הגבירה איזבל
מאת אלי אשד
אלי אשד הוא "בלש תרבות" וחוקר תנ"ך, תרבות,
ספרות פופולארית ותרבות המיסטיקה בישראל ובעולם, סופר עיתונאי ותחקירן
http://www.notes.co.il/eshed/
איזבל
ציור מאת ג'והן
ליסטון ביאם שו
צייר בריטי שנולד בהודו, 1919-1872
ויקח אשה את איזבל בת-אתבעל מלך צידונים
(מלכים א יח31)
בתנ"ך יש מספר דמויות
של נשים, ששמן הפך אובייקט של שנאה: דלילה שפיתתה את שמשון הגיבור, ואולי יותר
מכל היא איזבל, אשתו של המלך אחאב . איזבל הזרה, מהעיר צור, הפגאנית, אויבתו
הגדולה של אליהו הנביא, ששמה הפך שם נרדף לשחיתות, רשע נשי והתנהגות מופקרת.
אבל קריאה מדוקדקת בתנ"ך מגלה תמונה שונה מעט של אישיותה של איזבל ושל אישיותם
של אויביה.
זוכרת את איך באת לכאן
כלה מעיר צידון
וכל העם נדהם אל מול יופייך
(מתוך "איזבל" מאת עקיבא נוף)
איזבל הייתה בתו של אתבעל
מלך הצידונים, שנישאה לאחאב בן עמרי מלך ישראל לשם חיזוקה של ברית הידידות בין
ישראל וצור. ברית ידידות זאת הייתה אכן חשובה מאוד, בעזרתה הצליח המלך אחאב לגבור
בקרב קרקר בראשות קואליציה של מדינות סוריה וארץ ישראל על הצבא האשורי האדיר
של המלך שלמנאסר שתכנן להשתלט על כל האזור - הפעם הראשונה והאחרונה בה הצליחו
ממלכות האזור להביס את האשורים בקרב גדול ואחד החשובים ביותר בתולדות המזרח
הקדום.
אלא שמשום מה, ואולי כלל
לא במקרה סיפורו של קרב זה לא נכנס כלל לתנ"ך. כנראה שעורכיו לא רצו
לפאר את המלך אחאב, אותו העדיפו לתאר כחלש אופי וכמלך הרע ביותר שהיה לישראל.
אבל מהחפירות הארכיאולוגיות אנחנו יודעים, שלאמתו של דבר היה זה אחד המלכים הגדולים
ביותר של ממלכת ישראל, מלך שיש חוקרים מודרניים החושבים שהשתווה ואף עלה על המלך
שלמה. יש לציין שגם מהסיפור המקראי עצמו מצטיירת תמונה של מלך אמיץ לב מאין
כמוהו, ואפילו - פלאי פלאים - של מלך מוסרי לזמנו (ולזמנים אחרים). לא היה
זה אדם שאישה מרושעת תשתלט עליו בנקל.
החוקרים סבורים שניצחונו
הגדול של אחאב על האויב האשורי היה בלתי אפשרי אלמלא הברית שהייתה קיימת
בין ישראל והצורים, כפי שסומלה בידי הנישואין בין אחאב ואיזבל .
שני תבליטי-שן מארמון אחאב בשומרון
אחאב איש מצונן היה ועשתה לו איזבל שתי ציורי זונות במרכבתו
כדי שיראה אותם ויתחמם
(סנהדרין יט)
מהתנ"ך ברור שאיזבל הייתה
אישה נמרצת מאוד - למעשה אחת משתי הנשים היחידות בתנ"ך המוזכרות כמי שעוסקות
בכתיבה. השנייה הייתה גם היא מלכה - אסתר. התנ"ך מתאר את איזבל גם כמי
שהביאה שיטת פולחן זרה של הבעל לישראל, ולימדה את בעלה אחאב פולחנים זרים שונים.
למעשה נראה שהיא פעלה לשימור הפולחן הקיים, שכן הבעל היה אל מוכר וידוע בישראל.
היו אלה אליהו ובני הנביאים
שניסו לחסל את הפולחנים האחרים של בני עמם, וניתן לתמוה אם היא לא פעלה כנגדם
כדי לשמור על החופש הדתי . וכך מסופר עליה בתרגום השבעים: היא שלחה מכתב לאליהו
הנביא מטיל האימה במילים האלה "אם אתה אליהו אני איזבל !" .
