דת ומדע והסתירה ביניהם
החוברות והקלטות המופקות על ידי תעשיית ה"חזרה בתשובה" דנות הרבה
בסוגיית הניגודים לכאורה בין סברות הדת לממצאי המדע. הן מתחילות בשאלה
המתבקשת, "היש סתירה בין תורה ומדע?" ופורשות על כך דיון שמטרתו להראות
שלא, אין סתירה בין תורה ומדע, כלומר לא בין תורה לבין מדע אמיתי. אנשי
הדת מקבלים את חיזוקם מהרוח הכללית, הנוטה להיות "בסדר עם כולם" ולא
לפגוע באף אחד. יש תמימות דעים מאוד מוזרה על כך שהמדע אינו סותר את
הדת, משום שהם עוסקים בשני תחומים נפרדים לחלוטין. רק אנשים מעטים, כמו
המדענים הבריטיים ריצ'רד דוקינס ופיטר אטקינס, שוחים נגד הזרם וטוענים
שיש סתירה יסודית ומוחלטת בין הדת למדע. אני שותף לדעות אלו, ובמאמר זה
אני מבקש להסביר איך המדע סותר את הדת - יותר מכך, מבטל את סמכותה
לגמרי - מעצם היותו, ובלי ששום אדם יעשה זאת בכוונה תחילה.
חוצפת המדע
ההבדל היסודי בין הגישה המדעית לבין הגישה הדתית הוא בהנחת הדרך לידיעת
דברים: לפי המדע, מן המציאות תבוא הסברה (התאוריה); לפי הדת, מן הסברה
תבוא המציאות. הדת מתחילה ממערכת של סברות (בדרך כלל ספר מסויים, כמו
התנ"ך או הקוראן) שאותן היא מקבלת כאמת לאמיתה מפי זה שאחראי לכל
הדברים (האל הבורא). לא תיתכן שום טעות במערכת הסברות, שהרי אין טעות
מפי אלוהים, ועל כן הכרח הוא שכל פרטי המציאות יהיו תואמים למערכת
הסברות. אם נמצא פרט אשר אינו מתיישב עם הסברות הללו, אז יש שתי
אפשרויות: האחת היא פירוש שגוי של המציאות, והשניה היא פירוש שגוי של
הכתוב. האפשרות שאין פירוש שגוי באף אחד מאלה, והכתוב מכיל טעות, אינה
באה בחשבון, מפני שהיא ממוטטת את הדת כמגדל קלפים. טעות אחת פה, אולי
עוד טעות אחת במקום אחר, ואולי רוב הסברות אינן נכונות, ואנו עד אנה
מגיעים?
המדע מתחיל, עד כמה שאפשר, מלוח חלק של חקר המציאות: חוקרים מה שיש,
אוספים את כל הממצאים ומנסחים סברות כדי להסביר את הממצאים. בכך יש שתי
סתירות שיטתיות לגישה הדתית: ראשית, המחקר המדעי אינו מתחשב כלל
ב"התגלות אלוהית" כלשהי, אלא מגלה את הדברים באופן עצמאי.
חוסר ההתחשבות הזה בכתבי קודש הוא חוצפה ממש, חילול הקודש וביזוי כבוד
האל. הנה האדם מסתמך על דעתו העצמאית במקום להקשיב לדבריו של מי שאמר
והיה העולם. שנית, ממצאים חדשים מחייבים העלאה של סברות חדשות. זאת
אומרת שהידיעה המדעית, שלא כמו הידיעה הדתית, היא ככתיבה על חול, משתנה
ללא הרף. והרי הפגיעה ביציבותו של אדם היא דבר שאין לסובלו, על כן
המחקר המדעי הוא איום מתמיד על חוסנה של הדת.
אם כן, יש סתירה בשיטות של המדע ושל הדת: למדע אין פרות קדושות, ואילו
הדת אינה מקבלת אפשרות של טעות. המדע נשען על סמכות הממצאים בלבד. מי
שחקר את הממצאים כראוי רשאי לחלוק אפילו על גדולי העבר. לעומת זאת, הדת
נשענת על סמכות האבות והזקנים, באשר הם קרובים יותר ל"התגלות האלוהית"
ויש בהם יותר רוחניות מאשר הדורות הבאים אחריהם. כפי שאמרו חז"ל: "אם
ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם, ואם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים."
