על תורה ומדע - כמה "אמיתות מדעיות" מן הצד שכנגד

מאת: שגיא אגמון

לפני ימים מספר נתנה לי עלמה חביבה ברכבת את החוברת "תורה ומדע" מסדרת "תורה מן השמים" (הוצאת מכון "אור וערכים", תשנ"ז). חוברת זו מספרת לנו, הקוראים התמימים, "שמספר ניכר של ידיעות מדעיות נפלאות המופיעות בתורה, הן סודות טבע כמוסים, אשר המדע המודרני לא יכול היה להכירם אלא בעזרת אמצעי עזר טכנולוגיים-אלקטרוניים חדישים... הדברים מוכיחים ומכריחים כי תורת ישראל אשר בה כתובות כל אותן כתבות מדעיות, לא נכתבה בידי גורם אנושי... אלא מי שברא את הבריאה כולה על כל פלאיה ומסתריה, הוא הוא אשר כתב את אותה תורה נפלאה." (ההדגשות במקור).

ייאמר מיד: החוברת היא מעשה מחשבת של אמת, אמת למחצה ושקרים מפגיעים, בשילוב קריא ורהוט שראוי להתפאר בו. אין כל ספק שהקורא ההדיוט, שלא יטרח לבדוק את "האמיתות" המופיעות בחוברת, יכול בקלות ליפול בשבי סבך הדוגמאות, המקיפות את כל תחומי המדע.

ייאמר גם מיד, שתשובות ל"מחקר" מולטי-דיסציפלינרי כזה אינן תמיד זמינות, ולא לכל האמור מצאתי מענה. אין בכוונתי להסתיר את אותן נקודות אשר נשארות, גם אחרי עבודת איסוף קצרה ובהחלט לא ממצה, ללא מענה. הקושי גדול עוד יותר, כי בטעות (בוודאי לא "במכוון") נמנעו מחברי הקונטרס לתת מראי מקום של אותם מאמרים עליהם הם מסתמכים. יבואו חכמים ממני ויאירו את עינינו, ואם אין, נשים כולנו שביסים וכיפות שחורות על ראשנו, ונדשדץ בהתלהבות ל"אור שמח". מובן שאשמח אם יטרחו נציגי בני האור להפריך את כל דברי הבלע והכפירה שיפוזרו להלן...

בשלב זה, מפאת קוצר הזמן, אסתפק בדיון קצר ב-4 ההוכחות מתחום האסטרונומיה. עם הזמן, בעזרת השם יתברך, נזכה ונגיע גם ל"הוכחות" מתחומי המדע האחרים.

אורך החודש

מספר לנו התלמוד:

"אמר להם רבן גמליאל, כך מקובלני מבית אבא: אין חידושה של לבנה פחותה מעשרים ותשעה יום ומחצה, ושני שלישי שעה, ושבעים ושלושה חלקים". (ראש השנה כה, א)

חלקי השעה ביהדות, על פי המחבר המלומד, הנם 1080 (הוא מפנה לרמב"ם לעניין זה), ומגיע, בסופו של דבר, לחישוב כי אורך החודש הנו 29.53059 יממות. על פי שני מחקרים המצוטטים בקטע, האחד אמריקני והשני גרמני, אורך החודש הוא 29.530588 ו-29.530589 בהתאמה. ה"נס" גדול עוד יותר, כי המחקר הגרמני מאוחר לאמריקני, ואם כן, "המדע פוסע בעקבות התורה", ויבוא יום ועוד נגלה כולנו כי צדקה התורה מכל פלאי הטכנולוגיה.

אכן, פלאי פלאים.