על איזבל מספר התנ"ך
שהרגה את נביאי יהוה "ויהי בהכרית איזבל את נביאי יהוה" (מלכים
א יח4), "בהרוג איזבל את נביאי יהוה" (שם, יח13), אבל משום
מה אלה מופיעים שוב ושוב כאילו לא אירע להם דבר. אין שום תיאור של נביא או בן
נביא כלשהו שאכן נהרג ברדיפות אלה, מה שמעורר חשד שאם בכלל אכן היו רדיפות
נגד מישהו חוץ מאליהו הן לא היו אפקטיביות במיוחד.
בתנ"ך מסופר שהיה זה
אליהו שגרם למעשה לבצורת בישראל בגלל תפילתו לאל למנוע גשם, ובכך גרם לרעב המוני.
מסופר שלאחר שגבר על כוהני הבעל בהתחרות מי יצליח להביא לירידת גשמים (אותם
עצר אליהו עצמו בתפילה לה'): "ויאמר אליהו להם : תפסו את נביאי הבעל
איש-אל-ימלט מהם ויתפשום ויורידם אליהו אל נחל הקישון וישחטם שם".
(שם, יח40) . התנ"ך מפרט : מדובר כאן ב-450 נביאי הבעל וב400 איש נביאי
האשרה (שם, יח19). אליהו רצח לא פחות מ-850 מתנגדים - מה שהיינו מכנים היום
טבח המוני.
אליהו הורג את נביאי הבעל והאשרה
גוסטב דורה, צייר צרפתי, 1883-1830
תחריט נחושת
התמונה המצטיירת מדמותו של
אליהו היא של רוצח המונים, הן באופן אקטיבי והן באופן פסיבי ברעב שהביא על בני
עמו. התנ"ך, עכ"פ, אינו רואה כל רע במעשה הרצח ההמוני הזה של אליהו,
שהפך ברבות הימים לדמות עממית טובה ואהובה ("אליהו התשבי", "אליהו
הגלעדי").
הרצחת וגם ירשת?
המעשה הנורא ביותר אותו מיחס
התנ"ך לאיזבל הוא פרשת הריגתו של נבות היזרעאלי – בעל-אדמות עשיר בעמק
יזרעאל, שהמלך אחאב חשק באדמותיו אולם נבות סירב למכרן . התנ"ך מספר שאחאב
לא עשה דבר בעניין, רק שכב בביתו סר וזעף "וישכב על מיטתו ויסב את פניו
ולא אכל לחם" (מלכים א כא4)
איזבל, שהודאגה ממצבו שאלה
אותו בעניין, וכאשר סיפר לה דאגה לכך שנבות יואשם בחילול השם, והוא נסקל למוות
בידי העם ואדמותיו הועברו באופן חוקי לידי אחאב. או אז הופיע בחצרם הנביא אליהו
וקרא לעברם את המילים בנות האלמוות:
"הרצחת וגם ירשת ?" (שם,
כא19).
זהו מעשה בלתי נסלח מבחינה
מוסרית, ומראה לא כל כך על רודנות כמו על ניצול החוק למטרות מושחתות. אולם נשאלת
השאלה האם לא ניתן לראות מעשה זה גם בצורה אחרת : לא רק כמעשה של רודנית אכזרית
ומנוולת אלא פעולתה של אישה האוהבת את בעלה, החוששת למצבו ומנסה לעשות הכול
כדי לרצותו ולהרגיעו, גם עם מעשיה אלו הם בלתי נסלחים מבחינה מוסרית?
הנה באים הורגייך המלכה הנה באים
רוכבים בשיגעון אל ארמונך...
שולפים חרבם מכים בשערים
צמאי דמך
העבדים כי ימלכו
אין חסד בליבם
לבשי מלכה חיוך על פני אבלך
(מתוך "איזבל" מאת
עקיבא נוף )
אליהו ניבא לאחאב שבמקום שבו
ימות ילקקו כלבים את דמו, וכי כל משפחתו תושמד. לאיזבל ניבא כי הכלבים יאכלו
אותה. ואכן זה מה שקרה: אחאב מת מות גיבורים במלחמה עם הארמים והכלבים ליקקו
את דמו: "וימת המלך ויבוא שמרון ויקברו את המלך בשמרון. וישטוף את הרכב
על ברכת שמרון וילקו הכלבים את דמו והזונות רחצו כדבר יהוה אשר דבר" (שם,
כב38-37).
