מגילת אסתר - מגילה פמיניסטית

מאת: איתן קליש

קצת קשה לדבר על פמיניזם בזמן העתיק במובן המקובל עלינו של שוויון זכויות, אבל היו גם בזמן העתיק נשים שהגיעו להשפעה רבה בניהול הממלכה. לאחשוורוש, המזוהה ע"י ההיסטוריונים עם המלך הפרסי כסרכסס, הייתה אשה בעלת השפעה רבה בשם חשיארש, אמיסתריס או אמסוריס, ששמה מזכיר במידת מה את אסתר. גם לפריקלס מנהיגה המפורסם של אתונה הייתה בת זוג בשם אספאסיה שהשפיעה עליו רבות. אצלנו ידועה השפעתה של איזבל על המלך הגדול אחאב.

אסתר נראית בעיניי כדמות האישה הכי חזקה במקרא: היא זו שהצילה את עם ישראל, ולא מרדכי. היא מתבלטת בחוכמתה על פני טיפשות הגברים במגילה, והפמיניזם שלה הרבה יותר נבון מזה של ושתי.

נתחיל את הדיון דווקא בדמותה של ושתי. לדעתי ושתי אולי הייתה פמיניסטית, אבל מה שהיא עשתה היה פמיניזם עקר שהביא רק להרעת מצבן של הנשים בממלכה:

"...לְהָבִיא אֶת וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּכֶתֶר מַלְכוּת לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת יָפְיָהּ כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִיא. וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּיַד הַסָּרִיסִים וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ." (אסתר פרק א)

מה בסה"כ אחשוורוש ביקש ממנה? להתייצב לפני השרים! הוא רצה להשוויץ ביופייה, אז מה הביג דיל? חז"ל הניחו כי אחשוורוש רצה שתופיע עירומה, אבל זה לא כתוב ולא נרמז במגילה.

התוצאה של סירובה הייתה החמרת מצבן של הנשים במדינה: "וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְּכָל מַלְכוּתוֹ כִּי רַבָּה הִיא וְכָל הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן." (שם)

לעומתה אסתר "משחקת לפי הכללים", אך גם יודעת להפר אותם כאשר יש צורך בכך. היא שומעת בקול דודה, היא מתייצבת למפקד הבנות, היא עושה כל מה שדרוש כדי להתחבב על המלך: "וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל הַבְּתוּלֹת וַיָּשֶׂם כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי." (שם, פרק ב) - יחד עם זה היא שומרת על נאמנות לעמה: "וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לְפָנֶיהָ וַתְּצַוֵּהוּ עַל מָרְדֳּכָי לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה." (אסתר פרק ד) - שימו לב, הייתה לה אפשרות להתנכר לעמה, כי הרי איש לא ידע בארמון את מוצאה.

כאשר זה נחוץ היא יודעת להפר את הכללים ולקחת סיכון: "[איש] אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם." (שם)

למרות ידיעתה כי היא מסכנת את חייה, היא מתייצבת לפני המלך ללא הזמנה, ופועלת בתיחכום רב, כאשר אינה מציגה ישירות את מטרת בואה. במקום זה היא באה עם בקשה צנועה: "אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב לָתֵת אֶת שְׁאֵלָתִי וְלַעֲשׂוֹת אֶת בַּקָּשָׁתִי יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָהֶם וּמָחָר אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ." (אסתר פרק ה)

רק במשתה, בלי לאפשר להמן להתחמק ולשכנע שוב את המלך, היא מטילה את הפצצה: "כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ הֶחֱרַשְׁתִּי כִּי אֵין הַצָּר שֹׁוֶה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וַיֹּאמֶר לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן. וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה וְהָמָן נִבְעַת מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה." (אסתר פרק ז)

נצחונה שלם: המן ומשפחתו מושמדים, והיהודים יינצלו: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וּלְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי הִנֵּה בֵית הָמָן נָתַתִּי לְאֶסְתֵּר וְאֹתוֹ תָּלוּ עַל הָעֵץ עַל אֲשֶׁר שָׁלַח יָדוֹ בַּיְּהוּדִים. וְאַתֶּם כִּתְבוּ עַל הַיְּהוּדִים כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְחִתְמוּ בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ כִּֽי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב."

סיום מפעלה הוא כמובן יצירת חג הפורים: "וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר." (אסתר פרק ט)

שימו לב למשפט האחרון הזה, המעביר את כל הקרדיט ממרדכי לאסתר.

לעומת אסתר, כל הגברים במגילה זו מוצגים כטיפשים ורודפי כבוד. מרדכי התגרה בטיפשות בשר החשוב ביותר של אחשוורוש. אין כל סיבה הלכתית שיהודי לא ישתחווה בפני הרשות. יעקב אבינו השתחווה שבע פעמים בפני עשיו. בעקשותו מרדכי היה יכול להביא אסון נוראי על עמו. לעומת זאת אסתר נלקחה לבית המלך הגוי הזה, ביוזמתו או בהסכמתו של מרדכי, וזאת עבירה חמורה על חוקי היהדות.

אחשוורוש מוצג כטיפש גמור, שאינו יודע מימינו ומשמאלו, ורודף בצע, שהסכים למהלך של המן תמורת שוחד נכבד.

המן הוא רודף כבוד, ללא מעצורים, שנופל כל פעם בבור שהוא כורה לאחרים, המוכן לבצע רצח עם כדי להגשים גחמה שלו.

לסיכום, הפמיניזם של אסתר, הוא פימיניזם נבון ולא קיצוני. כלפי חוץ ודאי שאיננה יכולה להשיג שיוויון מעמד וזכויות עם המלך, אך היא זו שמנהלת את הממלכה בפועל.