ביקורת על הסגנון ועל הפוליטיקה שבביקורת על הדת

ההתכתבות המסוימת שלהלן עם ויקטור החלה לאחר שאתר "חופש" פירסם בעמודו הראשי את במת חופש בנושא "פגיעה ברגשות הדתיים וכפיה חילונית?". בעקבות זאת כתב אלינו ויקטור ודן השיב לו. להלן דברי שניהם משולבים (ויקטור בצבע חום ודן בכחול):

שלום דן,

שלום ויקטור,

כאן דן.

המכתב ממוען אליך בהיותך אחראי המדור "במות חופש", למרות שאת התוכן הנדון ערכו כפיר וניצן. אם תמצא לנכון להתייחס לדברי, אודה לך אם תעבירו גם להם.

אני מבקר לעתים קרובות באתרכם. לדעתי אתם עושים עבודת הסברה מאוד חשובה, שכן גיליתי אצלכם מידע רב שלא ידעתי קודם.עם זאת, נשמעים לעתים מכיוונכם כמה צלילים שצורמים באוזן.

כל אוזן היא חלק מאדם פרטי, וקולטת צלילים בעוצמות שונות. מה שצורם לאחד נעים וענוג לאחר. צר לי שדברים שלנו צרמו לאוזניך, אבל אנחנו דוברים שפה אתאיסטית, שמהותה ובסיסה מאד לא נעימים לאוזן דתית.

הדברים לעיל מתייחסים בפרט לפרסום האחרון ב"במות חופש", תחת הכותרת "פגיעה ברגשות הדתיים וכפיה חילונית?" - אבל נוגעים גם ללא מעט פרסומים אחרים באתרכם.

לא הבהרת את דבריך. מה בבמת חופש זו צרם לאוזנך?

העניין הראשון הוא מכתבים מקוראים. 'התכתבתי' בעבר עם כמה חבר'ה דתיים, ואני מבין היטב כמה לא נעים זה יכול להיות. אני מניח שאתם מקבלים לא מעט מכתבים בהם מפורטות השערות לא מחמיאות במיוחד בנוגע למוצאכם או לתחום העיסוק של בנות המין הנשי במשפחותיכם ...

"לא מעט"? ראה כאן וכאן כמה "לא מעט".

... כמו גם מכתבים פחות חריפים, אך הכתובים בצורה מתנשאת או לגלגנית. אני מניח שברוב המקרים מכתבים שכאלה אינם מזכים את שולחיהם בתשובה, ואם כן, אזי התשובה ניתנת באותו מטבע. עד כאן הכל הגיוני; ההתייחסות שלי היא למכתבים שאינם נכללים בקטגוריות המוזכרות לעיל, כגון שני המכתבים המובאים בפרסום הנידון.

האם הותקפתם במכתבים האלה? האם הרגשתם זלזול מכוון? האם יש לכם סיבה להניח שמטרת השואל היא לפגוע בכם?

תגובותינו אינן בהכרח כנגד "מתקפה", אלא כנגד טענות שיש בהן התנשאות, זלזול או כוונה לפגיעה. קרא בבקשה אותו מכתב, שתשובתנו צרמה את אוזניך:

"ב' פונה לאתר: רציתי לשאול שתי שאלות לגבי גישתכם. אתם נגד שידול אנשים להתקרב לדת, האם אתם פועלים גם נגד מסיונרים נוצרים? מפריעה לכם כפייה דתית, ואם אתם גם נגד כפייה חילונית? לדוגמא, שאדם דתי לא יכול להסתובב בתחנה המרכזית בגלל מוזיקה שמושמעת שפוגעת בו, או תמונות לא צנועות שהוא רוצה להמנע מלראותן (ואם תאמרו, הוא לא חייב להסתכל, אשאל אתכם האם לא יפריע לכם שאני אוריד את הגרביים המסריחות שלי בתוך אוטובוס או אולם קולנוע)."

תשובתה של שירה הייתה עניינית, אם כי זכתה מאתנו - מערכת הבמה - בכינוי "קצת מקניטה'', אבל מה בתשובתה צרם לך? מדוע לדעתך מותר ל-ב' לכתוב לנו בלשון לגלגנית, ולנו אסור להשיב באותה מטבע?