המדע אומר: "הקודמים ידעו פחות, אנו מוסיפים תגליות עליהם," ואילו הדת
אומרת: "הקודמים היו קרובים יותר לאמת, אנו מנסים בכוחות כלים להגיע
למקצת רמתם."
מציאות סותרת
הסברתי כאן על הסתירה השיטתית בין הדת למדע. עדיין לא נובע מכאן כי
יש הכרח שהמדע והדת יתנגשו. הרי אם צודקים אנשי הדת ויש להם התגלות מאת
האל הבורא, אז אין שום סיבה שיתגלה ממצא אחד שיסתור את ההתגלות הזאת.
ואכן, ה"חוקר" אשר דבק בהנחת היסוד שהכתוב אכן ניתן מפי אלוהים - לא
יצליח למצוא אפילו פרט אחד במציאות אשר יסתור זאת. אבל המחקר המדעי
אינו סומך על הכתובים: המציאות, ייתכן כי היא תתאם את הכתובים וייתכן
כי תסתור אותם, אבל לה הקדימות על פני הכתובים. ואכן, השבר הגדול בין
המדע לבין הדת נפער והעמיק ככל שהמחקר המדעי גילה עוד ועוד פרטים שאינם
מתיישבים עם ה"התגלות האלוהית", החל מצורת העולם וכלה במוצא החיים.
התברר כי דתות ההתגלות נותנות מספר גדול של תשובות שגויות לשאלות על
המציאות.
ההתמודדות של אנשי הדת אשר עדיין מחזיקים באמיתותם של הכתובים מתאפיינת
בשתי הדרכים שציינתי לעיל. למשל, על תורת האבולוציה, שהיא גם עובדה
מוכחת וגם תאוריה שמטרתה להסביר את העובדה, מנסים אנשי דת רבים
להפריכה ולהוקיעה כ"לא מדעית". בתחום הזה התמזל מזלם שהאבולוציה היא
מחקר היסטורי בעיקרו, ולכן אפשר עדיין לשכתב ממצאים כדי "להפריך" אותה.
אבל לפי דעתי, הבריאתנים מבזבזים את זמנם בניסיונות להפריך את
האבולוציה. נכון שהתנ"ך מדבר על בריאה מתוכננת ("מעשה חושב") ולא על
אבולוציה המתאימה לנסיבות ("שען עיוור"), אבל ספר זה גם מציין במפורש
שהשמיים הם גג מעל ראשנו המגן עלינו מפני מאגר המים שמעליו. דא עקא
שאי אפשר להפריך מציאות ברורה כזו - הרי כל טיל שעולה אל החלל במקום
להתנפץ לרסיסים על גבי הגג המוצק מפריך את דברי התורה. לכן מנסים אנשי
דת להראות כי הכתוב "רקיע" בספר בראשית אין כוונתו לגג מוצק. הם יאמינו
בבריאה ולא באבולוציה, משום שכך לשון הפשט של הכתוב (ואני מסכים איתם),
אבל פתאום אין הם רוחשים כבוד לפשט של הכתוב בנוגע למצב הצבירה של
השמיים.
ראינו, אפוא, כי רבים מממצאי המחקר המדעי סותרים את סברות הדת: המדע
מסביר את צבעם הכחול של השמיים כסינון אור מהשמש ולא כהשתקפות המים
שמעל לגג המוצק; את מורכבותם המאורגנת של היצורים החיים כתוצאה מהתאמה
לנסיבות לצורך הגברת השרידות ולא כמענק מאת יוצר כלשהו; ואת הרעמים
והברקים והגשמים כתופעות הקשורות בלחות, חום, חשמל וכו' ולא כזעמו או
ברכתו של האל. ההסברים האלו פועלים טוב כל כך, והם שווים לאין ערוך
מההסברים של הדת, שאינם מסבירים כלום ("למה...?" - "כי אלוהים..." -
"ולמה אלוהים...?" - "לא שואלים שאלות על אלוהים"). המחקר המדעי הפקיע
מהדת את כל הסמכות שהייתה לה בעבר להסברת המציאות.
