אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות הכותבים תרומה English
חופש - יומן אירועים - דת ומדינה
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > במות חופש  לגירסת הדפסה     

במת חופש

זרקור על חופש

במות חופש מוקדשות בדרך כלל לנושא מסויים. הפעם נחרוג ממנהגנו זה ונקדיש את הבמה לאחד החברים החדשים, שהצטרפו בעת האחרונה לצוות המשיבים של חופש - שבתאי קורדובה. בעתיד נשתדל להאיר גם חברים אחרים.

המעודד והדוחף אותנו קדימה לאור הכמות הגדולה של ביטויי שנאה, בוז ודחייה המגיעים לאתר, היא הכמות היותר גדולה של הבנה, הסכמה, תמיכה, עידוד, והבעת רצון להצטרף לעשייה - אם במעט, אם בהרבה. משבצת מוכרת באתר היא "לעשות משהו" אשר בראש שער האתר, והאפשרויות הן רבות. מי שבאמת מבקש לסייע - יימצא את הערוץ המתאים לו וליכולתו. שבתאי הוא אחד מהם. שבתאי קורדובה, צעיר בן 24, הוא מה שקרוי בעגה הישראלית "יוצא לשאלה" - כלומר - אדם שנולד, גדל והתחנך בעולם הדת החרדית ועל ברכיה, העמיד במבחן את יסודות האמונה עליהן התחנך. תהליך ארוך של חקירה צולבת הוביל אותו, בודד וערירי אל תהום החיים, מנושל מאמונה שהייתה תשתית חייו, מגב משפחתי חברתי וכלכלי.

העולם הרוחני שעטף אותו בקטיפה מלטפת והתווה עבורו סולם ערכים מדורג בסדר אבסולוטי, הקיא אותו לעולם של כאוס מוחלט, בתוכו עשה את צעדיו הראשונים כשהוא מחפש אלטרנטיבה שתמלא את חלל המשמעות שנפער עם עזבונו הטראגי של אלוהיו.

על סיפור יציאתו בשאלה אומר שבתאי  "הפיכת היציאה בשאלה שלי לאקט של גבורה איננה רצינית ואינה אמיתית ואינה מעוררת אמון... לא רציתי לחיות לאחר שאיבדתי את האמונה, רציתי למות... ניסיתי להתאבד... זו האמת ועליה אתה יכול לקרוא בסיפור יציאתי בשאלה שאסיים לכתוב אותו כשיהיה לי יותר זמן ואולי יותר כסף..." ... http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=16636

שבתאי הוא כיום עיתונאי, עובד בענף המלונאות והוא נמנה עם צוות המשיבים של חופש.

אחלה שבתאי! תודה לך מצוות חופש ומהצוות האדיר של גולשיו!

חופש

יעקב (השם שונה) לאתר חופש

ביקרתי כמה פעמים באתר שלכם ותמיד יצאתי ממנו מאוכזב. מסיבה זאת גם לא הצלחתי להחזיק מעמד זמן רב, ומספר המאמרים שקראתי היה מועט, אבל לצורך בניית ארגומנט מספרם מספיק. ראשית, אינני יודע מי האוכלוסייה אליה אתם מכוונים, אבל רמת המאמרים באתר בהחלט לא מהווה אבן שואבת לאנשים שיש להם סקרנות אינטלקטואלית טיפ-טיפה ערה יותר וסף ביקורת גבוה יותר משל תלמידי תיכון. אבל אם זו אוכלוסיית היעד יש לי בעיית הבנה חמורה.

שנית, ולא משנה מיהי אוכלוסיית היעד (אולי בעצם כן משנה, כי אם אתם מכוונים לתלמידי תיכון המצב חמור פי כמה), אני רוצה לצטט כמה קטעים משלושה פרסומים באתר ולהתייחס אליהם בהמשך. אמנם בחרתי רק בשלושה, אבל רבים שלא איזכרתי מוכיחים את המגמה עליה אני מצביע.

1. "לנשק ליחזקאל ת'תחת" - מצוין שסקאצ' זה מתורגם. עם אלוזיות לדת הנוצרית (בעיקר בגלל מסגרת ההקשר ושמות הדמויות). אם אתם נלחמים בכפייה דתית יהודית, כאן בישראל ולא בנצרות ובאיזו מדינה ממדינות העולם, צריך שיהיה לכם האומץ לא להרחיק את עדותכם. אתם רוצים להילחם במה שאתם מאמינים שהם הבלי הדת היהודית? אדרבא, קראו לילד בשמו. אתם קוראים לאתר שלכם חופש אבל אתם עצמכם כבולים בדוגמה. לתפיסתי, זאת סאטירה, ומותר להתיר את הרסן בז'אנר כזה, בניגוד לשני הפרסומים הבאים.

2. "אמנה חברתית בין דתיים לחילוניים" מאת יוסף פריצקי. להלן ציטוט מדבריו: "הגמרא אוסרת על אדם לשאת בת עמי הארץ...ואנחנו עמי הארץ מותר לנחור אותנו, להרוג אותנו, ביום הקדוש ביותר בשנה - הוא יום הכיפורים שחל בשבת ולא לשחוט אותנו. כי שחיטה טעונה ברכה ואנחנו כשנוחרים אותנו כפי שנוחרים חזיר - הריגה זו אינה טעונה ברכה".

