מאת שירה ארצי
חברת צוות אתר חופש

נתחיל עם קצת "פילוסופיה", כשכל מה שייאמר בקטע זה אינו קשור לשום איש בעולם, שהרי כולנו חכמים וכולנו נבונים וכולנו משכילים, ואיש בינינו איננו בור או חס וחלילה נבער. אז ככה זה: יש דברים בעולמנו שאנו לומדים, יש שאנו משכילים, מחכימים ומתקדמים, ויש שאנו לומדים ונשארים תקועים במקום, או חלילה נסוגים. ויש מי שאיננו לומד כלל. יש בינינו הסכמות ויש חילוקי דעות, יש ויכוחים ענייניים ויש ריב על שטויות. אבל איש איננו חולק על כך שיש חומר שראוי וצריך ללמוד, וממנו להחכים, להשכיל ולהתקדם, כשיש גם חומר אחר, שנחמד לעיין בו משום משמעויותיו בעבר, שהן צודקות, שגויות או חסרות כל משמעות מעשית לגבינו כאן והיום.

הסכנה מתחילה לצבור תאוצה מרגע שהבורות מופיעה בשטח. בורות מקבלת משמעות רק אם מנגד לה פורחים הידע, ההשכלה, החידוש, הלימוד והקדמה. בורות, כשהיא מתמשכת, הופכת בערות. בערות היא כלי נשק יעיל בידי שליטים רבים, ששלטו באמצעותה בהמונים לאורך ההיסטוריה האנושית.

שליטים רבים מנעו ואסרו לימוד וידע מההמונים - חלקם ממשיכים בכך עד היום. ראה הסייגים שהוציאו רבנים יהודיים בשם "ההלכה הקדושה" ו"בשם שמים" על לימוד נשים, איסור עיון וקריאה בספרים חילוניים שאינם רצויים להם, דהיינו, ספרי מדע, אומנות, פילוסופיה, וכל העולם התרבותי ה"חוץ יהודי", ולאחרונה - איסור השימוש בטלוויזיה, במחשב ובאינטרנט.

שליטה פירושה כוח, שררה, כסף, כסף ועוד כסף. ידע, השכלה וקדמה יתנו כוח בידי ההמונים, וכוח זה ייגרע, כמובן, מן השליטים, שעלולים להיהפך, "חס וחלילה", לבני אדם רגילים, כמו "צאן מרעיתם", ההמונים.

השליטים הראשיים שנהגו כך בכל הדורות היו כמרים, רבנים ושאר משרתי דת למיניהם.

רוברט קוך, מגלה חיידק השחפת, חתן פרס נובל 1905     1843-1910

אחד המושגים המוזרים ביותר בשפה העברית הוא המושג "טומאה", שיש לו משמעות מעשית ורוחנית גם יחד. אבן שושן במילונו מסביר, ש"טמא", בין השאר, הוא מה שדבקה בו זוהמה, או לפי דיני תורה: "כל הנוגע בנבלתם [של חיות] יטמא עד הערב" (ויקרא יא כד). מכאן, שמישהו שנגע בדבר שאיננו נקי - נחשב בשעתו "טמא": "הבשר שנטמא באב הטומאה" (משנה פסחים א,ו)

קדמונינו סברו שמחלות "נולדות" מן האדמה, מבוץ, מזיעה (ראה קונטרסי "דעת אמת"), וכלים יכולים להיטמא גם מן האוויר: "כלי חרס ... מיטמאין ומטמאין באוויר" (משנה כלים ב,א)

כשלא יכלו להצביע על סיבה מסויימת קבעו: "זה נגרם מטומאה."

