"444" - הקדומה בגולגלות האדם:

פרופ' יואל רק

פרופ' יואל רק הוא פרופסור לאנטומיה ולאבולוציה של האדם
במחלקה לאנטומיה ואנתרופולוגיה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב.

אתר חופש מודה לפרופ' רק ולמערכת "מחשבות" על ההיתר האדיב שנתנו לנו לפרסם את המאמר.
במקורו התפרסם המאמר בגיליון 67 של "מחשבות" - מדע ומיתוס, אפריל 1995.

חלק שביעי

השינויים הפוליטיים, מלחמת האזרחים הממושכת באתיופיה והרעב הכבד ששרר בה אז הביאו להפסקת המחקר באזור. רק ב-1990 חודש הפרוייקט. היה זה השינוי הפוליטי שחל אז גם ביחס לישראל, שאפשר גם לי להיענות להזמנתם של ראשי המשלחת ממכון IHO בברקלי ולהצטרף לסגל המשלחת כאנטומיסט וחוקר האבולוציה של האדם. חידוש הפרויקט נועד להגדיל את מדגם המאובנים שהיה בידינו מראשית שנות ה-70 ולפרט את תיארוכם, אך עיקר הכוונה היתה למצוא סוף סוף את גולגולתו השלמה של אותו יצור שחי לפני כ- 3.5 מיליון שנה באזור זה של השבר הסורי-אפריקני. הייתה זו מטרה שאפתנית מאוד, יומרנית וקשה לביצוע - ואף על פי כן היא הוגשמה.

יום אחד בעונת השדה השנייה (1992), בשעות אחר הצוהריים המאוחרות, שעה שכולנו היינו עסוקים בסקר המדרונות ושפע המאובנים שעליהם, הבחנתי בשבר קטן של עצם העורף. במעלה גבעה קטנה ורגילה למראה באזור, שלא הרחק ממנה נמצא אותו שבר עצם זעיר, ביצבצה לה הגולגולת שכה להוטים היינו לגלות. היא אומנם הייתה מפורקת לחלקים אחדים, אך רובם היו שם, אפילו לסתה התחתונה. אחר כבוד הועברה הגולגולת על כל חלקיה למוזיאון הלאומי באדיס אבבה, והחלה העבודה המפרכת של ניקוי, שימור והדבקה. המלאה הושלמה רק ב-1994, וכיום ניתן לראות את גולגולת ה"אדם" הקדומה ביותר, לא קומפוזיט, אלא גולגולת שלמה יחסית של זכר מבוגר (איור 5).

איור 5: גולגולת 444 - מבט מהצד

עבורנו, חוקרי האבולוציה של האדם, היה זה מימוש חלום של יותר מ-20 שנה. גולגולתו של אוסטרלופיתקוס אפארנזיס, זה שמו הפורמלי, סוף סוף בידינו. היפה שבכל הגילוי הוא שכלל לא הופתענו מחזותה של הגולגולת. אדרבה, כל חשיבותה נובעת מכך שהיא תואמת בדיוק את הצפוי מהפרדיקציה של הקל ומתורת האבולוציה של דרווין. ספק אם בחלומותיו הוורודים תיאר לעצמו דרווין אישוש כה מדויק של התאוריה שלו על ההיסטוריה הביולוגית של האדם.

נפח מוחה של הגולגולת הוא כ-500 סמ"ק (קצת יותר משליש מנפח מוחנו), לסתותיה בולטות ומצחה אופקי. כל אלו חוברים יחד להקנות לגולגולת חזות קופית אופיינית. רוחבה המקסימלי, כבשימפנזה, מצוי קרוב לבסיסה ברמת פתחי האוזניים, לעומת רוחבה המקסימלי של גולגולת האדם, המצוי הרחק מעל רמה זו. אנטומית, בסיסה של הגולגולת זהה בכל הפרטים לזה של גולגולת השימפנזה, פרט להבדל רב משמעות במיקומו של החור הגדול. חור זה, המאפשר כזכור את חיבור חוט השדרה אל המוח, מצוי בעורף גולגולתם של הולכי על ארבע (אצלם עמוד השדרה מקביל לקרקע), ואילו בגולגולת שהתגלתה הוא ממוקם בבסיסה של הגולגולת, כמו באדם המודרני, מיקום המעיד על "זקיפות הקומה" של בעליו.

למרות שהאב המשותף עצמו עדיין עלום, ניתן לשחזר בביטחון רב את אנטומיית גופו. חזות גולגולתו דמתה מאוד לזו של שימפנזה גדול או של נקבה של גורילה. ידע זה מבוסס על האנטומיה שעדיין משומרת בגולגולת של אוסטרלופיתקוס אפארנזיס. שכן אילו האנטומיה המודרנית של השימפנזה הייתה תוצר חלקי מאוחר של ענף התפתחותו (של השימפנזה) בלבד, איך ייתכן שתימצא אנטומיה דומה גם בתחילתו של קו ההתפתחות האחר (המקביל) המתפתח לאדם המודרני מבלי שהאב המשותף לשני קווי ההתפתחות היה דומה לשימפנזה? לפיכך רק שינוי קטן צפוי להימצא לאורך קו התפתחותו של השימפנזה המודרני.