במאמר אחר שמתפרסם באתר, שאינני זוכר מי מחברו, נכתב כי היהדות שינתה את פניה עד כי יהודי מתקופת בית שני היה מתייחס לחרדים של ימינו כאל כופרים, וכל זאת בעקבות שינוי המציאות (חורבן הבית השני, ביטול הקורבנות והנהגת התפילות וכד'). נסו נא לעמת את הדברים האחרונים עם דבריו של פריצקי. אני מקווה שהאנלוגיה בולטת לעין. מילא, אילו היהדות הדתית הייתה נוהגת על פי הגמרא, ובכל בוקר היינו מוצאים ילדים ערופי-ראש בלא ברכה מתגוללים ברחובות בשל היותם עמי ארצות (וברור מי עשה עימם את החסד הזה) היה פריצקי צודק בדבריו. אבל היא הנותנת. המציאות דווקא מוכיחה שלפחות בעניין זה היהדות שינתה את פניה (ברמת התפיסה), שלא לומר, מעולם לא הייתה כזאת. אני מבין שהאתר הוא במה לאנשים שונים בעלי דעות שונות להשמיע את קולם, ושעימות של דברי ראובן עם דברי שמעון בימים כתיקונם אינו הוגן, אבל מכיוון שמשוך חוט של חסד אחד על פני כל האתר, תגובה שלכם בצורה של הסתייגות מדבריו של פריצקי מתחייבת, אחרת אתם נותנים לו במה להסתה חופשית. (האם לזאת הכוונה בשם האתר?).

3. "יום כיפור שמח" מאת אריה גל. להלן תיאור הבאים לשפת הים ביום כיפור: "...איכשהו, תמיד יפהפיים. וילדים של בית ספר במכנסי ברמודה, ילדות שאך החלו לגלות נשיותן וכולם באופניים וכולם עם קסדות - ונערה יפה, חפה מכל איפור או קישוט, בשמלה כסופה קצרצרה, שכל עת שהתכופפה להרים בקבוק ריק ולהטילו הרחק שירוץ כלבה ויביא לא ידעתי אם תחתון אני רואה אצלה או בגד ים, אבל נשארה בשמלה ואחר כך הייתה רק יושבת על הדשא וטובלת באור וכלבה לידה והיה ברור שלכך באה ולא כדי שיתחיל איתה מישהו אלא שלא היה בחוף כולו גם אחד שינסה... אלוהים. חוץ מכמה כסילים עם זקן, איזה עולם יפהפה בראת."

שמעו, אין לי מושג מיהו אריה גל, אבל אני קצת מודאג מנקודת המבט שלו על ילדים במכנסי ברמודה, ילדות בקסדות, ונערות עם כלבים ובגדי ים... לגופו של עניין, קראו בבקשה את הפסקה הראשונה והשוו את תיאורי החילונים (האם יש צורך להגיד שאני חילוני? שהרי אני כותב בשבת) לתיאור הממצה והמכליל של הקיבוץ החרדי בשורה האחרונה. הראשונים "איכשהו, תמיד יפהפיים", בולט מאוד הקסם שהם מהלכים עליו, הם מתוארים בצורה מאוד אוהדת, ללבושם יש סקס אפיל, הילדות מגלות את נשיותן - הן מיניות ומושכות, כולם מוגנים תרתי משמע (עם קסדות), על תיאור הנערה היפה שאריה גל עוקב אחריה במבטיו אני מרשה לעצמי לפסוח, כי משיכה מהסוג הזה לילדים לא פיתחתי. לעומת זאת, לאחרונים הוא עושה רדוקציה ל "כסילים עם זקן". וזהו. הם לא אנושיים, דוחים, הם לא חלק מהעולם. הם אפילו מכערים את העולם, כלומר, אין להם זכות קיום. ולמה? כי העולם היפהפה שייך לחילונים שמתוארים בפסקה הראשונה. האנלוגיה מאוד ברורה, ההבדל מאוד חד והוא נובע מהאופוזיציה שנוצרת בתיאור הקוטבי שבין שתי הפסקאות. כל מה שחל על אוכלוסיית החילוניים חל במהופך על אוכלוסיית החרדים.

סלחו לי, ידידים יקרים, אבל זאת הסתה והשתלחות חסרי רסן כלפי ציבור שלם. אם יש לכם ויכוח עם החרדים ואתם רוצים לחנך את הציבור החילוני להילחם על זכויותיו, לא תמצאו אותי בין התומכים בכם. לא כך מחנכים לחופש, אבל כך בהחלט מחנכים לשנאה, לתיעובו של השונה, ולכל מה שאתם טוענים כלפי מי שאתם נאבקים בדעותיהם. וכאן המקום להשלים את הנאמר בסוגריים על אוכלוסיית היעד שלכם. אם אתם מכוונים את דבריכם לנוער, למי שעדיין נמצא בשלבים של גיבוש דעותיו וזהותו, אתם חוטאים משנה חטא.

בברכה

יעקב

חופש

שבתאי משיב ליעקב

שלום לך יעקב. בעיון רב מאוד קראתי את מכתבך לאתר חופש, עיינתי היטב במאמרים אליהם התייחסת, וזאת תגובתי:

ראשית דיברת על "הרמה" שהיא נחותה מדיי לדעתך. יעקב יקירי, המאמר האחרון שקראתי באתר, היה של ח"כ יוסף פריצקי, בעקבות פנייתך. ביני לביני אני יושב וחושב מדוע מישהו בגילך אינו מוצא אותו ברמה הראויה. מובעת כאן דעתו של אדם, המנוגדת לדעתם של אלו החותרים להגיע לפשרה, אותה הוא מכנה "מזוייפת", כאשר נימוקיו עימו. לדעתו, יש ללמוד על הציבור החרדי ותפיסותיו, מהתבטאויותיו הפנים-חברתיות, אלו שאמורות לעצב את דמות הנוער שלו ולאו דווקא לנאמר כלפי חוץ בכלי התקשורת המיועדים לחילונים. פריצקי הבחין בהבדל התהומי שבין הדת "המוצגת לראווה" בכלי התקשורת החילוניים בעזרת שלוחי הדת וזאת על מנת "לקרב רחוקים" (קרי: "להחזירם בתשובה"), לבין הדת שעל בירכיה מתחנכים הם את בניהם...