אחאב ואליהו
אמנון בקר, קיבוץ יזרעאל
מובא כאן בהיתר אדיב של האמן
http://beker.co.il/mithos.htm
מותו של אחאב
גוסטב דורה, צייר צרפתי, 1883-1830
תחריט נחושת
ואשר לאיזבל -
מלכה את עינייך תני בפוך
הנה הם מתקרבים...
הכי אותם בחיוך
איזבל הטיבי את ראשך
הצניעי בתוכך את הכאב
( מתוך "איזבל" מאת
עקיבא נוף )
היא המשיכה להיות בעלת השפעה
גדולה בממלכה לאחר מות בעלה דרך שני בניה אחזיה ויהורם שמלכו זה אחרי זה, ומן
הסתם הייתה לה השפעה גדולה גם בממלכת יהודה באמצעות בתה עתליה, שמלכה שם. הכינוי
של תפקידה היה "גבירה" - מעמד שהוא ככל הנראה גבוה ורם מזה של סתם
מלכה אשת מלך, מעמד של אם-מלך, עוצרת ושולטת בפועל. אנחנו יכולים להיות סמוכים
ובטוחים שהכוח הזה, בידיה של אישה, הרגיז במיוחד את מתנגדיה הנביאים.
בסופו של דבר מרד נגדה המצביא
יהוא בהשפעת אלישע - יורשו של אליהו הנביא . גם אלישע, כמורו הגדול אליהו,
לא נרתע ממעשים של רצח המוני, למשל כאשר חבורה של ילדים קטנים לעגו לו במילים "עלה
קרח עלה קרח" קיללם אלישע בשם ה' על הפשע הנורא: "ויקללם
בשם יהוה ותצאנה שתים דובים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים" (מלכים
ב ב24).
ותצאנה שתים דובים
גוסטב דורה, צייר צרפתי, 1883-1830
תחריט נחושת
עם מורה כזה אין פלא שיהוא
לא התגלה כאדם צמחוני בלשון המעטה. הוא רצח בבגידה את אדונו יהורם מלך ישראל
ואת אחזיהו מלך יהודה. לאיזבל הוא רחש שנאה מיוחדת. את יהורם בנה שאל לפני מותו "מה
השלום עד זנוני איזבל אימך וכשפיה הרבים" (שם, ט22), ועבור איזבל
הזקנה הכין יהוא משהו מיוחד.
הנה הם כבר בשער...
כלבים ילקקו פה את דמך
הנה נפרצו כבר השערים
איזבל בחיוך מלכות הופיעי בחלון
מלכה ובת של מלך צידונים
(מתוך "איזבל" מאת
עקיבא נוף)
איזבל הזקנה שמעה על בואו
של יהוא ועל הטבח שעשה בבניה. היא ידעה מה מצפה לה, אבל קיבלה אותו באומץ לב
מיוחד: "ואיזבל שמעה ותשם בפוך עיניה ותיטב את ראשה ותשקף בעד החלון
. ויהוא בא בשער ותאמר: השלום זמרי הורג אדוניו. וישא פניו אל החלון ויאמר מי
איתי מי וישקיפו אליו שנים שלושה סריסים. ויאמר שמטוהו וישמטוה ויז מדמה אל
הקיר ואל הסוסים וירמסנה . ויבוא ויאכל וישת ויאמר פקדו נא את הארורה הזאת וקברוה
כי בת מלך היא. וילכו לקברה ולא מצאו בה כי אם הגלגלת והרגלים וכפות הידים. וישובו
ויגידו לו ויאמר דבר יהוה הוא אשר דבר ביד עבדו אליהו התשבי לאמר בחלק יזרעאל
יאכלו הכלבים את בשר איזבל. והית נבלת איזבל כדמן על-פני השדה בחלק יזרעאל אשר
לא יאמרו זאת איזבל" ( מלכים ב' ט37-30).