האם המדע דורך על חלקתה של הדת?
טוב, אז מקובל גם על הרבה אנשי דת ליברליים כי המחקר המדעי הוא הקובע
בענייני המציאות, אבל הם גורסים כי כוחה של הדת יפה כבעבר לגבי שאלות
פילוסופיה, מוסר ועוד דברים לא גשמיים כאלה. ברם, זוהי עמדת התגוננות,
ניסיון לבצר את הדת במעוזים החסינים בפני מחקר מדעי. הטיעון כי הדת
עדיין יש לה תוקף לגבי שאלות פילוסופיות ורוחניות מעלה את השאלה הבאה:
גילינו כי הכתובים אינם מכילים את האמת על המציאות, מפני שכתבו אותם
אנשים אשר ניחושים להם, לפי הסברות של זמנם; אם כן, מי ערב לנו
שהכתובים הללו מכילים את האמת לגבי שאלות פילוסופיות? אם המציאות
שבכתבי הקודש היא פרי רוחו של האדם, אז מסתבר כי גם הפילוסופיה עלולה
להיות כן. בקיצור, איננו יכולים לסמוך על כתבי הקודש, ממש כשם שאיננו
יכולים לסמוך על מיתולוגיה יוונית או מקסיקנית.
אין עוד צורך בתאוריה הזאת
ממצאי המדע אינם מפריכים מיידית את קיומו של האל השליט, אך הם מתירים את
האפשרות הזאת. למה הדבר דומה? בימים עברו האמינו אנשים שאיזשהו שליט
עליון בשמיים מוריד את הגשמים בעת רצון. הסבר זה היה הכרחי אז, משום
שלא היה הסבר טוב ממנו בנמצא. משנמצא ההסבר המטאורולוגי לירידת הגשמים,
האם בטל ההסבר העל טבעי מיד? לא, אבל הוא כבר לא הכרחי, ויש אפשרות
להשליך אותו. אפשר לומר כי השליט העליון גורם לתופעות המטאורולוגיות
המביאות לירידת הגשמים. זוהי מזיגה בין ממצאי המדע לבין אמונת הדת,
והדוגמא הספציפית הזאת אפשר לקרוא לה "מטאורולוגיה תאיסטית" - תופעה
טבעית המונחית על ידי השליט העל טבעי. דומה לה, ונפוצה יותר בתור מונח,
היא "אבולוציה תאיסטית" - המחשבה שאלוהים הנחה את תהליך האבולוציה עד
ליצירת האדם.
שתי תאוריות המזיגה הללו בין המדע לדת עשויות להיות נכונות. אולם, לא
זו בלבד שהן חוטאות בגאווה גדולה של שימת האדם במרכז (אלוהים מפעיל את
המטאורולוגיה למען האדם, מנחה את האבולוציה כדי ליצור אדם), אין הן
באות להסביר אלא רק לתת נחמה לאלה שעדיין רוצים לשמר את אמונתם העתיקה.
המדענים אינם נזקקים להן כלל ואינם משתמשים בהן במחקריהם. התאוריות
האלה דומות במידה רבה למלוכה חוקתית: בעבר היה הכרח במלך בתור שליט,
מפני שלא הייתה שיטה אחרת; ואילו השלטון היום הוא בידי נבחרי העם, ואין
צורך במלוכה. המלך אינו יכול לעשות אלא מה שבית הנבחרים קבע, והוא סמל
בלבד, למילוי תשוקתו של העם לסממנים מסורתיים. כך גם אלוהי האבולוציה
התאיסטית אינו יכול ליצור יצורים חיים אלא בדרך שהנסיבות הקיימות
מכתיבות, והוא לא עוד האל השליט של הבריאה אלא בובה ריקה מתוכן
וממחויבות.