יעקב - , אתה דורש "לעמת" כלשונך את דברי פריצקי, שהזכיר הלכות בשולחן-ערוך, עם המציאות שאת הבסיס להשתפרותה אתה מוצא בשינוי התפיסתי שחל עם השנים במערכת החרדית. כבן לשעבר של חברה החרדית, וכמי שהתחנך על ברכיה, אינני יכול שלא לחזק את דברי ח"כ יוסי פריצקי. היהדות החרדית בוחלת, מתעבת, גם אותך על שאתה כותב להגנתה דברים ביום השבת!

אותי לימדו אבא ומוריי, שאיננו מוציאים להורג את מחללי השבת [בדורנו!] משום שבית המקדש חרב ואין לנו סנהדרין, כאשר "השאיפה" היא שיבנה בית המקדש ונזכה לסנהדרין שישפטו את החוטאים ויענישום! אני עצמי, ברוב חיי, אילו הייתי רואה חילוני מתבוסס בדמו למוות, הייתי נכנע לצו האלוהי ולא הייתי מחלל עליו את השבת!!! אני - אני! שבתאי! כפי שאוזניך שומעות ועיניך קוראות! - הייתי נושך את שפתי במצוקת רחמים, אך לא הייתי מעז לחלל שבת בעבור מי שאיננו שומרה, והכול בהסתמך על פסק שולחן-ערוך שאין לחלל שבת לצורך הצלת יהודי המחלל שבת. שלא לומר גוי!

אינני יודע מהן מטרותיך, אבל ברור לי שאינך מכיר היטב את ה"אויב" ומתייחס אליו דיי בסלחנות. חשוב שתדע שהם, עם כל הסנטימנטים שאתה חש כלפיהם, שונאים ומתעבים אותך באותה מידה שהם מתעבים אותי... לא לחינם הם גוזרים - לדיראון עולם - אות של קלון על השבים בתשובה. בונים להם ישיבות נפרדו, ומבצרים, ובלבד שיישארו רחוקים...

רמה? אינני יודע כיצד ניתן להבהיר את הרעיון באופן שיהיה שווה יותר לכל נפש. אין כוונתנו "לעשות רושם" ולהכביר במילים גבוהות. יש רעיונות למכביר באמתחתנו, רעיונות הנוגעים לבוגרים ולצעירים, האמורים לבוא לידי ביטוי בשפה שתהיה ברורה לכמה שיותר אנשים.

אינני מוציא מכלל חשבון שיש לשכלל את השפה ואת מבנה המאמרים, אבל יחסית כול זה שולי. הרעיון של ח"כ פריצקי ברור! יהיה זה שקר מוחלט לטעון, שתפיסת המחנה החרדי השתנתה. לא דובים ולא יער! היא לא השתנתה, הם היו ונשארו שונאי חילונים, ועזוב אותך מסיפורים...

הסאטירה המצחיקה "לנשק ליחזקאל ת'תחת", שהרגיזה אותך, דיי הצחיקה אותי. בניגוד אליך מצאתי בה דווקא את הדומה ליהדות, ולא עקבתי באופן מגמתי אחר השונה... לדעתי, אם תקרא אותה שנית באופן משוחרר תהנה גם אתה מההומור... לא בריא לקחת ללב קשה מדי דברים מצחיקים...

בקשר לשנאה, אני קצת מסכים אתך. דברינו עלולים לעורר שנאה, אך לא זו המטרה. מטרתנו היא ליצור קונצנזוס רחב סביב זכותנו לחיות את חיינו כאן בארץ באין מפריע. אם לא נפעל באומץ ובנחישות, ונותיר רק להם, אלו שבעבר השני להלעיט את הציבור באר בשקרים - ראה כיצד אתה מתרשם מהם - מצבנו עלול להיות חמור יותר מכפי שהוא כיום.

 

שבוע טוב

שבתאי

חופש

יעקב עונה

אני מודה לך על התשובה המהירה והעניינית ומרשה לעצמי להשיב על דברייך, בתקווה שלא תכעס עלי ולא תראה בדברי טורח. אינני חושב שרמת הטיעונים של האתר ירודה, אלא שהיא מתאימה לבני הנעורים יותר מאשר למבוגרים. אבל יתכן מאוד שאתם בכלל מכוונים את דבריכם לנוער, ועל כן אתם מעדיפים להציג טיעונים פשטניים וברורים לכל. זאת כמובן בחירה לגיטימית, כמו כל בחירה אחרת, אבל היא מרחיקה מכם אוכלוסיות שלמות שמבקשות להתמודד עם הגישה החרדית ביתר עמקות.

אשר לדבריו של פריצקי - אפשר, ומותר וגם צריך להתווכח על דעות, השקפות, תפיסות עולם שנוגדות את אלו שלך בכדי לנסות לשכנע את היריב, ולא על כך אני מלין. האכזבה שלי היא מהרוח הרעה שנושבת מדבריו של פריצקי, כי שנאה היא כלי לא לגיטימי לחינוך, ובוודאי שלא בני נוער שלא תמיד יודעים לזהות את השפעתה ופגיעותיה הרעות. כמובן שיש ללמוד על הציבור החרדי ותפיסותיו מכל מקור אפשרי, אבל פריצקי איננו מלמד, הוא מטיף. לימוד פירושו לפרוס בפני השומע את העובדות ולהניח לו להסיק את המסקנות לאורם של כלים שהוקנו לו, כמו תפיסות עולם ליברליות- דמוקרטיות. פריצקי לוקח על עצמו את תפקיד קומיסר התרבות, זה שאומר לקהל שומעיו מה לחשוב ולא איך לחשוב.