מקריאת המכתבים עולה (לדעתי, לפחות) כי התשובה היא לא. מדוע, אם כן, בחרתם לתקוף בתשובתכם את השואל? בפרט שירה, בתשובה למכתב השני. האם כך משכנעים אנשים? לדעתי, כל מה שתשובות כאלו יוצרות זה אנטגוניזם נוסף, וחבל. גם אם המכתב שמופנה אליכם לא מנוסח בצורה מנומסת במיוחד (ולו כי הכותב אינו בקיא ברזי הדיון התרבותי), בד"כ קל להבדיל בין מכתב שמטרתו לפגוע לבין מכתב שמטרתו לשאול ולקבל את התייחסותכם. לדעתי האישית, לתכתובות שכאלה תהיה השפעה חיובית הרבה יותר אם תשמרו את הזלזול והניסוח המתנשא לעתים לאותם אנשים שבאמת ובתמים מגיע להם יחס שכזה.

אין בכוונתנו לשכנע שום אדם דתי. אתר חופש הוא אתר חילוני אתאיסטי, שפתו עברית אתאיסטית, והוא מיועד לציבור חילוני אתאיסטי. אדם דתי שנכנס לביתנו בנימוס מתקבל בנימוס, כמוך כאן והיום. מי שנכנס בבוטות חייב להגן על עכוזו שלא ייבעט החוצה. ואתה - אנא, אל תגן על חסרי הנימוס שבחברה הדתית.

העניין השני עמוק יותר, ונוגע לאוריינטציה הכללית של האתר (ואין כוונתי לנטייה מינית). בחלק השני של אותו עמוד, ישנם ציטוטים ממאמר כלשהו המתייחס לנושא. בעוד שאני מסכים לחלוטין עם כל מילה ומילה במסגרת הראשונה, קשה לי שלא להיות מוטרד מההמשך במסגרת השניה.

אלא אם כן לא הבנתי נכון את כוונת המשורר, הדברים נכתבו בעקבות המעצר של אותו נהג ערבי שנסע בעכו ביום כיפור האחרון וסימל את תחילת המהומות. ובכן, רבותי, אם אותו נהג לא הסתפק בנסיעה מנקודה א' לנקודה ב' אלא גם השמיע מוזיקה בקולי קולות ונהג בפראות (אם אכן כך היה הדבר), אזי פעולותיו לא היו "פגיעה ברגשות הדתיים" כי אם פרובוקציה מכוונת שמטרתה לגרור את הציבור למעשי אלימות ותו לא. יחי ההבדל הקטן. זאת ועוד, לאור השתלשלות האירועים אחרי אותה נסיעה (הכוללים הפצת 'שמועה' מתוזמנת להפליא על פגיעה בנהג ע"י יהודים וכן ההסעות המאורגנות להפליא גם הן שהביאו את ההמון הערבי לשכונות היהודיות), נראה לי שקשה להכחיש כי מדובר היה בפרובוקציה, או לטעון כי הנהג הוא הצד הנפגע בכל הסיפור הזה.

האם באמת לא מצאתם כתבה/מאמר המדגימים את הנושא שאינם קרובים כל כך לעמדת השמאל הפוליטי? הרי אתם טוענים בגאון כי אתרכם הוא א-פוליטי, טענה שהוטלה בספק כבר לא מעט פעמים. בעיני, בתור אדם השותף לדעתכם בהקשר הדתי אך השולל מכל את עמדותיו של השמאל הפוליטי והמסוגל לעשות הפרדה בין השניים, חוסר הרצון (או היכולת?) מצדכם לעשות הפרדה דומה אינו מוסיף לכם כבוד - לפחות כל עוד אתם טוענים לנייטרליות פוליטית.

קצת הרבית לכתוב, ואני אשיב בקיצור ולעניין: נושא הבמה הוא רגשותיהם של מאמינים דתיים. זה הנושא, ואין לו כל קשר לפוליטיקה, גם אם אירועים מסויימים של רגשות דתיים התחוללו ב- או חרגו לתחומים פוליטיים. כל הכתבות שהעלינו בבמה עניינן רגשותיהם של מאמינים דתיים, והנזקים הנגרמים בגינם.

