אם משה כתב את התורה מפי אלוהים, איך זה ש...

אין אזכור ל"ספר תורה" בתנ"ך - כ-800 שנה!!!

סרגל הזמן של התנ"ך:

"ספר תורה" לא מוזכר אף לא פעם אחת לאורך 800 שנות תנ"ך, מספרי שופטים ועד כמעט סוף מלכים ב', גם כאשר הייתה חובה להזכיר אותו: כאשר העם בא אל שמואל הנביא ומבקש להמליך מלך - שמואל לא מזכיר את תורת המלך שבספר דברים (ראו הרחבה מספר 1).

האזכור הראשון - מציאת ספר תורה בבית המקדש - בזמן המלך יאשיהו. ראו סרגל זמן התנ"ך. הזמן שאין שום אזכור ל"ספר תורה" מסומן באדום.

צורת התאריך שבתורה מופיעה שוב אחרי כ-800 שנה

ישנן שתי צורות עיקריות של תאריכים בתנ"ך:

צורה א': ללא חודש ויום (ירוק על סרגל הזמן). לדוגמא:
"וִיהוֹשָׁפָט בֶּן אָסָא מָלַךְ עַל יְהוּדָה בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְאַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל." (מלכים א', כ"ב)

צורה ב': עם חודש ויום (צהוב על סרגל הזמן). לדוגמא:
"בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ." (בראשית, ז')

הביטו בסרגל הזמן וראו איך צורה ב' (הצורה המתוחכמת ולכן החדשה יותר) בשימוש לאורך כל ספר התורה ולאחר מכן מופסק, ומתחיל שימוש בצורה א' עד סוף מלכים ב'.

שימו לב: האם ייתכן ש"המציאו" את חלוקת השנה לחודש ויום וזנחו את ההמצאה למשך כ-800 שנה? או שהגיוני שהתורה נכתבה לאחר ה"המצאה"? שימו לב גם לחפיפה עם התקופות של איזכור ואי איזכור של "ספר תורה". הקו הצהוב יוצא הדופן (עם חודש ויום) הינו בזמן שלמה המלך ובנו רחבעם. סימנים רבים בפרקים אלה מראים שפרקים אלו שוכתבו מאות שנים מאוחר יותר, לכן הם מכילים את צורת התאריך המאוחרת (ראו הרחבה 2).

והנה הנה, פתאום נמצא ספר התורה!!!

ממש בסוף תקופת התנ"ך - ראו שוב את סרגל הזמן.

מתוך מלכים ב' פרק כ"ב:
וַיֹּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עַל שָׁפָן הַסֹּפֵר סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי בְּבֵית יְהוָה וַיִּתֵּן חִלְקִיָּה אֶת הַסֵּפֶר אֶל שָׁפָן וַיִּקְרָאֵהוּ ... וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסֹּפֵר לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר סֵפֶר נָתַן לִי חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וַיִּקְרָאֵהוּ שָׁפָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו.

מפרק כ"ג פסוקים כ"א-כ"ב ניתן ללמוד שזהו ספר דברים, שם ניתן הציווי לקורבן הפסח:
וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל הָעָם לֵאמֹר עֲשׂוּ פֶסַח לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם כַּכָּתוּב עַל סֵפֶר הַבְּרִית הַזֶּה. כִּי לֹא נַעֲשָׂה כַּפֶּסַח הַזֶּה מִימֵי הַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר שָׁפְטוּ אֶת יִשְׂרָאֵל וְכֹל יְמֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי יְהוּדָה.

עכשיו בפנינו שתי אפשריות:

1. זהו הספר שניתן במעמד הר סיני.
2. החבורה הזו (שפן הסופר סבא של גדליה, חלקיהו אבא של ירמיהו) כתבה בעצמה את הספר, טמנה אותו בבית המקדש, יזמה שיפוץ ו... הופ! מצאנו ספר.

הבה נבחן את האפשרות שזהו הספר שניתן במעמד הר סיני:

עברו כ-800 שנה מהאזכור האחרון של "ספר תורה", בספר יהושע. לא נאמר בשום מקום שהוא אבד. מה, לא עשו עוד עותקים? אם הספר היה בבית המקדש, לא סביר ששהה שם כ-300 שנה בלי להתגלות (בית מקדש זה מקום שכל אריח בו זוכה לתשומת לב מיוחדת). למה לא נקבו בשמו של הספר? (כי הוא היה הראשון, לא היה עדיין אחר...)

הבה נבחן את האפשרות השנייה - שהספר נכתב ע"י החבורה ונטמן בבית המקדש:

סיבה טובה למעשה התרמית הזה בידי החבורה: אם יוקרבו קורבנות רק בבית המקדש יופק מזה הרבה רווח. גם "אחוזים" מהקורבנות, וגם ירושלים תהפוך למקום מרכזי ושוקק חיים. איך עושים את זה? ממציאים דת חדשה: יש רק אל אחד! (במקום הארבעה שעבדו בבית המקדש עד עכשיו - אולי מכאן שמות האל בצורת רבים: "אֱלֹהִים", "אֲדֹנָי"). איך נותנים לה תוקף? כותבים ספר תורה ו"מוצאים" אותו בבית המקדש!!!!

