המכשול המרכזי העומד עדיין על דרכה של הניאו-ציונות הוא הפסימיזם העכור והנרפה, בו מחזיקים ישראלים-ציוניים רבים. מול האיום הפונדמנטליסטי-חרדי, אחז ברבים פיק-ברכיים, והם אף לפעמים נוטים לקבל את התפיסות ואת הטרמינולוגיה שהאויב הלאומני-דתי מנסה לכפות, במהרם "להתפשר" עמו. אסור שהליברליזם והסובלנות המאפיינים את חברתנו, שהם עיקריה של הניאו-ציונות, ימנעו בעדנו מלהיאבק באיום האמיתי הנשקף לנו. בכל מדינה מזרח-תיכונית פועל אלמנט דתי, הדוגל בנחשלות ובציות עיוור למיתוסים ואמונות-שוטים. ישראל היא הליברלית, הדמוקרטית והמתקדמת שבמדינות האיזור, ולכן דחוף בה במיוחד המאבק הבלתי-מתפשר באיום החרדי-לאומני: דווקא כאן, דווקא ובמיוחד עכשיו. עוצמתה של הניאו-ציונות היא עוצמה בל-תשוער. מעמדת כוח של מאה שנות יצירה מנצחת, יכולים אנו וחייבים אנו לנצח את האיום הפונדמנטליסטי במדינת ישראל. כמאמר דוד בן-גוריון, "אנחנו רוצים לנצח, אנחנו מוכרחים לנצח, ונצוח ננצח!".

דוד בו גוריון מייסד מדינת ישראל וראש ממשלתה הראשון

הניאו-ציונות דוגלת באחדות העם. לפיכך על כל המפלגות הציוניות והחילוניות, מחד"ש ועד "צומת", לשתף פעולה, ואף להתאחד במידת האפשר, כדי לנצל את הרוב העצום שיש בכנסת לציונים על האנטי-ציונים, אנשי התפילין והפרוכת. את התהליך הזה של שינוי המפה הפוליטית, המתרגש ובא עלינו בין כה וכה, יש להאיץ, למען עצירתו באמצעים פרלמנטריים-תחיקתיים של האיום הלאומני-דתי, ובכללו האיום הדמוגראפי החרדי.

על האמצעים הללו לכלול את הפסקת ההקצבות לישיבות ולשאר המוסדות החינוכיים המחנכים נגד עקרונותיה של מדינת ישראל החילונית-ליברלית-דמוקרטית, עידוד שילוב הציבור החרדי בשוק העבודה הלא-דתית (על-ידי יצירת סיטואציה של אין-ברירה בקרב החרדים), הפרדת הדת מהמדינה בחוק, הנהגת נישואים, גירושין וקבורה אזרחיים כנורמה החלה והשלטת, חיסול המשרות הקלריקאליות מטעם המדינה ("רב ראשי" ועוד), איסור על פעילות חינוכית ותרבותית המסכנת את אופייה החילוני, הפלורליסטי והסובלני של ישראל (כגון רוב מה שמתרחש בזרם החינוך העצמאי, ופעולותיהם של ה"מחזירים בתשובה", המחקים את שיטת קסטות-ההטפה מבית מדרשו של האייטוללה חומייני), והנהגתו של חינוך חובה חינם לדמוקרטיה ואזרחות חילונית טובה לכל האוכלוסיה, במסגרות מיוחדות לחינוך ערכי מגיל 4 עד 18 (מעין חזרה לתנועות הנוער של ימי קום המדינה). במיוחד חשוב לחדול מלאפשר לכל בית-אב חרדי לחנך 11 ילדים לאדיקות שונאת ופרימיטיבית במימון האוצר הציוני, וזאת על-ידי ביטול המעמד של "תורתם אומנותם" והתמיכה הכלכלית הנלווית למעמד זה.

אין דרך הפעולה של הניאו-ציונות דרכו של הלח"י, שהיא גם זו של החמאס ושל חלק מן האוכלוסיה הלא-מוסלמית ב"שטחים". השינויים החשובים שדובר בהם כאן יושגו באמצעים פרלמנטריים לגיטימיים. עלינו רק להשתחרר מאחיזתה של "מפה פוליטית" באה-בימים, שאינה מתארת עוד את התפלגותה של החברה הישראלית דהיום, ולהתאחד תחת דגלו של העתיד - הדגל הניאו-ציוני. יחד עם ההתנקשויות נשאיר מאחורינו גם את "ציונות הקטסטרופה", אותה תפיסה מעוותת המתכוננת ומתכוונת תמיד לגרוע ביותר, וכך גם ממיטה אותו תדיר על ראשה, בתופסה את המדינה כמבצר. האכזריות שנהגה ביחס ליהודים מחוץ לישראל אסור שתעשה את ישראל לאכזרית.

תל אביב העיר העברית הראשונה עיר חילונית וחופשית - הדרך לעתיד

הניאו-ציונות היא המשך ל"ציונות האוטופיה", זרם רעיוני מאושיות הציונות ששאף להקמתה של מדינה לדוגמא, ולא מדינה שהיא גטו מבוצר, כעין זה שהצלבנים הקימו במזה"ת - עד שנהדפו. והרי אסור לנו להיהדף לעולם. כך מופיעה הניאו-ציונות כזרם המציאותי ביותר בפוליטיקה הישראלית, וכיחיד המבטיח גם את אותה השרדות פיזית, אותה חוזרים ומדגישים הביטחוניסטים, וגם את השרדותה הרוחנית-ערכית של מדינת ישראל בפני הנגע הדתי-פונדמנטליסטי. איננו "אור לגויים", שכן אף אנו גוי ככל הגויים. הפעולה הציונית הפכה "יהודי" ל"ישראלי" ובכך גדולתה. אבל גדולתה של המדינה הישראלית טמונה בצדק, בשוויון ובליברליות החילונית-פרוגרסיבית-סוציאליסטית השוררים בה.

ח. גם בתוך התקפת הדמים

בחזרה לתוכן העניינים