כידוע לכולנו, לא ניתן להשיג כיום ברשתות השיווק מוצרים ללא הכשר. רובנו משלימים משום מה עם המצב הזה ומקבלים את מבחר המוצרים המצומצם, את האיכות הירודה ואת המחירים הגבוהים. בכל פעם שאנו רוצים לרכוש מוצרי חזיר, פירות ים, בשר באיכות גבוהה או יין זול וטוב, אנו מכתתים רגלינו למעדניות ומשלמים שם מחירים הגבוהים לעתים פי חמישה ויותר מהמחירים המקובלים בעולם למוצרים אלו.
הערה: כיום ישנה רשת סופרמרקטים אחת שאינה מוגבלת ע"י השגחת כשרות -
"טיב טעם".
ומה בכך? ישאלו הקוראים הנבונים, הלא אם לרשתות השיווק היה משתלם למכור מוצרים נטולי הכשר הן היו עושות כך, הלא אין מניעה שסניף אחד של רשת שיווק יפעל תחת השגחת כשרות וסניף אחר ימכור לנו את המוצרים אותם אנו רוצים.
התשובה לשאלה זו טמונה ביכולת שיש לגורמים חרדיים-דתיים להפעיל לחצים על החברות הגדולות במשק בלי כל קשר לדרישות ההלכה. כך יכולים מנהיגים חרדיים לדרוש מרשת שיווק שלא למכור מוצרים נטולי הכשר באף אחד מסניפיה (וגם, כפי שכבר קרה, לדרוש ממנה להקטין את מעורבותה בעסקים הפתוחים בשבת) ולאיים בהחרמת סניפי אותה רשת המיועדים למגזר החרדי. החרדים גם עוקבים אחר פרסומי החברות ודורשים מהם שלא לפרסם בעיתונים "בעיתיים" (ראו הגדה של פסח של התנועה ליהדות מתקדמת) ולא להיות ספונסריות של אירועים שאינם תחת השגחת כשרות.
מעבר לכל האמור, החרדים אף מגדילים לעשות ולוחצים על היצרנים לשלשל כסף רב לקופותיהם של גופים המעניקים הכשרים "קפדניים" יותר מאלו של הרבנות הראשית. הכסף משמש בחלקו למימון גופים חרדיים קיצוניים שאינם מכירים בקיום המדינה וכך מוצא עצמו הצרכן החילוני כשהוא משלם עמלה לחצרות הרבנים השונות כמעט בכל רכישה שלו.
כדי לשנות את המצב, לגרום לחברות לחזור לשפיות ולהסתפק בהכשר מתון ולהביא את רשתות השיווק לפתוח סניפים שאינם תחת השגחה, אנו מעדיפים מוצרים ועסקים ללא השגחת כשרות. במידה ואין ברירה, נבחר בהשגחה של גורם מוכר, מתון ומבוקר (כדוגמת הכשר רגיל של הרבנות).
מתוך מודעה שהופיעה ב"המודיע", 14 ביולי 2000
הכשר לכל דבר
מסתבר שיש אנשים שמעדיפים מוצר עם השגחת כשרות, גם אם מדובר בנוזל לפתיחת סתימות בצנרת או במרכך כביסה. מעטים מדי סולדים מכך ויעדיפו מוצר אחר. גורמים שמעניקים הכשרים, מצידם, ודאי לא מתנגדים להרוויח עוד כסף. אם ישלמו להם סכום הולם הם גם יכריזו על אויר שהוא כשר. כך יוצא שכלל הציבור משלם תמלוגים לרבנות ולבד"צים לא רק עבור מוצרי מזון, אלא גם עבור מוצרי ניקוי, טואלטיקה, קוסמטיקה, סיגריות ומה לא.
כחופשיים-חילוניים, השגחת הכשרות הדתית היא עבורנו כפיה מיותרת,
המקדמת אידיאולוגיה שגויה ומזיקה
רגע של עברית
המילה "כשר" משמעותה (1) "טוב, ראוי, מתאים" (2) "מותר על-פי הדין" (3) "הגון, ישר תמים" (לפי מילון אבן-שושן). בפרט, היא משמשת גם בהקשר הדתי. בפועל, מכיוון שהשימוש של המילה "כשר" בהקשר הדתי נפוץ כל-כך, הפך הקשר זה להיות "ברירת המחדל" ואף עוגן בחוק בישראל (ראה חוק איסור ההונאה בכשרות, האוסר בין השאר לכתוב על מוצר את המילה "כשר" אלא אם כן אושר הדבר ע"י הרבנות).
למען נוחות הקריאה אנו כותבים באתר "כשר", אולם יש לזכור כי בכל פעם הכוונה היא ל"כשר מבחינה דתית". כאשר יבואו וישאלו אותנו האם הצ'יזבורגר שלנו הוא כשר - נאמר: כן! הוא טוב, ראוי ומתאים, ומותר על פי הדין בישראל!
ועוד:
"כשרות" (דתית) הינה עניין הנתון להחלטתו הסובייקטיבית של כל אדם דתי. האדם הדתי מחליט מה "כשר" מבחינתו, דבר שהינו עניינו הפרטי בלבד. כידוע, יש מחלוקות קשות בנושא זה בין הפלגים השונים של הדת היהודית, ואף בין חצרות רבנים שונות. מבחינתנו, החופשיים-חילוניים, המונח הזה ריק מתוכן.
"השגחת כשרות" (דתית) הינה הפיקוח הפורמלי של אדם או גוף על תהליך יצור, דבר אשר מזכה את הגורם היצרני באישור ("הכשר") מטעם הגורם המפקח.
שני המושגים האלו בלתי-תלויים: מוצר יכול להיות נטול כל תוויות "הכשר" ועדיין כשר לטעמו של דתי פלוני, ומוצר אחר יכול להיות מעוטר בשלוש תוויות "הכשרים" ועדיין לא כשר לטעמו של דתי אלמוני.
|
|
אינדקס המאמרים
לגירסת הדפסה