ניתן להבחין בקלות באינטרסים של כותבי הספר:

לפחות 20 פעם מופיע הצווי הבא בנוסחים שונים בספר דברים:
"לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי."

11 פעמים מופיע הצווי הבא, בנוסחים שונים:
כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ."

ואחרי "מציאת" הספר - מהפך:
וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶת כֹּהֲנֵי הַמִּשְׁנֶה וְאֶת שֹׁמְרֵי הַסַּף לְהוֹצִיא מֵהֵיכַל יְהוָה אֵת כָּל הַכֵּלִים הָעֲשׂוּיִם לַבַּעַל וְלָאֲשֵׁרָה וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם וַיִּשְׂרְפֵם מִחוּץ לִירוּשָׁלַם בְּשַׁדְמוֹת קִדְרוֹן וְנָשָׂא אֶת עֲפָרָם בֵּית אֵל ... וַיֹּצֵא אֶת הָאֲשֵׁרָה מִבֵּית יְהוָה מִחוּץ לִירוּשָׁלַם אֶל נַחַל קִדְרוֹן וַיִּשְׂרֹף אֹתָהּ בְּנַחַל קִדְרוֹן וַיָּדֶק לְעָפָר וַיַּשְׁלֵךְ אֶת עֲפָרָהּ עַל קֶבֶר בְּנֵי הָעָם. וַיִּתֹּץ אֶת בָּתֵּי הַקְּדֵשִׁים אֲשֶׁר בְּבֵית יְהוָה אֲשֶׁר הַנָּשִׁים אֹרְגוֹת שָׁם בָּתִּים לָאֲשֵׁרָה.

תמיהות
אותה עבודת מקדש נעשתה לאלילים, ועכשיו ליהוה?
דווקא עכשיו, כ"שחזרו בתשובה" אחרי 300 שנות עבודת אלילים אלוהים יחריב את בית המקדש?
"וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וַאֲחִיקָם וְעַכְבּוֹר וְשָׁפָן וַעֲשָׂיָה אֶל חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה ... וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִמְרוּ לָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁלַח אֶתְכֶם אֵלָי. כֹּה אָמַר יְהוָה הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרָא מֶלֶךְ יְהוּדָה. תַּחַת אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי בְּכֹל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם וְנִצְּתָה חֲמָתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְלֹא תִכְבֶּה"

מן הסתם, כי זה נכתב רטרואקטיבית, לאחר החורבן. הנה עוד סימן לכך:
וְכָמֹהוּ לֹא הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ אֲשֶׁר שָׁב אֶל יְהוָה בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ כְּכֹל תּוֹרַת מֹשֶׁה וְאַחֲרָיו לֹא קָם כָּמֹהוּ. (פרק כ"ג)

איך זה שיש שתי גרסאות שונות לבריאת העולם???

פרק א' ופרק ב' בבראשית: הבדלים בסדר הבריאה, הבדל באופן בריאת בני האדם (ראו הרחבה 3).

הסבר: הגרסאות הן של ממלכת יהודה וממלכת ישראל. עזרא הסופר שקיבץ את המסורות שבכתב ובעל פה היה חדור כבוד לכל הגרסאות, לכן כלל את שתיהן.

ושתי גרסאות לשושלת האדם הראשון?

בראשית ד':	קין,	חנוך,	עירד,	מחויאל,	מתושאל,	למך.
בראשית ה':	קינן,	מהללאל,	ירד,	חנוך,	מתושלח,	למך.

הסבר אפשרי: מסורות בעל פה של ממלכות יהודה וישראל שהשתבשו לאורך הדורות. ושוב, עזרא הסופר כלל את שתיהן, מתוך כבוד.

איך זה שהתורה אינה יודעת לנקוב בשמו של פרעה?

פרעה הינו תואר (כמו מלך או קיסר) ולא שם. התורה אינה יודעת לנקוב בשמם של שלושת הפרעונים (בזמן ירידת אברהם למצרים, בזמן ירידת יוסף למצרים, בזמן 10 המכות ויציאת מצרים). בסוף תקופת התנ"ך הכותב כן יודע את שמו של הפרעה המכהן: "פרעה נכֹה" (מלכים ב', כ"ג).

עוד סימן לכתיבה מאות שנים לאחר האירועים.

ומהיכן העברית המשובחת של פרעה ובת פרעה?

"וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ ..." (בראשית, מ"א)
"... וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ." (שמות, ב')

עוד סימן לכתיבה מאות שנים לאחר האירועים.