עכשיו אלך עוד יותר רחוק: אני טוען שתאורית האל השליט העל טבעי מפריעה
לגילוי האמיתות הפילוסופיות ממש כפי שהיא הפריעה לגילוי המציאות. למה
כוונתי? כתבי הקודש מדברים על אל כל יכול, כל יודע, צדיק וישר אשר כל
דרכיו משפט ואין עוול מידיו. אבל המציאות, אוי, המציאות... 3,000 הרוגים
במגדלי התאומים, 6 מיליון יהודים שהודברו כפרעושים בשואה, בעלי חיים
אשר טורפים זה את זה... איך נסביר את כל זה?! התאוריה הדתית מחייבת
בנייה של מערכת כבדה, מסובכת ומגושמת של גלגלי שיניים של צידוק האל כדי
לשמור על טובו של האל לנוכח המציאות המנוגדת. רשע וטוב לו? יישרף
בגיהנום. צדיק ורע לו? יפוצה בגן עדן. תינוק בן יומו נפטר? גלגול נשמה
של חוטא (תודה רבה לאמנון יצחק על שהאיר את עינינו בכך). שואת יהודי
אירופה? חטאי העם, ניסיון אמונתנו לקראת אחרית הימים, או... "אתה יודע
מה, אל תשאל למה. אלוהים יודע מה הוא עושה, ולא שואלים שאלות על
אלוהים." נהדר! ואנשים עדיין טוענים שכתבי הקודש מחזיקים את מפתחות
האמת הפילוסופית.
האם המדע נותן תשובה לשאלות האלה? במתכוון לא, אבל כדרך אגב כן. המדע
עוסק בשאלה "איך" ולא "למה", אבל ממצאי המדע יכולים, שלא במתכוון, לתת
לנו רמזים גם לשאלות פילוסופיות. שמא התאוריה של הדתות לגבי אלוהים
מוטעית לחלוטין, וכדי לענות על השאלות הפילוסופיות יש להוציא ישן מפני
חדש? והאם אפשר לבסס את החדש הזה על ממצאי המדע? לפי דעתי, כן. הרי
העובדה שדרך היווצרותנו אינה כפי המתואר בכתבי הקדוש מעלה את הסברה כי
מה שיצר אותנו אינו זה שמתואר בכתבים אלה. במילים אחרות: איננו יכולים
לסמוך על כתבי הקודש אפילו לגבי שאלות ברומו של עולם, אלא עלינו לסמוך
על יכולתנו להעלות סברות עצמאיות אשר נובעות מהמציאות. ועל כן, כדי
להתיר את הקשר המסובך הזה בין אל כל יכול, כל יודע, צדיק וישר לבין
מציאות אשר אינה עולה בקנה אחד עם זה, אין לנו אלא לקבוע כי האל הבורא
העל טבעי האישי אינו קיים, ולא הוא ברא את האדם אלא האדם ברא אותו. "אז
איך הגענו למה שאנחנו? הרי אנחנו יודעים שלא יצרנו את עצמנו!" יטען
המאמין. אכן כך. לא יצרנו את עצמנו, משהו (איננו יודעים מה - ישות או
תהליך או כל דבר העולה על הדעת) יצר אותנו, אבל לכתבי הקודש אין שום
מונופול על התשובה לשאלה זו.
לסיכום: המדע פועל בשיטה אחרת מהדת, שיטה של "חוסר כבוד" כלפי כתבי
הקודש; ואיתרע מזלן של דתות ההתגלות, ואין המציאות תואמת את כתוביהן.
משנחלשה סמכות הדת בענייני המציאות, והמדע מסביר אותם טוב בהרבה ממנה,
עולה החשד כי אין לסמוך על הדת אף בענייני הפילוסופיה, מפני שגם את אלה
אין הדת מצליחה להסביר כראוי. הדיון בענייני פילוסופיה ומוסר הוא מחוץ
לתחום המדע, אבל העיקרון ה"חצוף" של המחקר המדעי תקף גם כאן: מן
המציאות ומן המחשבה העצמאית תבוא הסברה, ואין שום כתב קודש המחייב את
האנשים לכוף את מחשבתם אליו.
ינואר 2002