ראשית, הבה נשים עינינו לפלא הבא: אורך היום במחקר האמריקני והגרמני מבוטא ב-6 ספרות לאחר הנקודה. החישוב התלמודי מסתפק ב-5 ספרות. מקרה מוזר, אם אמנם מקרה הוא... שכן אם נבדוק את הספרה הבאה, יתברר לנו שהחישוב התלמודי מגיע ל-29.530594 ימים בחודש. ההפרש בין המחקרים המדעיים לתלמוד אינו 0.000001 יום, כפי שרוצה מחבר המאמר שנחשוב, אלא 0.000005 או 0.000006. חישוב פשוט, המתבסס על העובדה שביום 86,400 שניות, מגלה לנו שההבדל בין החישוב ה"מדעי" לחישוב ה"תנ"כי" הוא של כחצי שניה. אולי לא הרבה, אולי, בקנה מידה יומיומי, אבל בהחלט כן בקנה מידה מדעי. לא מדובר בשברירי שנייה, שחישוב מדעי חדש יכול לתקן. מדובר כאן בהבדל חד משמעי.

מעניין לבדוק מה חשבו חכמי קדם, ושמא גם אסטרונומים כופרים הגיעו להערכות דומות. כאן נפנה לדברי חכמים, ולקונטרס 5 של "דעת אמת" ונשכיל ללמוד כמה אותו חישוב "מסובך" לכאורה הנו למעשה פשוט, וכי הבבלים הקדמונים ידעוהו 400 שנה קודם לדברי רבן גמליאל.

אם כן, לא רק שאלוהים "מפספס" קצת, גם הפספוס הזה אינו מקורי במיוחד. אבל שימו לב לאיזה כיוון אלוהים מפספס. זוכרים את "אין חידושה של לבנה פחותה"? אם כן, פחותה גם פחותה. בכחצי שניה. אין מנוס מהמסקנה, חבר'ה: כשאלוהים מדד את החודש, הוא השתמש בסטופר לא מדויק במיוחד, או נרדם בשמירה. ואז נשאלת השאלה המתבקשת: היכן עוד הוא נרדם?

כמה כוכבים יש במערכת "כימה"?

בצביר הכוכבים כימה (הפליאדות, Pleiades) נראים לעין בלתי מזוינת, לדברי המחבר המלומד, 6 עד 8 כוכבים בלבד. אף על פי כן נאמר בתלמוד:

"מאי כימה? אמר שמואל כמאה כוכבי. אמרי לה (יש אומרים) דמכנפי (שהם מקובצים וסמוכים זה לזה) ואמרי לה (יש אומרים) דמבדרן (שהם פזורים)." (ברכות, נח, ב, התרגום מן החוברת הנ"ל).

המחבר אף טורח להפנות אותנו לפירוש רש"י, ממנו עולה, לטענתו, שפרשנות הדברים היא ש-100 הוא מספר הכוכבים המרכזיים בצביר, אבל יש אפילו יותר מכך. דברים אלה, שאין כל דרך לדעתם בלי טלסקופ, מעידים כאלף עדים שדברי אלוקים חיים הם... או אולי...

או אולי, באמת. לא במקרה לא ציין המחבר את מספר הכוכבים האמיתי בצביר הנ"ל, אשר נע בין כ-500 (ראה כאן) לכמה אלפים טובים (באתרים אחרים המוקדשים לנושא). אם כן, לא בדיוק "כמאה כוכבי". אלוהים טעה בספירה בכמה מאות, או אלפי, אחוזים.

אבל רגע, יש לנו גם את רש"י, שיסביר לנו שה"כמאה" הם המרכזיים, והיתר (שמספרם, משום מה, איננו מצוין) אינם מרכזיים. ואם רש"י אמר ש-100 מרכזיים, אז מאה מרכזיים, למה צריך להתווכח על כל דבר? אז המאות, או אלפי הכוכבים האחרים הם "דמבדרן", ותפסיקו להתפלפל כל כך הרבה. כמה נוח שהכל מסתדר בסוף.

ראוי לציין עם זאת שר' שמואל ידע להעריך שיש יותר ממספר הכוכבים הנראה לעין בלתי מזוינת.

ממתי ידועה צורת כדור הארץ?

כאן אין לנו אלא לפתוח בציטוט מן החוברת הנ"ל: "כל תלמיד יודע כי היוונים הקדמונים היו סבורים שהעולם הוא משטח רחב הניצב על זנבות שלושה לוייתני ענק, והיו שהאמינו שהמשטח מוחזק על ידי שלושה פילים אדירי מימדים." רק בעקבות גילוי אמריקה, מספר לנו המחבר, החלו המדענים להבין כי העולם עגול. הגישה שהארץ כדורית, רק "בדורות האחרונים קיבלה חותמת מדעית מוחלטת וברורה".

