פרשת "פקודי"

עקרון "השקיפות הכלכלית" של משה

מאת: איתן קליש

כולנו יודעים היום עד כמה חשובה השקיפות הכלכלית. והנה אנו רואים כי אלוהים מצווה על משה לנהוג בשקיפות כלכלית. אנו מוצאים גם את ההכרה כי עליו לתת דיווח מלא לאלוהים על התרומות וההוצאות על בניית המשכן:

"אלה פקודי המשכן ... אשר פוקד על פי משה ... ויהי מאת ככר הכסף לצקת אדני הקודש ..." (שמות ל"ח כ"א-כ"ז).

המילה "פקודים" משמעותה היא כאן "חשבון" או "מניין". ישעיהו ליבוביץ' כותב על כך כדלקמן: "היום היינו מכנים זאת 'דו"ח מבקר המשכן' הבודק מה נעשה בכל הכסף והזהב שנאסף ע"י העם. בעניין זה שואל המדרש שאלה אותה צריך לשאול כל אדם, ובפרט אותם העוסקים בצרכי הציבור: 'ולמה אמר להם משה (לישראל) נעשה חשבון? שהרי הקב"ה האמין במשה כנאמר: 'בכל ביתי נאמן הוא' (במדבר י"ב ז')."

ליבוביץ' שואל: מי שהקב"ה מעיד עליו עדות שלא ניתנה על שום אדם מלבד משה, האם אדם כזה חייב להגיש קבלות על כל הכסף והזהב שעברו תחת ידיו, ולמסור דין וחשבון על שלא מעל בכספים ובתרומות המשכן השונות? על שאלה זו משיב המדרש בחיוב, ומשה אכן נותן בפרשת "פקודי" דין וחשבון מפורט לאלוהים ולבני ישראל. נכון הדבר שכאשר אין קיימת נאמנות, שום דין וחשבון אין בכוחו לכפות על כך, ואף על פי כן לא די לו לאדם שיהא נאמן כלפי ה' בלבד, אלא חייב הוא להיות נאמן גם בעיני בני אדם. דבר זה דומה למאמר ידוע של משפטן אנגלי דגול, שאמר ביחס לשיפוט "לא די שייעשה צדק - אלא הצדק חייב גם להיראות." (ליבוביץ', שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע, עמ' 427)

אין ספק, ששקיפות כלכלית היא מאבני היסוד של מדינה מתוקנת. לדאבוננו, מנהיגים חשובים במדינתנו חטאו באי שקיפות כלכלית, והדבר הוביל אותם גם לשחיתות. כל ארגון המשתמש בכספי האזרחים/החברים (כמו בפרשתנו) חייב להתנהל בשקיפות כלכלית כלפי חבריו, אחרת יוביל הדבר לשחיתות במאוחר או במוקדם. הבעיה היא שבדרך כלל העם או הכפופים להנהלות לא עומדים על זכות זאת, מחשש שיבולע להם.