אסור לשכוח, שמאז קרה משהו בעולם: בשנת 1847 גילה הרופא איגנץ פיליפ זמלווייס לראשונה בעקיפין את דבר קיומם של החיידקים (ראה בכל ספר ביולוגיה, או באנציקלופדיה העברית, כרך ט' עמ' 317). זמלוויס אמנם לא הבין שמדובר בחיידק, אבל הבין שקיים מחולל ומעביר מחלות. הרעיון אודות אפשרות קיומם של "חיידקים" עלה כבר בשנת 1546 בידי האיטלקי ג'ירולמו פרקסטורו, ואנטוני ואן לוונהוק היה הראשון שראה אותם במיקרוסקופ, אלא שהוא לא הבין מה בדיוק הוא רואה, וקרא להם "תולעים קטנות". הנטר, ג'נר, ספלנצאני ואחרים, בייחוד לואי פסטר, הביאו בהמשך לגילוי המעשי והמוגדר של החיידקים. עד אז, כאמור, במשך מאות אלפי שנותיו של המין האנושי, איש לא ידע זאת!

לואי פסטר במעבדתו 1822-1895

המאמינים טוענים ש"הכול כתוב בתורה" וש"הכול היה ידוע כבר אז", אבל עובדה היא, שבתורה לא ידעו שקיימים חיידקים, גם לא וירוסים. המגע כשלעצמו עם בעל חיים מת - עם עורו, דמו או רקמה מרקמותיו, בוודאי לא מגע עם אישה בנידתה, או בגבר שפלט זרע בלילה, לא מעביר שום מחלה!!!

המגע עם חיידק או טפיל אחר, שמתרבה בתוך רקמות, חיות או מתות, של אדם ובעל חיים אחר, בעורו, בדמו ובהפרשותיו - הוא שמזהם! אבל לשם כך צריך לדעת שיש חיידקים וטפילים אחרים! לשם כך צריך לקרוא, לחקור וללמוד! כן, פשוט כך: ללמוד!

אז בואו נחזור ל"טומאה" של התורה "הקדושה". אחד הקטעים היותר מוזרים בתורה היא זוג הפרשות "תזריע-מצורע" בספר ויקרא, שמאגדות מספר תחומי "טומאה", וכל חסידי הדת מאז ועד היום סוגדים לכתוב שם ללא עוררין.

הכתוב מעלה שם חמישה סוגים של טומאה:

1. "אישה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים" (ויקרא יב 2), "ואם נקבה תלד וטמאה שבועיים כנידתה ושישים יום וששת ימים תשב על דמי טהרה" (שם יב 5);
2. "אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת" (שם יג 2), "והבגד כי יהיה בו נגע צרעת בבגד צמר או בבגד פשתים" (שם יג 47), "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם, ובא אשר לו הבית והגיד לכוהן לאמור כנגע נראה לי בבית" (שם יד 34-35);
3. "איש איש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא" (שם טו 2);
4. "ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ במים את כל בשרו וטמא עד הערב" (שם טו 16);
5. "ואישה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה שבעת ימים תהיה בנידתה וכל הנוגע בה יטמא עד הערב" (שם טו 19).

חמישה נושאים שונים, שלכולם משותפת הדעה הקדומה, המבוססת על חוסר הידע והבורות של אותם ימים קדומים, שהם נגועים ב"טומאה", ולכולם - לידה, וסת, פליטת זרע, מחלות עור, צרעת הבית (?), הפרשות מן העור - יש בסיס משותף: "טומאה". ול"טומאה" יש, כמובן, טיפול זהה ו"יעיל" אחד: להיטהר, בעיקר על ידי פרישות: שבעה ימים, שבועיים, או שישים ושישה ימים של פרישות, כשבאותה עת אסור לאף אחד לגעת באדם ה"טמא": "זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק, ולצרעת הבגד ולבית, ולשאת ולספחת ולבהרת, להורות ביום הטמא וביום הטהור זאת תורת הצרעת" (ויקרא יד 54-57).

