תרמית השנה:

עיתון "הארץ", ואחריו כלי תקשורת רבים נוספים ("מעריב", גלי צה"ל, הערוץ הראשון בטלוויזיה ועוד) סיפרו לנו השבוע בהתרגשות עצומה אודות "שערוריית הדיבוק", בבחינת "שומו שמיים!"

היכן הייתם עד אתמול? האם עד אתמול, ואלמלא "הודעתה - הודאתה" של גברת סיגאוקר, היתה פרשת "הדיבוק" כשרה? מה עורר אתכם, עיתונאים קטנים שלי, מתרדמת השלווה הסטואית שלכם - רק ההודאה הזאת של גברת סיגאוקר? ולפני כן ה-כ-ל היה בסדר?

נניח, לרגע, שגברת סיגאוקר היתה מאמינה באמונה שלימה ש"דיבוק" קיים, ולא היתה כלל עיסקת-רמייה. אז מה? האם כל היתר כשר? מה עם כל העשרות והמאות והאלפים ש"חגגו" את חגיגת הדיבוק סביבה? מה עם כל העסקנים הפוליטיים שעשו ועודם עושים מזה עסקי-זהב? האם לא ראיתם את המודעות הענקיות כל השנה, מאז ועד השבוע? האם זה היה רק הדיבוק הפרטי של גברת סיגאוקר? מה עם כל אלה שעושים מסחארה מ"דיבוק" בכלל, בכל ימות השנה? מה עם עשרות הסמינרים ל"חזרה בתשובה" בכל רחבי הארץ, שמעלים בהם "דיבוק" כדי להפחיד צעירים חילוניים נאיביים ולהעביר אותם לכלא שבתוך גטו החרדי? האם אין כאן דיבוק לאומי? מחלת נפש של עם שלם? למה על כל אלה לא שומעים את קולכם?

ומה עם עשרות ה"מקובלים" וה"קדושים", שלא מפסיקים לזבל את המוחות של אזרחים פרימיטיביים, שלא רק שיש "דיבוק", אלא שיש גם "כוח אלוהי-מאגי" בקמיע? או במזוזה? או ב"קבר קדוש"? מה עם אלה שטסו לפני שבוע בשמים, וניסו להתקרב לזה שלא שומע טוב, ותקעו לו בשופר בחור של האוזן, שיתעורר סוף סוף מתרדמתו ויוריד גשם? זה כן בסדר? הרי בכל שבוע יש לנו מקובל שקובע לנו את גורלנו, או פוסק הלכות דיבוק-דביליות שמשנות לנו את אורחות-חיינו! למה על כל אלה אתם שותקים?

אז נניח, שוב, רק נניח, שמחר יבוא איזה סיגאוקר אחר, לא יהודית של הדיבוק, אחד שצולם כשהוא טס בפייפר עם ארבעים "מקובלים" ותוקע בשופר להוריד גשם, ויספר לכתב התורן של עיתון "השחר המפציע", שבעצם הוא לא מאמין בזיבולי השכל האלה, אבל עסקן של מפלגה ששואפת לשלטון, נניח ששמה "שמס", הבטיח לו 15,000 שקלים אם יצלמו אותו כשהוא טס לגובה בפייפר ותוקע שם בשופר לאלוהים באוזן, ובהזדמנות זאת גם ישתין מלמעלה, שיחשבו שירד גשם. אז הטלוויזיה וכל המוספים יעוטו על זה ויכתבו כתבות על ארבעים אלף עמודים, ויראו לנו את ה"שערוריה" הזאת, העיקר שיקנו את העיתונים.

