעות אוצר המילים המוגבל שלנו. למילה כמו "מימד" יש מובנים מדעיים מסוימים מאוד, ולביטוי כמו "מחוץ ליקום" אין מובן מדעי כלל (מבלי להיכנס לנושא המדעי הספציפי של "רב יקום" שלא אליו הכוונה).

ומה לגבי התורה? ספק רב אם כותביה לדורותיהם (ובוודאי לא כותבי המשנה והגמרא המאוחרים יותר) שיבצו בטקסט תיאורים מדעיים-כביכול כה רבים רק כדי שנתעלם מהם ונאמר שהטקסט מעביר הוראות בלבד, ללא סיבות. הטקסטים המורים את צווי הדת היהודית מכילים סיפורים אטיולוגיים (מייצרי סיבה) והיסטוריים רבים עתירי עובדות, חלקן נכונות וחלקן לא.

הטקסטים הנ"ל מתיימרים לדווח על המציאות בזמנים שונים, בדומה למה שהמדע מנסה לדווח אודותיו. לכן התירוץ כאילו הדת והמדע אינם "מתחרים" - פשוט שגוי, ונובע מהדיסוננס אצל המאמינים בין מסקנות המדע המודרני לבין הכתוב באותם טקסטים. הדרך להתמודד עם דיסוננס זה היא להכחיש את קיומו ("התורה לא מעבירה אינפורמציה מדעית, רק הוראות"), או לחליפין לחבר תילי תילים של הסברים משונים שמנסים לעוות את המשמעות המקורית של הטקסט על מנת ליישב את הסתירות ("השפן מעלה גירה בזה שהוא אוכל את גלליו").

הן המדע והן הדת(ות) עוסקים בעובדות, באמירות על היקום. המדע עושה זאת בשיטות מודרניות הגורמות לאמירותיו להיות אמינות הרבה יותר, בעוד שהקשר בין אמירות הדת לבין ידע מדעי הוא מקרי ומבוסס על ידע חלקי מאוד ובלתי מדויק של התקופות והמקומות בהן חוברו אמירות אלה.