אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות הכותבים תרומה English
כל מה שרציתם לדעת על ברית מילה או שהעדפתם לא לדעת
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > במות חופש  לגירסת הדפסה     

במת חופש מיוחדת

פני הדור כפני הנשיא (המשך) - תינוק שנשבה?

בתקשורת של יום שני, 24.11.2003, התפרסמו דבריו של מר קצב, נשיא המדינה, שנישאו בכנס עמותה ליחסי דתיים-חילוניים: "תינוקות שנישבו" כינה הנשיא את החילונים (מעריב, ידיעות אחרונות ועוד), והוסיף: "לא נתנו להם (לחילונים) את האפשרות לבחור. הדתי יכול לבחור דרך חילונית או דתית, החילוני לא יכול לבחור, כי יש לו רק דרך אחת, שהתחנך בה - מישהו יכול לומר שיש ציווי בתורה שמנוגד למוסר?"

מעל במת חופש הקודמת בנושא הבאנו בעיקר תגובות כלליות לדבריו ולעמדתו של הנשיא. הנשיא אמנם ניסה להקהות את עוקצם של דבריו במעין-התנצלות, לפיה, לכאורה, הוא "פיקשש", ודבריו "הוצאו מהקשרם":

fikshush

התחמקותו של הנשיא קצב, "הארץ" 25.11.2003


אלא שכבר הראינו לנשיא ולכלל העם, שדברים דומים הוא השמיע כבר לפני שלוש שנים - כך שטענת "פיקשוש" או "הוצאת דברים מהקשרם" אינה עומדת במבחן הסבירות ההגיונית. 

דבריו של הנשיא כללו שלושה מרכיבים שונים: (1) הביטוי המזלזל "תינוק שנשבה", (2) הקביעה שלדתי יש חופש בחירה בעוד שלחילוני אין, ו-(3) קבלת התורה כטקסט שאין בו דבר שאיננו מוסרי. מעל במה זו נתרכז בשני המרכיבים הראשונים. לסוגיית המוסר וחוסר המוסר שבתורה נקדיש בקרוב במה נפרדת.

א. נמצא לו לנשיא סניגור, שניסה להסביר לחילוני המצוי, שלמעשה כוונת הביטוי "תינוק שנשבה" אינו שלילי, להיפך, יש בו לכאורה מן הטוב והמיטיב.

 lipshitz

lipshitz

קטעים ממכתבו של הרב ליפשיץ, ידיעות אחרונות 25.11.2003

אבל מי שמבין את השפה היהודית-דתית-חרדית ואת רזיה, יודע למה בדיוק מכוונים הדברים. לצד תגובתו של הרב יצחק ליפשיץ, אנחנו מביאים בפני קוראינו את פרשנותו של עירון, שמקורה בתרבות ההלכתית הדתית-חרדית:

תינוק שנשבה: המקור והמשמעות

 "תינוק שנשבה" הוא קיצורו של הביטוי המלא "תינוק שנשבה בין הגויים". מקורו בתלמוד, מסכת שבת דף ס"ח. ביטוי דומה מופיע במסכת כתובות דף כ"ז עמוד ב: "אני ואמי נשבינו לבין הנוכרים".

למן ימי התלמוד משקף ביטוי זה תופעה בתולדות ישראל, בכל התקופות הקדומות, של חטיפה או שבייה של ילדי ישראל בידי גויים וגידולם כגויים לכל דבר. כיום הוא משמש בפי הציבור הדתי-חרדי כינוי לאדם הרחוק משמירת מצוות בשל חוסר ידיעה מוחלט שלא באשמתו, בעיקר משום שגדל בסביבה הרחוקה משמירת תורה ומצוות.

זהו פתרון הלכתי-טכני, המאפשר לציבור הדתי להתייחס בסובלנות-יחסית אל יהודי שאינו שומר מצוות, לסבול את המציאות החילונית, ולקבל את היהודי החילוני כחלק מהעם היהודי, אף-על-פי שמבחינת ההלכה כל שאינו שומר תורה ומצוות הריהו  בבחינת "רשע". אימרה אחרת המשמשת את הציבור הדתי בהקשר זה היא: "ישראל אף-על-פי שחטא - ישראל הוא" (מסכת סנהדרין דף מ"ד עמוד א, ושתי נקודות לציון - עמוד ב).

פתרון זה מאפשר לדתי להתייחס בסובלנות סלחנית-פטרונית ליהודי החילוני התועה (=תועה-לבב), שהוא בור ועם-הארץ במורשתו ואינו יודע - שלא באשמתו - את המוטל עליו לעשות כיהודי, את מעמדו הייחודי כבן לעם-סגולה ו"ממלכת כוהנים וגוי קדוש", אשר מצווה לעבוד את השם אלוהי ישראל בכל לבבו ובכל נפשו, מתוך מסירות, יראה ואהבה.

זהו ביטוי המביע התנשאות יהירה, פטרנליסטית, שתוכנה בתמצית הוא, כי החילונים אינם יודעים דבר ואינם מבינים דבר ביהדות ובמהותה, כי הם נבערים מדעת, סכלים סומים שוטים ותועי-לב, שאיבדו את דרכם ואת תכליתם בחיים, כי ניתקו את קישרם העצמי-מהותי עם "אבינו שבשמים" והלכו לרעות בשדות זרים, שדות הגויים ותרבותם הנוכרית, הזרה לרוח ישראל-סבא.