סופרי המקרא כלל לא ידעו על קיומם של חיידקים או של מחוללי מחלות אחרים! הם גם לא ידעו ולא הבינו - ורבים מבינינו כיום שדבקים בכתוב בהלכה היהודית, לא יודעים זאת עד עצם היום הזה - שווסת של אישה וזרע של גבר אינם דבר "מלוכלך", "לא נקי", "מזוהם"! ה"ווסת" (או ה"נידה") הוא דם מעורב בחלקי רקמה של רירית הרחם, וה"זרע" הוא נוזל המיוצר בבלוטת הערמונית (פרוסטטה) ומכיל תאי זרע שנוצרו באשכים - שניהם הפרשות טבעיות של הגוף האנושי, שביסודו של דבר אין בהן זיהום, אין בהן חיידקים, והן אינן מעבירות מחלות, אלא אם בעליהן חולה - ואז זה סיפור אחר לגמרי. יש כאלו שלא נעים להם לראות וסת או זרע, או לגעת בהם, ויש אפילו שנגעלים מהם. אבל יש כאלו שווסת ו/או זרע כלל לא מפריעים להם, הם יכולים לחיות עימהם בשלווה, ולעיתים, יש כאלו שדווקא נעים להם מאוד בנוכחותם.

המיקרוסקופ שנבנה באנגליה בסוף המאה ה-19

בקונדום ובחזיר אין חיידקים יותר מאשר בתחתונים ובבשר בקר. אני מכירה איש אחד שלא השתמש בקונדום, והיה צמחוני, אבל דבקו בו אלף מחלות. ואתמול הכרתי אחלה גבר, שאוכל חזיר בכל ערב ומשתמש בקונדום (כמעט בכל ערב) - מה זה בריא! מעולם לא חלה בשום מחלה!

פעילים בש"ס אמרו: "הרוסים הם זימה, תועבה וטומאה", ודוד בניזרי (האח של החוזר-מחזיר בתשובה) אמר: "הסיטרא אחרא (ה"שטן") הרימו ראש ומפיצים תועבה ותחלואים" (מעריב, ידיעות אחרונות, 22.11.1999).

שלמה בניזרי, החוזר בתשובה, אחיו של דוד בניזרי, שתקף את העולים מרוסיה בבית שמש, אמר בישיבת הממשלה: "אין ספק שיש זנות וזימה בקרב העולים" (מעריב 29.11.1999).

שלמה בניזרי איש ש"ס, בתפקידו הזמני כשר הבריאות של מדינת ישראל, הורה לאנשי משרדו להסיר את כל תמונות הקונדומים מקמפיין המשרד לקראת יום האיידס הבינלאומי. בכירים במשרד: "הוא דואג לרגשות הציבור הדתי יותר מאשר לבריאותו של הנוער" (ידיעות אחרונות 17.11.1999).

שלמה בניזרי, החוזר בתשובה שמכהן (אוי לאותה בושה!) כשר הבריאות של מדינת ישראל, התייחס בשידור גלי צה"ל (22.11.1999) לנושא הסערה החברתית בבית-שמש ואמר, שמדובר ב"טומאה ותחלואה".

לא סתם נאמרו שתי המילים האלה מפי השר החרדי שלמה בניזרי, החוזר בתשובה שהופקד בידי ראש ממשלתנו על הדאגה לבריאותנו. בניזרי ביקש להודיע לנו, שכל מה שמבחינתו ומבחינת ההלכה הדתית שלו "טמא" - הוא גם "חולה", ומתוקף תפקידו לרפא את ה"תחלואה" - הוא גם ידאג לרפא את "הטומאה". אז יש לנו חדשות בשבילך, שלמה יקירנו: אתה חי וניזון מידע שאבד עליו הכלח! גם אם תבוא בכל ערב לטלוויזיה ותספר שבידך "מחקרים מדעיים מעודכנים", כפי שעשית שלשום ביחסך הנבזי והפסול כלפי ההומוסקסואלים והלסביות - איש מלבד מהציבור שלך לא יקנה זאת!