לשיטתי, גם אם החברה החרדית נוהגת צביעות בנוהגיה כלפי החברה החילונית, ויש בה תופעה של הסתה לשנאה ולתיעוב החילוניים, אסור לנו, אנו שנמנים עם החברה החילונית הליברלית, הדמוקרטית, ללכת בדרכים נואלות ולעשות כמותה. אין לנו היתר משום "רב חילוני" לחנך לשנאת האחר.

אני בטוח שדברייך על דרך החינוך לה זכית בהיותך חרדי אמת הם, אבל אני מטיל ספק שהיית נוהג כפי שתיארת אילו עמדת במבחן. אינני מאמין שאדם יכול לעמוד על דם רעהו בעת מבחן בין אם הוא חרדי ובין אם הוא חילוני או בכלל איננו יהודי.

אין לי מטרות פרט לשאיפה לא לשנוא איש ולא לחנך לשנאת איש. הסנטימנטים שאני חש כלפי החברה החרדית מקורה אחד ויחיד - ההסתה שקיימת באתר שלכם כלפיה והעובדה שמדובר בבני אדם. גם אילו היה האתר שלכם מטיף לשנאה של פלסטינאים, אירנים, או גרמנים בני הדור הנוכחי, הייתי יוצא להגנתם באותה תקיפות ממש רק בגלל העובדה שאני חושב שהטפה לשנאה היא חרב פיפיות.

הסאטירה לא הרגיזה אותי, היא משעשעת, והביקורת שלי נבעה מכך שהיא לקוחה מעולם מושגים אחר, ולא מעולם המושגים היהודי אותו אתם מבקרים. בעיני זה התפרש כחשש מפני הליכה עד הסוף.

אם אתה מסכים איתי שדבריכם עלולים לעורר שנאה, אדרבא, שנו את רוח האתר שהרי זאת לא מטרתכם. הרצון ליצור קונסנזוס רחב סביב זכויות הרוב החילוני איננו מחייב הטפה לשנאה, אפילו להפך, הוא אוסר הטפה כזאת כי זכויות לא משיגים תוך ניצול רגשות שנאה. משום מה אתה מזהה פעולה עם דרך-פעולה וזאת טעות: אפשר לפעול ולא להשאיר את השטח הפקר לחרדים גם בלי לנקוט בדרך בה אתם נוקטים עכשיו.

 אני מודה לך על תשומת הלב ומקווה שתצליחו להשיג את מטרותיכם.

חופש

שבתאי משיב ליעקב

היי יעקב,

דברינו אינם מיועדים לבני נוער בלבד. אני מצאתי עניין בכל מאמר שנכתב באתר. הכותבים הם אנשים מכובדים ומורמים מאוד, שיש להם שיג ושיג עם הבוגרים שבבוגרים. בין הכותבים נמנים חברי כנסת, פרופסורים ואנשי-מקצוע שונים. נראה לי דיי קטנוני להתעסק עם העניין הזה של ה'רמה', כי אין כוונתו של איש מאיתנו "להרשים". אני מניח שכל אחד מהכותבים השתמש במירב כישוריו כדיי להעביר את המסר בצורה הטובה ביותר לחוג הרחב ביותר של הקוראים. חלק הצליחו יותר וחלק הצליחו פחות. לא נותר לי אלא להציע לך, אתה, לכתוב מאמר לחופש ברוח תפיסתנו, ברמה שאתה מחשיבה ראויה, ואנו נעלה אותו באתר גם אם ניווכח לדעת שהדברים ראויים פחות.

טעות בידך! גם במבחן המציאות הייתי מותיר אותך, מחלל השבת, למות. לבטח הייתי מיצר על אובדנך, הייתי כואב מאוד, אבל לא הייתי מעז להרים שפופרת בשבת על-מנת להציל את חייך. הייתי מסווג את רגש הרחמים שהייתי חש כלפיך כרגש פסול, שחובה לדכא אותו פן יארע אסון ואתקשר בגללו. אינני יודע איפה אתה חי, אבל מטעמי דת אנשים רוצחים ומתעללים באופן יזום, כך שלבטח יקל עליהם בחוסר מעשה לגרום למותו של מי, שלדעתם, נועד למות.

לא! אין בכוונתנו להשריש שנאה, חלילה! אנו משתדלים להיות ענייניים ככל שניתן, רק שהעניין בו אנו מתעניינים מציג את החרדים באורם האמיתי שהוא אור, שעלול לעורר שנאה בקרב אנשים שאינם מבינים שהחרדים הם סה"כ תינוקות שנשבו. אני לא שונא אף חרדי, ואני גם חושב שמי ששונא חרדים - ושהיה עלול לשנוא אותי של עד לפני שנים בודדות - איננו יודע מיהו חרדי... כי גם הוא, השונא, לו היה נולד לעולם שאני וחבריי החרדיים נולדו, היה נוהג כמוהם...

אנחנו, השפויים, בד בבד עם היותנו מפוקחים, עלינו להעמיד דברים על דיוקם ולהוקיע כל כוונה שנועדה או תוכננה למנוע את זכויות האדם שלנו, להצר את צעדינו, לגרור את בנינו לשפל של עבודת אלילים, לנצל ולסחוט אותנו וכו' וכו'...

