אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות הכותבים תרומה English
הספר: ויברא האדם את אלוהים בצלמו
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

על הדת היהודית ועל החינוך המדעי

אהוד אמיר

רובנו איננו מסוגלים לשאת את המחשבה על הבדידות הקוסמית, את ההשערה בדבר סדר טבעי אקראי לחלוטין, חסר משמעות. אנו כמהים לעֵד, גם אם הוא שופט אותנו בחומרה, שיעיד על אפסותנו. שום מעשה של התגלות או התערבות על-טבעית, שום מסר שמעבר לאדם, לא התברר מעולם, בשום ניסוי מדעי, נסיבתי או לוגי, בתור משהו שאינו יציר דמיונו של האדם. דגלס אדמס אמר: "אלוהים היה פעם ההסבר הטוב ביותר שעמד לרשותנו, וכיום יש לנו הסברים טובים בהרבה. אלוהים הוא כבר לא הסבר לכלום. הוא הפך למשהו שמחייב בעצמו מלאכת הסבר בלתי אפשרית."

יהודים רבים היו ערים לכך שכל דיון תאולוגי מוביל בהכרח למבוי סתום, אך לא יכלו, מסיבות מובנות, לומר זאת במפורש. לכן ניסו לאפשר לימודים כלליים. במאה העשירית כתב הרב סעדיה גאון בזכות החינוך המדעי:

יאמר אדם היאך נשליט עלינו את העיון במדעים... [ולכאורה] העיון מביא לידי כפירה ומביא אל האפיקורסות. אני אומר אין זה אלא בעיני בוריהם. [החושבים] שיש דבר כעין תנין בולע את הירח.‏

לעומת זאת, ב-1305 קבע הרשב"א בספרד שמנוע אדם מישראל ללמוד פילוסופיה וחוכמות חיצוניות טרם הגיעו לגיל 25.

בתחילת המאה ה-19, בעיצומו של עידן הנאורות, הביע הרב נחמן מברסלב חרדה מעוצמתן של "החכמות החיצוניות":

יש חיות רעות, דורסים וטורפים, והם חכמי הטבע, שמראין בחכמתם המטעית שהכל על פי הטבע, וכאילו אין רצון, חס ושלום... והחכמים הללו הם בחינת חיות רעות, והם דורסים וטורפים רבים מבני עמנו שטועים גם כן אחריהם וסוברים כמותם, כאילו הכל על פי חיוב הטבע, חס ושלום.‏

כשחכמי ירושלים החרימו את לימודי החול הגיב הראי"ה קוק:

"חכמי ארץ הקודש, שהיו בהם כמה גאונים וצדיקים באמת, גזרו בח"ח איסור על כל חכמה של חול ועל כל שפה זרה... ועכשיו לפי מצב הזמן מוטל איסור זה כעול ברזל על צוארי האנשים יראי ד' ותמימי דרך, כי אין להם שום עצה בחינוך בניהם. הם רואים עין בעין כי אי אפשר להתקיים ולהחזיק מעמד לפי תנאי החיים החדשים בלא שפה ומדע. וכל פורקי עול תורה ומצוות מחנכים ילדיהם בבית הספר ומכשירים אותם למלחמת החיים בתכלית השלמות ורק הילדים של ההורים שהם קשורים בקדושת תורה ואמונה נשארים נחשלים בארחות החיים... ואין לי דרך אחר כי אם לחזק את ידי החינוך הנותן חלק לידיעות העולם והחיים."

"אפילו אם היה מתברר לנו שהיה סדר היצירה בדרך התפתחות המינים גם כן אין שום סתירה... כי יסוד הכל הוא מה שאנחנו מלמדים בעולם, שהכל פועל ה', והאמצעים רבים או מועטים... ולפעמים אנו אומרים בדרך דילוג "ויצר ה'" כמו שאנו אומרים 'אז יבנה שלמה', ואין אומרים ששלמה ציוה לשרים והשרים לנמוכים מהם... מפני שהוא דרך ידוע."‏

"אמנם אי אפשר לו לכל בן תורה להיות חכם רשמי בכל מקצועות המדעים, אבל אפשר לו להיות איש יודע את המצב הכללי של החכמות בעולם ואת פעולתם של החיים, למען יכיר את הסגנון הכללי של צביון הרוח שבדורו, כדי שידע איך לפרנסו ולהטיבו."