בקונדום, בדם של האישה, בווסת, בלידה, ביחסי מין טבעיים, הומוסקסואליים או הטרוסקסואליים, באהבה, באכילת בשר טעים שמקורו בחזיר או בשרימפס - אין תחלואה! מה שאתה מכנה בשם "טומאה" קיים רק במוח של זה שלא למד, שלא קרא, שלא התפתח ולא התקדם. אתה חזק עלינו אך ורק מכוח תפקידך. אין לנו ברירה ברגע זה אלא לקבל אותך, עם תופעות לוואי כמו הקאה ושלשול, או כפגע טבע כמו שרפה או מגפה, נרכין ראש ונחכה עד יעבור זעם.

עם זאת כדאי שתזכור, ותכניס לך את זה טוב טוב לראש שלך, שאתה חי וניזון מכספנו, מכספי המדינה, מכספי משלם המיסים הישראלי, שברובו הגדול בז לך ולדעותיך המוזרות.

אחת התכונות המגונות והמסוכנות שבאדם היא הצביעות, וכבר התייחסה לכך ההלכה היהודית: "אל תתייראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין, שדומים לפרושין, שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס" (מסכת סוטה כב ב). בוויכוח האלים שהיה בכנסת בעניין מכירת בשר חזיר בבית שמש, ובעקבותיו העלאת נושא חוק השבות, אמר החוזר בתשובה שלמה בניזרי, שמכהן זמנית כשר הבריאות של מדינת ישראל (ידיעות אחרונות 29.11.1999): "הרצל היה מתהפך בקברו. הוא התכוון למדינה יהודית ולא למדינה ש-50 אחוז מהעולים הם לא יהודים".

כשנוח לו ולהם, אז הרצל הוא דוגמה חיובית, סמל של ממש. וכשנוח לו ולהם, הרצל הוא סמל השלילה והגינוי! נציג ש"ס בכנסת ובממשלה לא מספר מה באמת כתב הרצל (האם קרא בכלל, אי פעם, דבר מכתביו של בנימין זאב הרצל?) וגם איננו מספר מה באמת חושבים ואומרים החרדים על הרצל, שחלקם מכנים אותו "הרצעל פערצעל" ('פערצעל' ביידיש - נפיחה, ראה כתבותיו של חיים באר), והמטיפים בסמינרים לחוזרים בתשובה מספרים כיצד ביאליק והרצל, יחד עם יגאל אלון ודוד בן-גוריון מתענים בבור של צואה רותחת ב"כף הקלע" שבגיהנום בשל יחסם לדת! (ידיעות אחרונות, 31.1.1986). לא אלו הדברים שאמר הרצל!

אלו הם הדברים שכתב בנימין זאב הרצל בספרו "מדינת היהודים", בפרק "אגודת היהודים ומדינת היהודים", תת-סעיף "תיאוקרטיה", אודות "אנשי הדת":

"האם פירוש הדבר שככלות הכול תהיה לנו תאוקרטיה? לא! האמונה מלכדת אותנו, המדע קורא לנו דרור. לפיכך לא נניח לכיסופים התאוקרטיים של אנשי הדת שלנו להרים ראש. נדע לרתקם אל בתי התפילה שלהם, כשם שנרתק את הצבא המקצועי שלנו אל קסרקטיניו. צבא ורבנות יזכו בכל הכבוד הנדרש על ידי תפקידיהם הנעלים - כל הכבוד שהם ראויים לו. במדינה המעניקה להם מעמד ויקר לא יהיה להם פתחון פה, שכן יביא עלינו הדבר קשיים חיצוניים ופנימיים."

הרצל לא התכוון ולא דיבר כלל על "מדינה יהודית" נוסח האחים בניזרי ושות', אלא על מדינת היהודים, בראש וראשונה היהודים החילוניים. פתח ספר, בניזרי, קרא ולמד! חוץ מהשולחן ערוך והתלמוד הבבלי ואיזה קלסר עלוב שאתה חושף בפני מראייניך בטלוויזיה - יש עוד ספרים רבים ונפלאים על המדפים שבארון הספרים היהודי שלנו!

לראש הדף