היה שלום

שבתאי

חופש

נטליה (השם שונה) לאתר חופש

בתור חוזרת בתשובה ניכנסתי לאתר שלכם מאחר שהקשתי בגוגל בחיפוש למילה חרדים. אין לי כרגע כל-כך הרבה זמן להתייחס באופן פרטני לדברי ההבל השטחיים, המסיתים, הרדודים וחסרי התוכן שמופיעים באתר שלכם. רק אומר שליצנות אחת דוחה מאה הוכחות, ורואים את זה אצליכם בחוש. בבדיקה מעמיקה של כל טיעון או נושא שניכתב ע"ג אתר זה מגלים מגמתיות וסילוף קטלני. בתור אחת שחוותה את שני העולמות, ולא - לא שטפו לי את המוח ולא "זכיתי" לאיזה גילוי שמימי ולא אנסו אותי או הכריחו אותי לשום דבר ולא קרה לי שום אסון! אך זה לא הענין - אני פשוט מרחמת על אנשים כמוכם שלא יודעים לחיות בכבוד עם האחר והשונה בדעותיו. בתור אחת שבמגע יומיומי עם חילונים אולי באיזה שהוא מקום המצפון והחוסר ביטחון שנובע מהדרך הריקנית שבחרתם לכם גורם לאנטגוניזם הטיפשי הזה. אז מה מה מפריע לכם אם יהודי מנסה לחיות כפי שחיו אבותיו? הוא לא בא להתפלל בבית שלכם, ניגן לכם בפול ווליום מוזיקה חסידית בתוך הבית, פתח לכם את המקרר וזרק את כל החזיר. אלא שנוח לכם להיצמד לכל מיני מקרים קיצוניים בחברה שלנו ולרכוב על הסוס, שהנה גם אצלנו כך וכך קורה. רק שיבדוק הקורא היקר שלכם באחוזים כמה קורה אצלנו וכמה אצלכם או שאתם נידבקים לאיזו קבוצה קטנה וקיצונית שאף בחברתנו היא מוטלת בספק, דוגמת נטורי קרטא וכדומים להם, כאילו הם הראי והמייצגים של החברה החרדית. מזל שאצלנו לא כולם חושבים שכל החילונים כמוכם כי אז המצב היה הרבה יותר גרוע.....

ושימו לב - לא כתבתי כאן שתיצלו בגיהנום ועוד כל מיני דברים שאתם אוהבים לשייך לאנשי שלומינו שרק "מאיימים ומפחידים " את הציבור המסכן דרכם. לפחות תנסו לחשוב על מה שכתבתי, אם אתם מסוגלים. לסיכום - אנשים אחים אנחנו ואני מתביישת ומרחמת על כך שמכאן באתי. אני מקווה שתצליחו לראות את האדם מאחורי החרדי כי יש שם!!

אוהבת אחותכם גם אם אתם לא מרגישים כך

חופש

שבתאי משיב לנטליה

סלחי לי נטליה, אבל מכתב תשובתי הולך להיות דיי קשה, אך כמו תמיד אכתוב אותו מהלב ומתוך תקווה כנה, שדברים היוצאים אל הלב גם יכנסו אל הלב - אל לבך.

בכובעי השני אני מנהל עבודה, ואתמול נאלצתי - מתוך דאגה למקום אותו אני מנהל, לפטר את אחד העובדים. הודעתי לו על פיטוריו בצורה היפה ביותר, והוא הביט בי במין מבט מסכן ושאל  "למה?" היה לו מין "למה" מרסק, משהו שגרם לי לרצות למות. "אתה יודע שהשתדלתי" הוא אמר-שאל, והזכיר לי שאמרתי לו, המון פעמים "אני רואה שאתה משתדל".

תשובתי לו מזכירה לי את מה שאני עומד לומר לך כאן, כעת. "אילו לא היית משתדל, הייתי משאיר אותך כאן ועוזר לך - בצעקות או בשיחות ידידותיות, להשתדל. העניין הוא שאתה משתדל, ו"כן" - אני מרגיש שאתה עושה, מצדך, את המקסימום האפשרי. אני פשוט חושב שאינך מסוגל לעמוד בתנאים שלי. אינני אדם רע, ומצאתי לו עבודה במחלקה אחרת, המתאימה יותר, אבל הוא סירב.

נטליה, לא סתם נזכרתי באותו עובד, בטוב שנשפך ממנו ובצורת הביטוי כשהוא ביקש ממני הסבר לפיטוריו. גם הוא וגם את "מנסים" לעשות דברים שלעולם לא תצליחו לעשותם:

הוא ניסה לזכור פרטים קטנים, שלא באשמתו היו "בורחים" לו מהראש, הוא כתב ורשם לעצמו, אבל כלום לא עזר. הוא היה מפוזר וצריך היה להתאים לו עבודה פחות אחראית, ש"פשלות" בה אינן עולות המון כסף.

ואת - את מנסה מהזווית הכי הכי שונה, לדבר אל לבי ולגעת לי איפה שהוא בנימי הנפש, ואת אכן מצליחה - אבל לא בנימים אליהם את מתכוונת! את מצליחה להזכיר לי את הפערים שקיימים בחברה, ומוזר לי לראות את עצמי נתפס על ידי מישהו כמחרחר ריב בעוד שכוונתי הפוכה! את יכולה לומר שאני עושה זאת בדרך "שנראית" כמחרחרת ריב, את יכולה לומר גם שאני, בפועל מחרחר ריב, אבל אני ורק אני יכול לספר לך בשיא הכנות מהי "כוונתי", שהיא בדיוק ההיפך ממה שנדמה לך.

אינני שונא איש, ואני בקושי מכיר את התחושה הזו של 'לשנוא'. אני יודע טוב מאוד מה זה לאהוב. את המכתב הזה אני כותב לך בהתנדבות, ולא אהיה מוכן בשום אופן שבעולם לקבל עבורו תמורה. הכול באתר נעשה בהתנדבות, ולהטיח בנו האשמות בקשר "לכוונות" מבלי "לשאול" אותי/אותנו זו בעיה.

אני מסכים שיש הרבה חילוקי דעות בינינו; אני מסכים שאינני מאמין בכוח-עליון ושאני בטוח שאין אלוהים, ושהתורה היא המצאה של איש הזוי; אני יודע ומכיר את אמונותיי ואינני איש המתבייש במה שאני; אני מסכים שאני רואה "ערך" בחופש; אני חושב שדת ותהיה אשר תהיה היא איננה מוסרית, בייחוד הדת היהודית, הגזענית, המעודדת רצח, לאפליה, לשוביניזם - אני מסכים.

