כנס של נוירולוגים מכל העולם

אמש קיבלתי את המייל הזה, סביר שחלקכם כבר קיבלו אותו גם:

"בכנס של נוירולוגים מכל העולם, שהתקיים בארצות הברית, נידונה התופעה של התעלפויות שמתרחשות בשעות הבוקר, מיד לאחר הקימה מן השינה. פרופסורית אחת מצטיינת בתחום הנוירולוגיה, נשאה נאום ארוך, שבו פירטה את תוצאות המחקר רב השנים שערכה בסוגיה זו. היא אמרה שלאחר כל המחקרים, היא הגיעה למסקנה, שההתעלפויות נגרמות כתוצאה מן המעבר החד שבין שכיבה לעמידה. היא אמרה, שלוקח לדם 12 שניות, להגיע מן הרגליים אל המוח. כאשר מתבצעת קימה מהירה, הדם "נזרק" למוח במהירות רבה מידי, והוא מגיב בתגובת שרשרת שגורמת להתעלפות. היא הציעה לכל אדם, גם אם אינו נוטה להתעלף, שלאחר קומו משנתו ישב על המיטה, יספור לאט עד 12 ורק אז יקום.

הנאום זכה למחיאות כפיים ולתגובות נלהבות.

ואז קם פרופסור יהודי, שומר מצוות, וביקש את רשות הדיבור, וכך אמר:

אצלנו היהודים, לא קמים מן המיטה בפעם אחת. יש לנו מנהג עתיק, בן אלפי שנים, לומר תפילת הודיה מיוחדת לבורא עולם על שזכינו להתעורר בבוקר בריאים ושלמים. התפילה הזאת נאמרת במיטה, בישיבה, מיד כשמתעוררים. יש בה 12 מילים, ואורך לומר אותה, לאט ובכוונה, שתיים עשרה שניות... בדיוק שתיים עשרה שניות.

וכאן הוא קרא לאט ובהטעמה את 'מודה אני', ואף תרגם, כדי שכולם יבינו. שוב רעש האולם ממחיאות כפיים סוערות. הפעם נועדו מחיאות הכפיים לריבונו של עולם."

התעצבנתי על גבב השטויות הזה, וראיתי בגוף המייל שהסיפור הזה כבר נשלח לעשרות (או מאות/אלפי) אנשים, שאת חלקם אני מכיר. חלקם אקדמאיים, וספציפית מי ששלחה את זה אלי היא מהנדסת מזון מוכשרת שאני מאד מעריך. זה עצבן אותי ממש, אז אחרי מחקר קצר שלחתי לכל המכותבים את הקטע הבא:

"יש לי סיפור יותר טוב:

בכנס של נוירולוגים, מכל העולם, שנערך ממש ליד הכנס הקודם, איפה שהוא בארצות הברית אבל דלת ליד, היו נוירולוגים הרבה יותר מומחים. למעשה אלו שהרצו בכנס מהסיפור הקודם הם אלו שלא התקבלו לכנס הזה, שהוא הרבה יותר מוצלח. אז שם דווקא קמה פרופסורית אחת - מה זה משנה איך קוראים לה ואם כל זה קרה בכלל, העיקר שאנחנו אוהבים ליטופי אגו ורצוי על בסיס גזעי - אז קמה פרופסורית אחת והיא אמרה שכל היהודים הם מה זה חכמים, ורק תורת משה אמת, ומי שאינו יהודי - חבל לו על הזמן - עבדו עליו, וחבל שנולד פראייר. ואז קם איזה יהודי, אולי קראו לו מרדכי - אבל זה ממש לא חשוב, העיקר יהודי, משני הצדדים כמובן, ברית, בר מצווה והכול, ואז כולם מחאו לו כפיים, כי הוא יהודי, אלא מה. ולסיום כל הגויים שמה התגיירו ורקדו ביחד "הבה נגילה" ו"ריקוד רומנטי", וקינחו ב"אמצע הלילה בכפר", גירסת הדאנס".

ועכשיו ברצינות, כל הסיפור הזה (הסיפור הראשון, עם ה "מודה אני") מלא שטויות. "מודה אני" אינו "מנהג עתיק בן אלפי שנים". "מודה אני" הופיע לראשונה בספר בשם "סדר היום" לרבי משה בן מכיר, שחי בסוף המאה השש-עשרה (מודה אני לפניך מלך חי וקים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך - 12 מילים). אין ל"מודה אני" שום איזכורים בתלמוד הבבלי, כולל במסכת ברכות, ואפילו לא ב"שולחן ערוך" המקיף שנכתב פחות או יותר באותה תקופה של "סדר יום". זהו מנהג צעיר יחסית ליהדות, והוא תפס. גם לפי השיטה החרדית הטקסט הזה לא הגיע מ"בורא עולם", שתפילת שחרית למשל כן אמורה לבוא פחות או יותר ממנו (רק אמורה, היא כמובן לא הגיעה ממנו, וגם לא התורה שבכתב, אבל זה כבר סיפור אחר, שקרה בכנס של רופאי אף אוזן וגרון).