כאן מביא המחבר ציטוט ארוך ומפרך בארמית מספר הזוהר, אשר נכתב (לדבריו) לפני כאלפיים שנה. מפאת מידת הרחמים לא נייגע את הקורא ונפנה אותו רק למראה המקום (ויקרא דף י' א) בו נאמר, בתקווה שהתרגום נכון (ידיעת ארמית, אפעס, אינה בין כישורי) שהעולם עגול, ולמרות זאת מתגוררים אנשים גם בחציו התחתון מבלי ליפול, חזות פניהם וצבע עורם של האנשים שונה ממקום למקום, כתוצאה מהבדלי מזג אוויר, וכאשר יום בחלק מן העולם, חושך בחלקו הנגדי.

מסיים המחבר בקריאה נרגשת, וההדגשה, כמובן, במקור: "האין די בכך בכדי להיווכח שהתורה, מן השמים היא??"

ובכן, מה לעשות, לא.

ראשית חוכמה, הבה ניזכר בספר בראשית, פרק א', ובסיפור הבריאה. זוכרים משהו? תוהו ובוהו? קריעה? מים מתחת לשמים ומעל השמים?

בתוך המתכון המפורט ההוא לעולם-אינסטנט, שכח בורא עולם לציין שהמוצר הסופי הוא עגול. אבל לא נורא, אולי שיח ושיג היו לו ושכח להזכיר פרט חשוב זה, אולי משה, מעשה שטן, בדיוק קיבל קלקול קיבה ולא התרכז כראוי. לא ניתן לפרטים שוליים כאלה להסיט אותנו מדרכנו. גם לא לשאר ביטויים מן התורה המעידים על עולם שטוח (וראה קונטרס מס' 4 של "דעת אמת").

הבה נדייק גם בשאלת מועד כתיבת הזוהר. זה לא קרה לפני 2000 שנה, אלא במאה ה-12 וה-13, אם כי (כמו התורה) אין ספק שעורכי הזוהר התבססו על מקורות קדומים. אז קל להאשים את רבי שמעון בר יוחאי, שאכן חי לפני כ-2000 שנה (והוא, לפי האגדה, מקבל הזוהר), על שהביא לנו את דברי החוכמה האלה; אבל הקטע האמור יכול היה להתחבר בכל תקופה לאחר מכן עד לחתימת הזוהר.

אבל אתם יודעים מה? נהיה לארג'ים היום, ונלך על שמעון בר יוחאי. מה לעשות, ושוב אנו מפגרים אחרי הזמנים. התלמידים שילכו לבדוק בספריה מה ידעו היוונים, ולא יסתמכו על מה שמספר להם מחבר "תורה ומדע", יגלו להפתעתם שהיוונים הקדמונים (למשל, אפלטון, כ-300 שנה לפני בר יוחאי) הסיקו מעל לכל ספק שהארץ עגולה. הם לא נדרשו להקיף את העולם, או לערוך תצפיות מן החלל. הם גם לא נזקקו לטכנולוגיות של סוף המילניום השני. מספיק היה להסתכל בצלו של כדור הארץ על הירח בעת ליקוי ירח, ולהפעיל טיפה את ההיגיון הפשוט.

מגוחך במיוחד הטיעון על גילוי אמריקה. מטרתו של המסע של קולומבוס הייתה להגיע להודו מן הכיוון ההפוך, ולא בדרך מוכת הסערות המקובלת סביב כף התקווה הטובה. מובן מאליו, אם כן, שהוא ידע שהארץ הנה כדור, אחרת היה מצפה ליפול אל מעבר לסף הארץ. גילוי אמריקה הנו תוצאה של ידע מדעי מוקדם, ולא המקור לגילוי מאוחר. אבל למה שוב לבלבל את המוח בעובדות?