אני חש בוז שאיננו משתמע לשני פנים לדת היהודית ולכל מה שמדיף ריח ממנה, אבל בד בבד אני רואה בנוהים אחריה בני אדם שווי-זכויות לאלו שלי. אני מכבד אותם, ואם היית מכירה אותי, היית אפילו מאמינה לי שאינני מתנשא עליהם בתחושה האישית שלי אפילו לרגע, כי אינני יודע איך מתנשאים ואינני מכיר סיבה להתנשאות.

יצאתי בשאלה לפני כשלוש שנים, וכבוגר ישיבת פוניבז' אני יודע דבר או שנים על התורה ועל אורח החיים שאת עומדת לסגל לעצמך, וצר לי על כך מתוך דאגה כנה ואישית לך. אם תרצי בכל זאת "לבחון" מחדש את החלטתך, לחבור לכת התימהונים שמטרתם הסופית היא "מלחמה עצמית עד חורמה" - אני כאן לשירותך בכל עת. אם לא, דעי לפחות, שיש אנשים חמודים, שכל חבריהם אוהבים אותם, ושהם תמיד הראשונים לעזור ולסייע לכל מי שרק זקוק לעזרה, והם נשמות טובות, מסוג האנשים שבא לך לחבק אותם כשאת מדברת איתם, ושהם התגייסו בכל המרץ להילחם בדת מתוך מניעים אידיאולוגיים גרידא, לפיהם הדת היא הרסנית לחברה בכלל ולחברה הישראלית בפרט.

לא, גם אם תזעקי את זה שבע-מאות אלף פעם, אינני מאמין לך שאת חושבת שאני אדם רע, כי אני ואת יודעים שאדם רע הוא אדם שלא אכפת לו מי יהיה חילוני או דתי. אכפת לו רק מעצמו ומכמה כסף הוא מרוויח או לא, ואיך "לדפוק" אנשים. אני, שאינני מקבל כל תמורה בוודאי אינני עושה את זה כדי "להרוויח" משהו, אלא משום ש"איכפת לי" ממך ומכל אדם. כן כן מכל אדם...

ביי בינתיים,

שבתאי

חופש

נטליה חוזרת לשבתאי

הכי קל שטחי ופשוט לענות על כל דבר ב"אני מכיר טוב ממך". היכן הסימוכין לדבריך, ולפחות אל תתיימר להיקרא "אוהב ואדם שאינו משמיץ" ע"מ להצדיק את דרכיו! שים לב שבניגוד אליך לאורך כל  ההתכתבות לא ראית ממני ולו פסקה אחת אישית, או משמיצה ציבור מסויים ביגלל שדרכיו לא מקובלות עליי. ולהבדיל אם כך אתה אומר על הרב אמנון יצחק לשיטתך מה ההבדל בינך לבינו ???? ואולי תדע לקבל, שלמרות שאתה מכיר או יודע וחושב שכל דבר פותרים ב"זזזזז,הייתי שם ואני יודע טוב ממך" אולי יש אנשים  שנחשפו או חוו דברים שונים ממך,  ואולי מנקודה מסויימת יש אף  להם מה להחכים אותך "מכל מלמדי השכלתי"... ותחשוב על זה שאני באופן אישי מנטרלת את העילבון והזילזול הגורף שמישתמע מדבריך.

כמובן  הכל באהבה, יום טוב

חופש

שבתאי לנטליה

"הכי קל שטחי ופשוט לענות על כל דבר ב'אני מכיר טוב ממך'" סוף ציטוט. לך קל. לי אולי אפילו בלתי אפשרי להיות שטחי. את המילים שמשמעותן "אני מבין טוב ממך" לא אמרתי, או בכל אופן לא התכוונתי להציג כטיעון העומד בזכות עצמו, אלא כמילות הסבר להחלטיות שלי הנובעת - כך התכוונתי להבהיר- מתוך היכרות מעמיקה של הציבור שאליו את, כחוזרת בתשובה שואפת להשתייך, שהרי ממנו באתי ועל ברכי ערכיו התחנכתי.

להשמיץ? לא מדובר בהשמצה אלא בגינוי. לא התחייבתי שלא לגנות ציבורים שלמים בשום שלב בחיי! יש המון ציבורים שלמים שאני רואה לנכון לגנות. בסוד אגלה לך, שישנם ציבורים שלמים ששנינו נהיה תמימי דעים בנוגע לגינוי שלהם, כמו המגזר הפונדמנטליסטי-ערבי שמפעיל פיגועים בארץ. אשמח, במקביל גם לגנות המון ימניים יהודיים שאני רואה בהם גזעניים. ובין ייתר המגונים אני שומר לי את הזכות לגנות, כפי ראות עיניי, את הציבור החרדי בשל תחלואיו.

קראתי תמהוניים לאנשים שאני מחשיב לתמהוניים. את יודעת מה, אתן לך, ותשמרי בחיסכון, עוד כמה גינויים של החרדיים. אני חושב שחלק גדול מהם מבחינת המסוגלות האינטלקטואלית שלהם, מסוגלים להגיע לאותן המסקנות אליהן הגעתי אני, רק שאין להם אומץ והם "פחדנים"! אני יודע שפופולארי לחשוב בציבור החרדי שדרכי היוצאים בשאלה סוגות בשושנים, אך לא כך הדבר. התמודדתי עם קשיים שאין זה המקום לפרטם (אגב את מוזמנת לקרוא את סיפור יציאתי בשאלה כאן והיה בי אומץ שאין בהם. אני חושב שהרבה מהם פשוט שטחיים, ונוהים כעדר אחר רועה שאין לו פשר. יחד עם זה - וזוהי סגולתה של מילת הקסם חופש - אני חושב שזוהי זכותם!!! אני חושב שלברוח למחוזות דמיוניים ולפנטז על שבעים בתולות או לחילופין טליתות ותפילין זה בסדר גמור! ואת יודעת מה? אפילו אינני "בז" להם.

