מה לכפות רגליים וליציאת מצרים?

השבוע עלתה לתיקשורת ברעש גדול התיאוריה של הארכיאולוג פרופ' אדם זרטל לגבי הקשר בין סיפור יציאת מצרים לבין מתחמים הדומים לצורת כפות רגליים ענקיות, שנתגלו בבקעת הירדן ובשומרון. מלבד "פריים טיים" בטלוויזיה, מופיע הסיפור בעוד מספר מקומות, כולל למשל בכתבה ב-Ynet.

לזכותו של הניסוח בכתבה יש לזקוף את היושר בניסוח המצב הקיים בתחום הארכיאולוגיה, אשר מכנה את דבריו של פרופ' זרטל "תיאוריה חדשה ומסעירה" אל מול המסקנות הקיימות והמחלוקות בין הארכיאולוגים שברובם מתייחסים לסיפור יציאת מצרים כ"מיתוס". עם זאת, מצאנו לנכון להוסיף מספר מילים בנושא חשוב זה, אשר מן הסתם יצא לעולם דווקא לקראת חג הפסח.

ראשית, יש להבדיל בין עדות "ליציאת מצרים" לבין עדות להשפעה תרבותית מצרית. השפעה כזו לא חסרה בישראל. ייתכן שיש בתיאוריה של זרטל משהו מעניין בכל הנוגע למשמעות הלשונית של השימוש במילה "רגל" כדי לתאר חג, אבל מכאן ועד לומר שמדובר ב- "עדות ליציאת מצרים" המרחק גדול מאד.

במשך שנים רבות היתה ארץ כנען מושבה של מצרים, ופקידים מצריים ניהלו את ענייני האיזור, גבו מסים, חוקקו חוקים והחזיקו שם צבא. בנוסף, ידועות לנו השפעות רבות שעם ישראל הקדום ספג באופן ספציפי מהמצרים. פרופ' ישראל קנוהל מייחס בספרו "מאין באנו - הצופן הגנטי של התנ"ך" את המיתוס הקושר את ישראל למצרים, כהשפעה תרבותית של צאצאי החיקסוס אשר גורשו ממצרים, והתנחלו גם הם הם באזור הישוב של ישראל הקדום. עוד מראה קנוהל נקודות דמיון בין תיאורי האל המונותיאיסטי של מקור J בתנ"ך לבין האל המונותיאיסטי של פרעה אחנאתון. לאחר מות אחנאתון עלה שוב מעמד הכהונה המצרי לגדולה, וכוהני דת אתון נאלצו לברוח על נפשותיהם. גם אותם אנשים הגיעו לאזור המדובר והפכו לחלק מעם ישראל הקדום. קנוהל מעלה גם את הסברה שזו הסיבה לכך שמיתוס יציאת מצרים בנוי משני נרטיבים שונים ומנוגדים - האחד של גירוש ממצרים, והשני של בריחה ממנה.

מה שזרטל מראה כעת, הוא בפשטות עוד השפעה מצרית אחת מני רבות שספג כנראה עם ישראל בשנות התפתחותו של אותה תקופה.

עדויות ארכיאולוגיות נוספות שיש ברשותנו סותרות את יציאת מצרים וכיבוש הארץ: את ערי כנען הקטנות והלא-בצורות החריבו פולשים מהים האגאי, מצרים הייתה בשיא עוצמתה הצבאית ופריחתה בזמן שלכאורה הייתה אמורה להיות חרבה עד עפר. כמו כן ישנו מחסור חמור בכל עדות ארכיאולוגית שתתמוך, לכאורה, במיתוס: שום איזכור של ישראל בתוך מצרים, לא בכתובות על קירות מקדשים, לא בכתובות בקברים, לא בדברי הימים של מלכי מצרים, לא בחלופת דברים דיפלומטית, לא ברשומות מנהלתיות, וכו'. ישראל פשוט נעדר, כאוייב אפשרי של מצרים, כידיד או כעם משועבד. נוספת על זה גם העובדה שלא נמצאו כל סימנים לנוכחות אנשים רבים באתרי החנייה שמיוחסים לישראל בתקופה המדוברת, כמו עציון גבר וקדש ברנע (שחנו בהם עשרות שנים על פי המיתוס), אך כל אתרי החניה המקראיים שזוהו עד כה היו בעצם ערים חשובות וצמתי תחבורה ראשיים בתקופה בה הועלה לראשונה התנ"ך על הכתב, במאה ה-7 לפנה"ס (ואפשר לקרוא בפירוט רב על כל אלו ב"ראשית ישראל" של ישראל פינקלשטיין ואשר ניל סילברמן).

לאור כל הדברים הללו, סביר הרבה יותר כי תיאור חדירתו והתיישבותו של עם ישראל בכנען נקבע על פי מיקומם של המתחמים הללו, מאשר להפך.

שנית, חשוב להבהיר שגם ארכיאולוגים המצדדים בקשר שבין עם ישראל הקדום לבין סיפור "יציאת מצרים", מתכוונים לנדודי שבטים שבוודאי התקיימו לאורך תקופות שונות, ולא לסיפורים ההילכתיים של שש-מאות אלף גברים על משפחותיהם, למעמד הר סיני, ולשאר ירקות וניסים. דוגמא לכך ניתן למצוא במאמר "עדות החזיר" של גידי יהלום. (כהערת אגב נוסיף שעל פי המחקר המקובל, המין האנושי בעולם כולו מוצאו באפריקה ובנדודי שבטים מכיוון מצרים דרך ישראל בתקופה שלפני כשישים-אלף שנה.)

ושלישית, מוצגים רעיונותיו של פרופ' זרטל כסוג של הוכחה שהנה אנו, היהודים, היינו כאן עוד בתקופה העתיקה, ולא פתאום "הגענו בעידן המודרני". חשוב להבין שזו המסקנה המקובלת בקרב החוקרים גם ללא קשר לרעיונותיו של זרטל. הארכיאולוגיה מראה מיתאם גדול למדי (גם אם בהחלט לא שלם ומלא סתירות) בין סיפורים מקראיים רבים של תקופת בית ראשון לבין מימצאים בשטח. אבותינו היו כאן עם או בלי מיתוס "יציאת מצרים". מה ההשלכה הפוליטית הנוכחית של מסקנה זו - לא בדיוק ברור. תלוי כמובן את מי שואלים.

תודה לליאור הלפרין שסייע בחומר ובהפניות.