אגב, הראשון לו מיוחסת הידיעה שכדור הארץ עגול היה פיתגורס, בערך ב-600 לפנה"ס.

נרתיק השמש

הקשקוש הזה קצת יותר מורכב מהאחרים, כי הפעם לא בודה המחבר עובדות מלבו אלא מנצל צירוף מקרים משעשע כדי להוכיח את אמיתות המידע התורני. לכן הפעם לא די לנפנף בכמה עובדות שאפשר למצוא בכל ספר מדעי, אלא נדרשת גם קצת חשיבה ביקורתית.

נתחיל בציטוט:

"גלגל חמה יש לו נרתיק" (בראשית רבה פ' ו'). ובהמשך נאמר "אבל לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מערטלו מנרתיקו ומלהט בו את הרשעים, שנאמר (מלאכי ג') הנה יום בא בוער כתנור וכו' וליהט אותם היום הבא." (שם)

פונה המחבר המלומד לספרו של האסטרונום נ. וידאל "צבא השמים" (אגב, לראשונה, מראה מקום מדויק) ומספר לנו על סמך הכתוב שם, שמבנה השמש הוא כדלהלן: תוך השמש, שהוא בטמפרטורה של עד 15 מיליון מעלות; סביבו "הנרתיק", שהוא בטמפרטורה של כ-6000 מעלות, וסביבו "העטרה" המורכבת מגזים דלילים ביותר. והנה, ראו זה נס: גם על פי הידע המדעי, אותו "נרתיק" הנו השכבה החיצונית של השמש, אשר סופגת את קרינת החום העצומה הבוקעת מתוך השמש עצמה, ומגינה עלינו, הרשעים, וגם על אותם צדיקים שבינינו, עד שיחליט הקב"ה לערטל אותה ולעשות וואחד מנגל עם כל החבר'ה הטובים.

אז אם הכל מסתדר כל כך טוב, למה שוב לעשות בעיות?

נתחיל דווקא מהסוף. תהליך הבעירה של השמש הנו תוצר של ריאקציות גרעיניות, בהן אטומים קלים יותר הופכים לאטומים כבדים יותר: אטומי מימן מתחברים והופכים להליום, למשל. בתהליך זה משתחררת אנרגיה, הנפלטת בצורת חום. האסטרונומיה יודעת לספר לנו שהתהליך הזה קורה בכל כוכב, אשר עובר שלבים קבועים פחות או יותר (בהתאם לגדלו) עד שכל האנרגיה שלו מנוצלת, והוא קורס לחור שחור או לננס לבן (מה שיקרה לשמש שלנו, בעוד כ-5 מיליארד שנה). התהליך נמשך מיליארדי שנים, אמנם, אבל הוא בלתי נמנע.

אז למה זה מעניין? כי אנחנו, הרשעים, יודעים כבר שהקב"ה עתיד ללהט אותנו, ואולי זה הזמן להחביא כמה קוביות קרח מתחת לבלטות, Just in case, או לקנות נחלה באנטרקטיקה; אולי אפשר לקבל תיארוך טוב יותר של מתי זה יקרה?

מסתבר שאפשר גם אפשר. השמש שלנו, ככל כוכב מסוגה, תהפוך בסופו של דבר לענק אדום. בשלב הזה היא תגדל עד שכדור הארץ עצמו ייבלע בשמש המתקררת. אך גם בטמפרטורה של 2000 או 3000 מעלות הרשעים ירגישו קצת לא בנוח, בטח אלה מאתנו שנתקעו עם מזגן קיר של עם-קפוא אורגינל מראשית המאה ה-20.

די למתוח אותנו... אז מתי, בעצם, זה יקרה? חיפוש קצר באינטרנט (ראה, למשל, כאן) יבהיר לנו שיש לנו עוד 4-5 מיליארד שנים, בערך. מאחר שהאדם המודרני קיים רק כמאה אלף שנים, אופס, סליחה, 5762 שנה, מסתבר שלא צריך לרוץ כבר עכשיו ל"אנטרקטיקה נדל"ן". יש זמן לסיגריה קודם.