קהל היעד שלי הוא אנשים שרוצים "לחשוב" ו/או כאלה שאין בידם הכלים להגיע למסקנות שלי, ואני עושה בשבילם את העבודה, או שאין בידם האומץ ואני בעצם נוכחותי מקנה להם אותו. איך שלא יהיה, בין אם נסכים ובין אם לאו, עלינו להסכים שכל אחד יחיה את חייו כפי שהוא מבין.

קשה לי להתייחס ברצינות לטענה לפיה "אמנון יצחק" הוא איש נחמד, לדעתי הוא איש שטחי ופשוט, שלא בוחל בשום אמצעי אמצעי ובלבד שישיג את "המטרה האמיתית", שהיא חזרתו של הנוהה אחריו, בתשובה. ההבדל המרכזי ביני לבין אמנון יצחק הוא בכך, שאני מוכן להודות בטעויותיי אם איווכח בהם.

את מסעות ההחזרה בתשובה - הרשי לי להניח מתוך הספק - אני מכיר טוב ממך. נחשפתי אליהם בעבר וחשפתי את עצמי אליהם גם מאוחר יותר.

האמת היא שדיי מהר התייאשתי מלנהל איתך דיון אי-מיילי, משום שאינני מוצא אותו יעיל. מאוד קשה להעלות טיעונים ארוכים בצורה זו. עם זאת - חשוב היה לי להבהיר לך, ובכך דומני שהצלחתי, שאיננו אנשים שפועלים מתוך "רוע" אלא בדיוק להיפך, פועלים מתוך "טוב". אין לי ספק בכך שיהיה זה מאד קשה ומורכב להציע בפנייך את התורה על רגל אחת. ברור לי שדעותייך האמוניות מגובשות מכדי שאוכל למוסס בהם משהו, ולכן לא ניסיתי ולא אנסה לגלוש איתך לוויכוחים אמוניים-רעיוניים. גם שאינני מוצא אותך כשירה להבין את תוכן דבריי מתוך הכתב מבלי שאבחן את הבעות פנייך ואבין מהן, היכן כדאי שאחדד יותר. הלוואי ואצליח לפחות "לגרות" את יצר סקרנותך ולעורר בך דחף של סקרנות, שיוביל אותך "לחקור" ולא לקבל אמונות כמובנות מאליהן ומבלי שהועמדו במבחן אובייקטיבי אמיתי.

חופש

אסתר (השם שונה) לאתר חופש

שלום וברכה!

לאחר ביקור באתר שלכם אני יכולה רק להתפלא כמה אנרגיות אתם מבזבזים על כלום. מילים. יש אלוהים או אין אלוהים. באמת. האם החופש מתבטא בכך שאתם מכנים את האתר שלכם "חופש"? האם חרות אמיתית איננה שחרור האדם משעבודו ליצרים הנמוכים שלו? מה התועלת בחופש חיצוני כאשר האדם משועבד לקנאה, לשנאה, לפחד, למין ועוד? אתם מנסים להגיע לתשובות שמעבר לחושים, שמעבר להתניות, להרגלים וזה לא עובדכך. זה רק מעגל קסמים. אתם לא שמים לב שהכל חוזר על עצמו עד לזרא? לאן אפשר עוד להגיע מכאן אלא לאותו מקום שממנו התחלתם? אמת יכולה להיות אחת בלבד. כאשר ישויכוח ואי הסכמה, סימן ששני הצדדים אינם צודקים.

הנה מה אומר צ'ואנג צו: נניח שאתה ואני מתווכחים. אם אתה מנצח ואני מפסיד, האם אכן אתה צודק ואני טועה? ואם אני מנצח ואתה מפסיד, האם אני צודק ואתה טועה? האם שנינו צודקים במקצת וטועים במקצת? האם שנינו צודקים לגמרי או טועים לגמרי? אם אתה ואני איננו רואים את האמת, אנשים אחרים יתקשו בכך על אחת כמה וכמה. ובכן, את מי אבקש להיות שופט? האבקש אדם המסכים אתך? אם הוא כבר מסכים אתך, כיצד יוכל להיות שופט הוגן? האבקש מישהו המסכים עמי? אם הוא כבר מסכים עמי, כיצד יוכל להיות שופט הוגן? האבקש מישהו המסכים עם שנינו? אם הוא כבר מסכים עם שנינו, כיצד יוכל להיות שופט הוגן? ואם אתה ואני והאחרים איננו יכולים להחליט, הנמתין לאדם נוסף?

ציפייה לדעות משתנות היא ציפייה ללא כלום. לראות הכל בהקשר לקוסמוס האלוהי ולהניח את נקודות המבט השונות כמות שהן, יאפשרו לנו לחיות את חיינו בשלווה. מה כוונתי בלראות את הדברים בהקשר לקוסמוס האלוהי? ניקח את הנכון והמוטעה, היות ואי-היות. אם נכון הוא אמנם נכון, אין צורך להתווכח כיצד הוא שונה מן המוטעה. אם היות הוא אמנם היות, אין צורך להתווכח כיצד הוא שונה מאי-היות. שכח את הזמן; שכח את ההבדלים. שמח באינסוף. נוח בו.

בברכה

חופש

שבתאי משיב לאסתר

שלום לך אסתר - קראתי בעיון את מכתבך והרושם הראשוני שקבלתי ממנו עלייך, ככותבת המכתב, היה שאת אישה אכפתית, וזה הדבר המשותף לשנינו, כך שיהיה לנו קל יחסית לנהל דיון.