"הרגש המוסרי... מאיים תמיד ביראת עוונות הסובבים את האדם במעשה ובמחשבה, הפחד הנפרז מכל חטא מאבד טובו של האדם והופך אותו למין בריה שפלה שאינה עושה דבר כי אם שוכבת ורועדת. האדם צריך להאמין בחייו, להאמין בכחו החומרי והמוסרי גם יחד... היראה, כשלא תזדקק כראוי, עושה היא את האדם לסמרטוט, פחדן ועלוב מעצמו."

"בכל הדעות המשוטטות בעולם... מבחינים בכולם מה שיש בהם לטובה ומה שיש בהם לרעה. גם באותם הרעיונות שכמה רשעים שמשו בהם לרעה, מדקדקים ומבחינים איזה קורטוב של טוב יש בהם, וכשמוצאים את הגרעין הטוב בתוך עמקי הרע, מחזיקים אותו, מצחצחים אותו ומרחיבים אותו, ומוציאים מה שיש להוציא ממנו אל הפועל." מחפשים את היסודות הטובים והחיוניים בעולם המחשבה החדש ומתרגמים אותם למושגים תורניים באופן שעולמנו הרוחני יתעשר על ידם."‏

לעומת הוגים אלה, שהיו מוכנים להרשות מידה כלשהי של פתיחות כלפי עולם ההשכלה הכללית, חילק רבי נחמן מברסלב את הקושיות הפילוסופיות והמדעיות של האמונה לשני סוגים. יש קושיות של "שבירת הכלים", שיש עליהן תשובה ואפשר להטמיע אותן בעולמו הרוחני של המאמין, ויש קושיות "של חלל הפנוי" "שבאמת אינם שום חכמה והקושיות בטלים מעיקרא."

נחמן מברסלב לא הורה להעמיק בחקר הקושיות, למצוא את התשובות לראשונות ולחשוף את בטלותן של האחרונות, אלא ציווה להתחמק מהראשונות, ואת האחרונות הוא מכנה "אפיקורסות" שעליה נאמר "כל באיה לא ישובון כי אין שום תשובה על האפיקורסות הזאת." הנכון ביותר הוא לברוח מכל סוג של חשיבה ופשוט להאמין: "ישראל נקראים עבריים, שעל ידי אמונתם... עוברים על כל החכמות."

מכיוון שעצם מהותה של החשיבה הוא נסיון להתמודד עם גירויים לא מוכרים, הופך תהליך החשיבה עצמו לאויב. האדם הדתי מפחד לחשוב, שמא יגיע למסקנות שיערערו את עולמו. כל פעילותו המחשבתית נרתמת למטרה אחת: סגירת הדלת בפני כל מה שנמצא מעבר לעולם המוכר והידוע. כל מי שמאיים על שלמותה של מערכת המושגים הנפשיים של המאמין מותקף כדבר השייך לעולמם של בני החושך ואי אפשר למצוא בו ולו נקודת זכות אחת.

חופש

מקורות:

אגרות הראי"ה" (ח"א אגרת צ"א). בתוך יוסף נוימן, "מהאמבה לאדם": תפישה נפוצה ושגויה של האבולוציה, אתר הידען:
http://www.hayadan.org.il/from-ameba-to-human-1308071

ברוך כהנא, "חדש אסור מן הנפש: על מקורותיו של הפחד ממחשבה", אקדמות כ"ג (אלול תשס"ט), עע' 8, 13, 18-23


נובמבר 2014



חברים ב- עוצב על ידי