עכשיו, כשהאיום המיידי הוסר, אפשר להסתכל על חלקה הראשון של הבשורה, ולבדוק אותה קצת יותר בעיון. השמש מורכבת, אכן, מ-3 שכבות עיקריות: הפוטוספירה (הליבה), הכרומוספירה (המעטפת, או הנרתיק, לענייננו) והקורונה, העטרה. אגב, למתעניין, מספרן האמיתי של השכבות הוא שבע (כאן), אבל מי סופר.

עכשיו, בואו נעשה רגע "פוס", ונחשוב שניה בהיגיון. זוכרים את סצינת ה-Spotlightהצונח ב"מופע של טרומן"? אנחנו מדברים על 1500 שנה לפני שכוח המשיכה נתגלה, ובכל זאת, כולם יודעים שחפצים נופלים לארץ. והנה השמש סובבת וסובבת, ואינה נופלת. מה ההסבר ההגיוני לכך? אולי שהיא מונחת בתוך נרתיק, המונע ממנה ליפול?

רגע רגע רגע רגע. ובצדק. למה לייחס לדברי אלוהים חיים דווקא את הפרשנות שלך, על פיה מדרש בראשית התכוון לאיזשהו חפץ פיזי (שאינו קיים, כמובן) המחזיק את השמש, ולא פרשנות המתיישבת עם הידע המדעי הקיים, כמו שמציע המחבר העלום של "תורה ומדע"?

אז יש סיבות. ראשית, כמובן, הפרשנות המילולית. על פי האמור במדרש בראשית, גלגל החמה הנו נפרד מן הנרתיק הנ"ל, וכמו "כלוא" בתוכו, ואילו האמת היא שאותו "נרתיק" לכאורה הוא חלק מהשמש, ואפילו לא השכבה החיצונית שלה. כך שאם הקב"ה מנסה למסור לנו אינפורמציה, הוא לא מדייק במלותיו. אבל נו מילא.

הסיבה הנוספת הוא שמי שמגלה בקיאות רבה כל כך בשמש, בוודאי ידע לספר לי עליה דברים מובהקים יותר, ולא משפט מעורפל כמו "גלגל חמה יש לו נרתיק", שניתן ללא ספק לכמה פרשנויות. מה מרחקה של השמש מכדור הארץ? יוק. מה גודלה? יוק. אילו שכבות נוספות יש בה? יוק. העובדה שכדור הארץ סובב אותה ולא היא את כדור הארץ? אפילו זה יוק. כל הפרטים האלה הם פרטים חד משמעותיים וניתנים לאימות; דווקא בהם בחר בורא עולם לא לשתף אתנו.

לכן, כשבאים לנפנף באותו "נרתיק", אל תתפלאו שהלקח הכפול אותו מציין המחבר: שהתורה מקורה לא בגורם אנושי אלא בבורא עולם, ושיש להתייחס ברצינות הרבה ביותר ובכובד ראש הראוי לכל מאמר חז"ל, אף אם הדברים נראים בלתי נתפסים במבט פשוט, אינו משכנע במיוחד.

סוף דבר

באנו לסוף פרק האסטרונומיה. מסתבר, שגם ההוכחות ה"מוחלטות" לקיומו של בורא עולם מתנפצות, ולפעמים באופן כואב, מול הצוק העיקש של הבדיקה המדעית. ברצוני להדגיש שוב: שניות בפרספקטיבה של חודש, או אי דיוק בהסבר של מהי אותה מעטפת, או "נרתיק" של השמש אולי אינם כזה "ביג דיל". בוודאי שלא, אם הכותב הוא בשר ודם. שגיאה של שניות במדידה שנערכה לפני 2000 שנה היא מעוררת כבוד. אך כאשר הכתוב מיוחס לכוח עליון, דין כל "פספוס" קטן כזה כדין הפאשלות הגדולות, ועוד יבוא יומו של השפן מעלה הגירה. בינתיים, נקווה לעבור בשלום את הקיצוץ בתקציב, כדי שנוכל להוסיף ולממן את מחברי "תורה ומדע" ואחיהם בני האור.