אם כתבת לנו, הרי בהכרח את מאמינה בקומוניקציה שיכולה להיות בינינו. כתבת מתוך תקווה לשכנע, ואכן הצלחת במידת-מה במשימתך, לשכנע את המשוכנע שאין שחור לבן ואין צודקים בלעדיים. הוויכוחים, ברובם, מתאפיינים בתקשורת לקויה. וברובם - אם רק יינתן דיי זמן ותהיה סבלנות מספקת - יבינו הניצים כמה רב המוסכם בהם על הלא מוסכם.

יחד עם זאת חשוב לי שתביני את מניעינו הבסיסיים. ראשית, ה"חופש" הינו, כמו רוב המונחים, יחסי. איננו דוגלים בחופש המוביל לאנארכיה, לגזל, לשוד, לרצח ולאונס. אנו מעודדים משטר תקין המבוסס על ערכי מוסר. יחד עם זאת אנו משתדלים להרחיב את תחומיו של החופש למימדיו המירביים, כאשר העיקרון המנחה שלנו הוא "ננסה ונשתדל ככל שנוכל, ומה שנצליח נצליח". איש מאיתנו אינו יוצא מנקודת הנחה שנצליח, במסגרת פעילויותינו המגוונות, לשנות דרסטית את סדר היום, ולהנחיל ערכי חופש לכל תושבי המדינה החל מתאריך קבוע מראש.

חופש מדחפים אנושיים של קנאה, של תאווה ושל כל יתר הדחפים האחרים שציינת הוא משהו נדיר, שניתן להגיע אליו רק כאשר נכנעים לדחף אנושי אחר, שאותו ואליו אנו חותרים. הינתקות מדחף אנושי אחד מוכרח שתיעשה באמצעות העצמתו של דחף אנושי אחר, ואיננו מתערבים בעבודה עצמית אישית אינדיווידואלית שאדם זה או אחר עובר עם ועל עצמו.

אותנו מעניינים אלו המגבילים את חופש זולתם, תוך מעקב אחרי המתרחש בסביבותינו הקרובות, בתוך תחומי מדינת ישראל. למדנו על ניסיונות חוזרים ונשנים של הדתיים והחרדיים לכפות על זולתם את אורחות-חייהם, התואמים את ערכי המוסר האישיים-לגיטימיים שלהם, והדוגמאות לכך רבות. אני מניח שלא אחדש לך דבר באמרי, שהומוסקסואלים אינם יכולים להינשא בדרך חוקית-רשמית, מאחר וכפי הידוע לך, הנישואים בישראל עוברים בהכרח ובבלעדיות דרך הרבנות האורתודוכסית. אני מניח שאת יודעת על הקנס שיקבל בעל עסק שיעז לפתוח את חנותו ממניעים עסקיים בשבת. ויש דוגמאות רבות נוספות לכפייה הדתית בישראל.

המאבק הוא מאבק רעיוני ברמה החברתית, שכן ברמה האישית כולנו יכולים להינשא בקפריסין, ועד כמה שידוע לי לרובנו אין עסקים שחשוב לנו לפתוח בשבת.ברמה העקרונית-חברתית אנו רואים ערך במאבק להרחבת מימדי החופש.

כאנטי תזה לאלו המטיפים להחזרה בתשובה, המאיימים להפוך את ישראל למדינת הלכהו להפוך את החיים בה לבלתי נסבלים עבור האדם החופשי, אנחנו מנסים לפקוח את עיני החרדיים, הדתיים או אלו שבדרך לשם.

אסיים בסיפור קצר: לצורך עבודה אישית לקחתי איתי לאחרונה ספר שרציתי לקרוא בנסיעותיי, ושמו "בציפורניו של אשמדאי" שקבלתי פעם במתנה. גם בטרם הספקתי לעיין בו ידעתי שמטרתו לפקוח את עיני המאמינים הדתיים וההולכים בעקבותיהם. והנה פגשתי בחורה ששמעה שאני יוצא בשאלה, וביקשה להתייעץ איתי על תהליך חזרה בתשובה בו נמצאה באותה עת. הצעתי לה להיפגש "על כוס קפה" ולדון בנושא, שכן באותה כת לא היה לי זמן פנוי. והנה נזכרתי בספר שנמצא אצלי בתיק. נתתי לה אותו מתוך הנחה שאם לא יועיל לא יזיק.

לפני שעה קלה פגשתי באותה נערה. היא התנפלה עליי בחיבוקים ובירכה אותי על "שהצלתי אותה". אין לך מושג מה גודל השמחה שמילאה אותי. לא ידעתי את נפשי מרוב אושר. הפעילות שלנו אכן נושאת פירות. אינני יודע לאמוד בדיוק את תועלתה בדיוק, אבל אני יודע ש"משהו" זז כאן בעקבותינו.

גדלתי והתחנכתי על ברכי היהדות, וכבוגר ישיבת פוניבז' אני יודע דבר או שניים על יהדות דתית-חרדית. הרשי לי להזכיר לך שיהדות זו שמה לה למטרה למגר, כמעט טוטאלית, כל דחף אנושי, ובכך בעצם להגיע לחופש, כאשר גם אם ניתן דרור לדחפינו האנושיים נוכל להגיע בדיוק לאותה רמה של חופש מבלי לעבור לפניה מסכת שלימה של ייסורים שאצל מרבית החרדיים הצדיקים מסתיימת ביום מותם, עוד בטרם הספיקו להשלימה.

אשמח לפתח אתך דיון מתוך תקווה להניב פירות

ביי בינתיים

שבתאי


אפריל 2006


חברים ב- עוצב על ידי