אשמח לתגובה. אם נפגעתם בדרך כלשהי מדברי, אנא קבלו התנצלותי מראש.

נפגענו? לחלוטין לא. אני מקווה שדבריי התקבלו על ידך בהבנה, ואני מודה לך על פנייתך אלינו.

אני מעביר את ההתכתבות הזאת לחבריי לצוות למקרה שמי-מהם יבקש לענות גם הוא לך.

בברכת חופש

דן

על תשובותיו של דן לעיל ענה שוב ויקטור:

קודם כל, תודה על התגובה המהירה.

שנית, ובזה אולי ראוי היה שאפתח את המכתב הקודם, כמה הבהרות:

1. אינני אדם דתי. אני אדם חילוני למהדרין, המתעב את עירוב הדת בפוליטיקה, בחקיקה ובכלכלה. יתרה מזאת, אני חושב שגם ברמה האישית אמונה דתית היא דבר הרסני (וכאן הכוונה לאמונה בכל "אלוהים" באשר הוא), הפוגעת ביכולתו של אדם לחשוב בהגיון ובביקורתיות ואף לפתח אישיות משל עצמו במקרים לא מעטים.

2. בנוסף, גם אין לי שום כוונה להגן על הציבור הדתי או החרדי. רוב רובו של הציבור הזה הרוויח ביושר את צורת ההתייחסות עליה הוא מוחה. כתבתי כמה מאמרים (אם אפשר לקרוא להם כך) בנושא, אחד מהם אף הופיע באתרכם ("מי צודק? הדת או המדע?", הדן בצביעות הדתית בעולם הטכנולוגי המודרני). דברים נוספים שכתבתי וששלחתי לאתרכם לא פורסמו, כי היו מנוסחים לדעתכם בצורה עוינת מדי כלפי הציבור הדתי.

אני מקווה שהבהרתי את עמדותיי, או לפחות את עובדת היותי בצד שלכם. מטרת המכתב לא היתה להוכיח אתכם או לריב אתכם. מטרותיי בעניין הזה זהות למטרותיכם, לפחות עד כמה שאני מבין. הדבר היחיד שניסיתי לעשות הוא לעזור לכם ע"י מבט ביקורתי מהצד.

ובקשר לדבריך, נראה לי שאת הטענה המרכזית שלי דווקא פספסת. אתה אומר:

מה בתשובתה צרם לך? מדוע לדעתך מותר ל-ב' לכתוב לנו בלשון לגלגנית, ולנו אסור להשיב באותה מטבע?

ואני אומר דבר אחר. אני אומר שלא מומלץ להשיב באותה מטבע, ולו כי מטרתו של הכותב שונה ממטרתכם. מטרת הכותב עשוייה להיות לפגוע ולהעליב אותכם, או סתם לנסות ולהוציא אותכם מפגרים ע"י שאלות מתחכמות. מצד שני, מטרתו עשויוה להיות, כמו שכתבתי, לקבל את התיחסותכם לשאלה מסויימת.

עד כאן המטרות האפשריות של הכותבים אליכם, לפחות לפי הבנתי. אבל המטרה שלכם, להבנתי לפחות, קצת שונה: לגרום לאנשים לחשוב. מטרה אותה אתם משיגים בצורה יפה מאוד בדרך כלל, אבל לצערי לא תמיד. אם מישהו שואל אתכם שאלה המנוסחת בזלזול או בהתנשאות - אכן הצדק לצדכם כשאתם בוחרים לענות בצורה דומה, אבל האם תשובה שכזו משרתת נאמנה את מטרותיכם?

דבר שלישי, אתה כותב בנוגע לכתבה:

זה הנושא, ואין לו כל קשר לפוליטיקה, גם אם אירועים מסויימים של רגשות דתיים התחוללו ב- או חרגו לתחומים פוליטיים. כל הכתבות שהעלינו בבמה עניינן רגשותיהם של מאמינים דתיים, והנזקים הנגרמים בגינם.