עוצמת הרבדים הגאולוגיים שהם המקור לכל אותם ממצאים - היא כאמור מרשימה. הצטברות שכבות האתר הגדול, המכילות מאובני הומינידים, מייצגת פרק זמן מופלג של 700 אלף שנה: מלפני 3.7 מיליון ועד לפני כ-3 מיליון שנה. גיל הגולגולת ה"חדשה" המתוארת לעיל צעיר בכ-200 אלף שנה מזה של "לוסי" שנדונה קודם לכן, הוא ההסבר לכותרת המוזרה כביכול בשבועון "נייצ'ר", שבה פתחתי את הכתוב. רצף כזה, מספר המאובנים העצום שהוא מספק והתיארוך המדויק של מכלול השכבות - יש בהם הפוטנציאל הנדיר ללמד על קצב השינוי האבולוציוני. בעובדה שלאורכו של רצף כה ממושך לא הצלחנו להצביע על כל שינוי מורפולוגי (אוסטרלופיתקוס אפארנזיס המצוי בתחתית הרצף דומה בדיוק בצורתו לזה המצוי בגגו) - יש משום אישוש לתפיסה של אחת האסכולות הביולוגיות היותר פופולריות כיום. אסכולה זו רואה את התפתחות עולם החי כמאופיינת על ידי שינויים פתאומיים וקצרי מועד, המפרים שיווי משקל מורפולוגי רב שנים. כל מין "מבלה" את רוב זמן קיומו ללא כל שינוי מורפולוגי נראה לעין. הוא מצוי אז במה שמכונה סטזיס (stasis). עץ האבולוציה, על פי תפיסה זו, נראה כחנוכייה רבת קנים, הנמשכים כקווים ניצבים זמן ממושך. זוהי תפיסה המנוגדת לזו של האסכולה המסורתית יותר, הנתפסת בעיני רוב הציבור כמשקפת את תיאוריית האבולוציה, והמתארת את ההתפתחות בעולם החי כשינוי הדרגתי רציף ומתמשך (איור 6).

איור 6: עץ ההתפתחות של האדם על כל ענפיו הנדונים

מציאות זו באוסטרלופיתקוס אפארנזיס כמובן משלימה ומאששת את מה שנאמר בתחילת הדברים ביחס לתפיסה הקליידוג'נית - זו הרואה התפתחות מין אחד ממשנהו לא כסולם אלא כשיח. יתרה מזאת, אין זה שיח רגיל, אלא שיח שענפיו הרבים אומנם מתפצלים זה מזה, אך ניצבים זקופים רוב זמן קיומם.

דרווין בגדולתו הוא זה שהסב את תשומת ליבנו לכך שעולם החי נתון בשינוי אינסופי. המאובנים אינם אלא תיעוד מוחשי לשינוי זה. דרווין היה גם זה שהציע את המנגנון המכני העומד מאחורי מרבית שינויים אלה - מנגנון הברירה הטבעית. הוא שהכיר בקרבתנו היתרה אל קופי העל האפריקאיים ולא לקופי העל האסיאתיים - קרבה שהביאה אותו להציע את אפריקה כצור מחצבתו של האדם. מבין כל התאוריות המדעיות, ספורות הן אלה שהצליחו לשרוד מול ניסיונות אינספור להפריכן (זו של דרווין, משום ההשלכות הרגשיות והדתיות שלה, שבעה במיוחד מניסיונות אלה). תאוריית האבולוציה של דרווין היא בפירוש אחת היחידות שבהן, וככל שנוקף הזמן, כך היא הולכת ונעשית יותר מאוששת, בזכות שפע העדויות המצטברות התומכות בה. גולגולת מס' 444 (מספרה הקטלוגי הפורמלי) היא מן המרשימות ביותר שבהן.

אחרית דבר: רק לאחר סיום כתיבתם של דברים אלה התבשרנו, בגיליון "נייצ'ר" של ספטמבר 1994, על גילוי שרידים, זעירים אומנם, של הומיניד שהוא קדום אף לאוסטרלופיתקוס אפארנזיס. הומיניד זה הוכתר בשם אוסטרלופיתקוס רמידוס. על אף צניעות הממצא, חשיבותו עצומה, הן משום גילו המופלג - 4.5 מיליון שנה - והן בגלל האנטומיה המאוד פרימיטיבית, דמוית השימפנזה, שעליה הוא רומז. מערכת שיניו, על פי שבר זעיר של הלסת התחתונה, דמתה אף יותר מזו של אוסטרלופיתקוס אפארנזיס לזו של שימפנזה, ושרידי חלקים זעירים של בסיס הגולגולת, הכוללים חלק מהחור הגדול מרמזים כנראה גם על הליכה זקופה.

אין כל ספק, כי אנו הולכים ו"סוגרים על הטרף": האב המשותף לנו ולשימפנזה כבר כמעט בהישג יד.

בחזרה לתוכן העניינים