ב.הנקודה השנייה בדבריו של הנשיא קצב היתה הבחירה החופשית שישנה או שאיננה קיימת, ואצל מי מהשניים - היהודי הדתי או היהודי החילוני. גם כאן קבלנו דעת גדולים, שיש להם שיג ושיח עם ההלכה היהודית:

בחירה אמיתית וחופשית לעומת "בחירה" מלאכותית מאונסת

מאת עירון

לא הצד הפורמלי באמירתו של הנשיא משה קצב הוא שמטריד אותי - ודאי שמצד זה אמירה זו פסולה בתכלית, שכן הוא נשיאם של כלל אזרחי ישראל - כל היהודים וכל הלא-יהודים, לכל גוניהם וגוני-גוניהם.

טורדת אותי השקריות המהותית שבדבריו, שלפיהם רק לאדם הדתי יש בחירה חופשית ולא-כן לאדם החילוני. כאן האבסורד, ועליו ראוי לעמוד.

האדם החילוני הוא אדם חופשי מתוך בחירה ומתוך הכרה עצמית, כי כך ראוי לו להיות על-פי ניתוח מבורר ומדוקדק של השקפות, אמונות, הבנת החיים, מקומו בעולם ובתרבות העולם ואחריותו העצמית הריבונית לכל מעשיו. הוא בוחר בחופש הריבוני הזה על-אף כל המטען הניגודי האדיר שהדת משליכה עליו ולפניו: מורשת ספרותית אדירה, הבנויה על יסוד אמונה בכוח עליון נורא, מאיים, כעסני-רתחני, רצחני והורגני; על-אף האיום עליו בצרות, אסונות, מחלות, נגעים ופגעים שינחתו על ראשו אם לא יקיים את מצוות הדת; על-אף האיום בגיהינום הצפוי לו בכלות חייו עלי-אדמות, בעולם הבא, בייסורי-תופת ובעינויי-שאול זוועתיים ומפלצתיים; על-אף כל ההבטחות המפתות, מנגד לאיומים ולהפחדות, הצפויות לו בצורת ברכות, שפע, טובה והצלחה בכל מעשי ידיו לו ולצאצאיו עד סוף כל הדורות.

כל אלה - מטען אדיר אין-סופי של איומים נוראים מצד אחד, וברכות מופלאות מצד אחר - עומד החילוני ודוחה מטען זה בשתי ידיים, בהכרה מלאה ועל-פי השכל הישר, ומכריז ואומר: איני עומד למכירה או לקנייה, לא באמצעות פיתוי ולא באמצעות איום. אדם חופשי נולדתי, וכזה אשאר עד אחרית ימי. לעולם אהיה עצמאי, ריבוני, משוחרר מהפחדות ומברכות כאחד, מעצב את חיי ואת דרכי כרצוני, משוחרר ממיסטיקה ומדעות ואמונות לא ראציונליות ולא מדעיות, לא בדוקות ולא מאומתות, לא הומניות ולא מוסריות.

זהו החילוני, לפי תפיסתי והבנתי.

הדתי, לעומת זאת, נתון בכל רגע לאיום תוקפני ופוגעני הן בעולם הזה, ראה, למשל, בקריאת-שמע, וכן בדברים כ"ח/15 - עד הסיום: "ובאו עליך כל הקללות האלה ורדפוך והשיגוך עד הישמדך כי לא שמעת בקול ה' אלוהיך לשמור מצוותיו וחוקותיו אשר ציווך". איזו בחירה חופשית יש למי שאקדח-קללות כזה מוצמד לרקתו בכל רגע ורגע מחייו? איך אדם מסוגל בכלל לחשוב על בחירה חופשית שונה מזו שהתורה-הדת מכתיבה לו, מצווה עליו, מורה לו, פוקדת עליו ואונסת אותו לקבלה למעשה, כי אם לא - זה הסוף שלך, יהודי!

ובכלל: החילוני בוחר את בחירותיו מתוך הכרה של מקורות עולמו של הדתי, ואף-על-פי-כן הוא בוחר במודע בחירה שונה משלו; הדתי, לעומתו, אינו מכיר באמת את השקפת-עולמו של החילוני, אינו מבין אותה, אינו מסוגל להכיל אותה, וממילא מי שמסרב להתמודד עם החיים בכלים רציונליים והומניסטיים ותולה את כל-עצמו אך-ורק ביסוד מיסתורי עלום וחוץ-אנושי, ורואה בו תכלית כל התשובות והשאלות - אין לו בחירה חופשית כלל, הוא עבד נרצע, כפות וכפוי לקיים מורשת דתית ארכאית, קמאית, אנכרוניסטית, אנטי-רציונלית ואנטי-מוסרית ביסודה, הבנויה על התנשאות גזענית ואפליות קשות למיניהן.

סוף דבר: רק לחילוני יש בחירה אמיתית וחופשית; לדתי יש "בחירה" מלאכותית, מוכוונת ומודרכת, בשיטת המקל והגזר, ומבחינה מהותית אין לו בחירה כלל וכלל. כשאנו בוחנים את השאלה מיהו "תינוק שנשבה", נקל להבין, שמשה קצב הוא אחד מאותם תינוקות שנשבו בשבי הדת, עד כדי כך, שאפילו את תפקידו הציבורי-ממלכתי אינו ראוי עוד למלא.



תגובה נוקבת השמיע שחר אילן מעל במת "הארץ", שהאיר את מציאות חיינו באור נכון ובאומץ לב ראוי לשמו

 shachar

שחר אילן ב"הארץ", 25.11.2003

 shachar

החילונים אינם תינוקות, אלא מבוגרים שנשבו במדינה חשוכה
הארץ, 25.11.2003

 
והמאמר כולו - כאן.

 

* * *

הדיון הבא בסדרה "פני הדור כפני הנשיא" ייסוב בנושא המוסר וחוסר המוסר בתורה
קוראים המעוניינים להביע דעתם מוזמנים לכתוב לנו


נובמבר 2003


חברים ב- עוצב על ידי