וישמטוה - מותה של איזבל
גוסטב דורה, צייר צרפתי, 1883-1830
תחריט נחושת
מגופתה של איזבל נמצאו רק
גולגולת, רגלים וכפות ידיים, אבל ליהוא כל זה לא הפריע במיוחד - הוא
המשיך לאכול ולשתות. חז"ל מצאו בכך דווקא צד נקודת-זכות לאיזבל. הם הסבירו
שאפילו במרשעת המנוולת הזאת היה דבר טוב אחד: בכל פעם שהיו חתן וכלה עוברים ליד
ביתה הייתה יוצאת מביתה ומוחאת להם בכפיה . משום כך הסבירו חז"ל שרדו ידיה
ורגליה.
ולא מצאו בה כי אם הגלגלת והרגלים
וכפות הידים
גוסטב דורה, צייר צרפתי, 1883-1830
תחריט נחושת
כך או כך מבחינת יהוא הייתה
זאת רק ההתחלה. הוא רצח גם את שבעים בני אחאב, ולא הסתפק בכך ואלא ציווה לכרות
את ראשי כולם ולשלוח אותם אליו בדודים. את הראשים הכרותים תקע בשער ארמונו,
מן הסתם למען יראו ויראו. הוא מצא גם את אחיהם של אחזיהו מלך יהודה, אותו רצח
בעבר ורצח גם אותם, יחד עם עוד 42 איש מבני ממלכה אחרת, ואחר כך רצח את כל כוהני
הבעל במדינה.
התנ"ך מספר על כל זה
בהבנה רבה, ומתאר בקצרה את שאר ימי ממלכת יהוא, שכמסתבר לא היוו שיפור משמעותי
בהשוואה למלכותם של אחאב ואיזבל, נהפוך הוא: הארמים, אותם הביס אחאב פעם אחרי
פעם, היכו כעת שוב ושוב בישראלים יראי יהוה בהנהגתו של יהוא וכבשו חלקים גדולים
משטחיהם. התנ"ך אמנם אינו מספר זאת, אבל ידוע לנו ממקורות אשוריים שיהוא
היה המלך הישראלי הראשון ששילם מס לאשורים. למעשה הוא האדם היחיד בתנ"ך
שיש בידינו תמונה אותנטית שלו מזמנו - תמונה אשורית בה נראה יהוא מנשק את רגליו
של המלך האשורי שלמנאסר - אותו מלך שהובס שנים קודם לכן בידי הברית שאורגנה
על ידי אחאב ואיזבל...
יהוא מנשק את רגלי שלמנאסר
תבליט על האובליסק השחור של שלמנאסר
האובליסק השחור של שלמנאסר
824-858 לפני הספירה, נמרוד, צפון
עירק
המוזיאון הבריטי, לונדון
חז"ל האשימו את איזבל
שהיא לימדה את אחאב עבודה זרה . הם טענו שהיא הייתה מושחתת מבחינה מינית, אולם
למעשה אין לכך כל עדות בתנ"ך, שבוודאי לא היה מסתיר דבר כמעין-זה, להוציא
האשמותיו של רוצחה יהוא. למעשה נראה שחטאה הגדול מכל שך איזבל היה שהעזה ליטול
חלק ממשי בשלטון, שאמור להיות בידי גברים בלבד. יתכן מאוד שאלמלא כן היה אחאב
- אותו מלך מוכשר והרואי - נזכר בצורה שונה במקורותינו. ישנו סיפור על רבי לוי
שתקף בדרשותיו את אחאב על חטאיו, עד שזה בא אליו בחלום והסביר שהאישה הייתה
אשמה בכל . הרב קיבל את הטענה הזאת ללא היסוס...
איזבל החוטאת
פרסומת לסרט
איזבל הפכה עד היום לסמל לאישה
מרשעת וחוטאת, הנאבקת בגברים שיודעים טוב ממנה מה צריך וראוי לעשות. על העובדה
שיריביה, אליהו ,ויהוא ביצעו פשעים נוראים לאין-ערוך עוברים בשתיקה..
אל תתנגדי להם מלכה
הם הצודקים תמיד בכל,
האלוהים והנביאים להם
ובני הנביאים יודעים הכל
אך לא למחול
אל קנא ונוקם
(מתוך "איזבל " מאת
עקיבא נוף ,1970)
מקורות נוספים:
עתליה - מאת אלי אשד
http://www.notes.co.il/eshed/6408.asp
אינדקס המאמרים
לגירסת הדפסה