שטויות נוספות: הדם לא מגיע מהרגליים אל המוח. דם למוח מגיע אך ורק מן הלב. במהלך קימה מהירה, הדם לא "נזרק" אל המוח לא מהר מדי ולא לאט מדי - הוא בכלל לא נזרק למוח. להיפך - בתנועה של קימה מהירה, דם מהמוח יורד (לא נזרק) מהמוח מטה אל הגוף, מכוח המשיכה... פיחות דם במוח גורר ירידה בכמות החמצן במוח, לא עודף, וירידה ברמת החמצן בדם גוררת, לעיתים, התעלפות. בגוף יש משאבת דם ששמה "לב", והוא קובע את קצב זרימת הדם. אף פרופסור נורמלי לא ידבר על שתים עשרה שניות קבועות, כי לכל אדם לחץ דם שונה, גוף שונה, לב שונה, קצב לב שונה. שום דבר בגוף האדם אינו קורה בקביעות במהלך תמידי בן שתים עשרה שניות.

אתם בטח יודעים את כל זה. ובכל זאת, זה לא הטריד אתכם בזמן הקריאה, וחלקכם אפילו העברתם את הסיפור הלאה. למה זה לא הטריד? כי זה סיפור מחמיא לאגו הלאומי, וכי דת נוטה לעוור עיני פקחים.

לסיום, תשאלו - מה אתה לוקח כל כך קשה אימייל "חביב" וחסר חשיבות? ובכן, מפריע לי שאנשים חכמים, אקדמאיים, עם חוש ביקורתי מפותח, מוותרים על השכל כשמדובר בדת - הדבר האחד הזה שאף אחד לא מעז לבקר. מחקר זריז בגוגל גילה לי שמקור הסיפור הזה הוא באתר של מחזירים בתשובה, אשר "מתים" שכולכם תהיו חרדים, ושבניכם לא ילמדו שום דבר מלבד התלמוד הבבלי, וכך לא יוכלו להיות פרופסורים חכמים שמספרים על המח והדם והלב והכול.

נקודה אחרונה למחשבה: רבנים בני המאה העשרים ואחת מפרשים את "מודה אני" כך: "שהחזרת בי נשמתי" למה? כי בשנתנו יוצאת נשמתנו מהגוף ונודדת, ובבוקר מחזירה אלוהים למקום. ואיך תיתכן ברכה בלי 'אדוני', או שם אחר של אלוהים? כי בזמן שהנשמה יצאה, ממלאים את הגוף הריק שדים, וכשהנשמה חוזרת אין בכוחה לגרשם לגמרי - והם נשארים בקצות האצבעות, ומתחפפים רק עם נטילת ידיים. לכן בזמן שאתה במיטה עוד יש לך שדים בציפורניים ואסור להגיד את שם אלוהים (מאותה סיבה יש הלכה שאוסרת לחטט באף לפני נטילת ידיים, מחשש שיכנס באף שד).

ביהדות שלי אין שדים ורוחות. היהדות שלי היא (בין היתר) למידה מתמדת של העולם, והסקת מסקנות. הייתי שמח שכל היהודים יחזרו להיות יותר למדנים.

לא ידעתי איך יגיבו עשרות האנשים שקיבלו ממני את הטקסט הזה. ניחשתי שפה ושם יגיעו תגובות נזעמות: "למה אתה מזלזל", "למה אתה כזה אנטי", "קצת יהדות לא הרגה אף אחד". אבל לא. לשמחתי קיבלתי את התגובה הבאה:

"הי רותם,

מודה אני לך שפתחת את עיני, מודה אני שנסחפתי ולא חשבתי יותר מדי על הקטע המדעי, באמת חשתי גאווה לאומית והתחלתי לחשוב על מצוות נוספות ביהדות שיש להן משמעות מדעית: שמירה על היגיינה, עיכול נכון וכד'. אני מסכימה שצריך להיות יותר ביקורתיים ולכן אני מעבירה הלאה גם את המייל הזה.

:-) "

המסקנה להיום: אל תתייאשו. אחת המצוות החביבות עלי ביהדות: "לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא". במקום לצבור כעס ותסכולים, תתבטאו. פה ושם יהיה מי שיוכל אפילו לפרגן על כך.

בהצלחה.