וזאת, כמובן, עד שיקום המקובל התורן זומבי כדומבי, ויטען שיש בידו קלף שנלקח מחצי פרה אדומה שהזדווגה עם חצי כלב חום, וכל מי שינשק את הקלף תמורת סכום סמלי של 50 שקלים (בלי קבלות) ייכנס מחר בשערי-גן-העדן (עם קבלות). אתם לא חושבים שזומבי כדומבי יהפוך בתוך יום למיליארדר? חצי שנה אחר כך יקום סיגאוקר תורן ויכריז, שבעצם זה היה משחק מכור מראש. והעיתונות והטלוויזיה שבתורנות באותו שבוע יעוטו על כך כמוצאי-שלל-רב, וכך יחזור הדבר בכל שבוע, ובכל חודש, ובכל שנה.

שהרי מן המפורסמות היא, שהפראיירים לא נעלמים.
הם רק מתחלפים!

בולשיט! שיהיו לכם ביצים - לכולכם - אתם, האזרחים והאזרחיות, העיתונאים והעיתונאיות, המנהיגים והמנהיגות -כולכם - לקום - כולכם - ולהגיד בקול - כולכם - באומץ ובלי מורא:

בולשיט! בולשיט! בולשיט!

לא קמיע, לא שופר, לא מזוזה, לא דיבוק ולא בטיח! כל אלה הם אמונות הבל ורעות-רוח, אמונות פרימיטיביות וחסרות-בסיס מציאותי של בני-אדם תמימים, שמנוצלות כספית וכוחנית ובעיקר פוליטית בידי תככנים מנוולים, רודפי-בצע ושררה, שבתיחכום רב מנצלים גם, ובעיקר, את כוח-המיקוח שבמשא-ומתן פוליטי לסחוף איתם גם מנהיגים שבכלל לא חושבים כמוהם!

תראו איך שכל מנהיג חילוני, איך כל ראש מפלגה, ראש ממשלה ונשיא, אצים-רצים לשחר פניו, רגליו, אדרתו וזקנו של כל מנהיג חרדי, של כל "גדול תורה"! איך הם מצחצחים ומבריקים לשון ארוכה לפני כל ביקור אצל בבא-בובא או אורי-בורי, מלקקים יד ותחת של כל חובש כיפה, של כל עבדקן בעל אמונה-תפלה, של כל מוכר "מים-קדושים" שיכול בפוטנציה להביא להם 30 בוחרים בבחירות של עוד ארבע שנים, איך הם משחרים לפתחם בכל חג עדתי, בכל בר-מצווה או חתונה! איזה ליקוק! איזה ליקוק!

ה"הצגה" שהציגה יהודית סיגאוקר לפני כחצי שנה בטלוויזיה ובקלטות שהוצגו ברחבי הארץ, והמראה כיצד נכנס בה דיבוק של בעלה המת, וכיצד מומחים חרדיים מוציאים את הדיבוק מתוכה, לא היתה, כמובן, אלא תרמית מתוכננת מראש. האם מישהו שההיגיון הוא נחלתו, חשב אי-פעם שזו איננה תרמית? האם מישהו בכלל חושב שיש "דיבוק", חוץ מהדיבוק הנצחי שמתעלק על מוחות של תמימים-פרימיטיביים או של נצלנים-מרושעים?

אחר כך באים צבועים יפי-נפש ומטיפים לי מוסר: "למה אתה קורא להם 'פרימיטיביים'? למה אתה מעליב אותם? למה אתה כל כך קיצוני?" והמהדרין שבצבועים גם טוענים - "למה אתה שונא אותם?"

אני לא מעליב איש! עובדת קיומן של אמונות-הבל ורעות-רוח היום - כשאנחנו ניצבים בסיום האלף השני למניין העולם, כשהאדם צעד על הירח, כשחלליות מגיעות לשעריו של המאדים, כשבמעבדה מצליחים לשכפל יצורים חיים, וכשהמדע, תרבות הרוח והאמנות מרקיעים שחקים - היא היא העלבון - עלבון לתרבות ולאדם התרבותי!

מי שנותן יד להבל שלא ייעלב על כך,
שההבל מהביל גם אותו!