אני לא רטוריקן דגול, דן, אבל אני מבין דבר וחצי דבר באמנות השכנוע. מובאות וציטוטים ממקורות חיצוניים, המביעים תמיכה בעמדתכם והמנוסחים באופן שמאפשר לקורא להזדהות עמם, תמיד היו כלי חשוב ויעיל - אך זהו כלי שיש לתפעל בזהירות. הסכנה העיקרית טמונה באפשרות שבטקסט המצוטט כלולות אי אלו עמדות נוספות בתחומים אחרים, שאינן נוגעות לנושא הנידון - ושאיתן עשוי הקורא הממוצע לא להזדהות כלל ועיקר. במקרה הזה, סביר שהקורא ידחה את הטקסט בכללותו, ואפילו אם הוא מסכים לחלוטין עם חלקו הרלוונטי לנושא.

במקרה שלנו, בכתבה המצוטטת מובאות עמדות משני תחומים לפחות. הראשון הוא הנושא הנידון, אך השני הוא הדיון בארועי עכו (הגם שבאזכור בלבד). העמדה שנוקט הכותב בתחום השני עשוייה להיות לא מקובלת בקרב לא מעט מציבור קוראיכם, וכמו שאמרתי, הדבר פוגע באופן משמעותי ברושם המתקבל מהכתבה בשלמותה. טענתי היחידה הייתה, שרצוי להצמד לטקסטים התואמים את עמדתכם בנושא העיקרי - וניטרליים ככל האפשר מכל בחינה אחרת. לא כי זה פוגע בי (וזה לא), אלא כי זה פוגע בהסברה שלכם, המתמקדת לפי הצהרתכם שלכם בערבוביה הקיימת (לצערי) בארצינו של דת, כסף, ממשל, חינוך וחברה.

תודה לך על ברכתך. לצערי, לפניך (ולפני) יש עוד לא מעט עבודה שיש לבצע לפני שיהיה כאן חופש, אז אני אסתפק באיחולי הצלחה, לך ולשאר חברי צוות האתר.

את ההתכתבות סיכם ניצן:

שלום ויקטור,

מסיבה טכנית כלשהי הגיע אלי מכתבך שלעיל "חתוך", אבל המסר העיקרי די הובהר. ראיתי גם שנשלחה אליך תשובה אחת עוד לפני שהספקתי לעיין בהתכתבות. בכל מקרה, מספר דברים משלי:

לדעתי האישית, אכן מעירים לנו לפעמים על סגנון יוצר אנטגוניזם. חלק גדול מהפעמים ההערות הללו מלוות בטיעונים מוטעים בעליל, אך אפשרי שאנו אכן לוקים בסגנון זה לפעמים - איש אינו מושלם. קרה גם שדברים שפורסמו תוקנו עקב הערות כאלה. במקרה הנדון מדובר בהתכתבות שכבר אירעה, ולכן לא נוכל לתקנה בדיעבד :-) אבל נשתדל לשים לב בעתיד.

אתה צודק בהשערתך לגבי הגיוון של המכתבים שאנו מקבלים, החל מנאצות איומות (ולפעמים אף איומים של ממש) ועד דברי שבח ותהילה. אני חייב להעיר שהאתר נכתב על ידי מספר אנשים, איש וסגנונו ולפעמים גם איש ודעותיו. עם זאת אנו משתדלים מאד שלפחות בכל הקשור לציון עובדות לא נטעה.

ספציפית בקשר למאמר של ב. מיכאל (שאין לי כל קשר אישי איתו): לפי מה שהבנתי, לא הגיעה "התקשורת" להסכמה בנוגע לכן-פרובוקציה לא-פרובוקציה (כלומר, האם נהג בפראות או לא), אבל הנקודה היא שכך או אחרת, הביקורת היא על עצם הגדרה של "רגשות" כ-"דתיים", ושרבוב המונח לספר החוקים. כאילו לחילוני אין רגשות, או שפגיעה בהן אינה שווה איזכור בחוק.

אני מקווה שתמשיך לפקוד את אתרנו (וכן, גם שתמשיך להעיר במקרה ותמצא צורך לעשות כך).

ניצן