במת חופש - במת חופש - במת חופש

גליון מספר 112
היועץ רובינשטיין: לא בשמים היא!

מאת יפתח שילוני

הכרזתו של היועץ המשפטי לממשלה על איסור עריכת טקסי נישואין אזרחיים בעיריות וברשויות המקומיות מעידה לא רק על חושך מחשבתי של רובינשטיין, אלא גם על ניתוק מוחלט מהעם היהודי בישראל ומהתהליכים המתרחשים בקרבו.

לא סוד הדבר שבימים אלה כרבע מן הנישואין במדינת ישראל אינם נערכים דרך מוסדות הרבנות, אלא באמצעות נישואין במדינה זרה (קפריסין, איטליה, ארה"ב, חבר המדינות ועוד) ורישום מחדש בישראל. המספרים הללו נמסרו הן על ידי מפלגת שינוי והן על ידי הרבנות הראשית בעצמה.

אם ישאל את עצמו מר רובינשטיין את השאלה הפשוטה מי הם אותם אנשים העושים את הדרך לקפריסין ובחזרה, משלמים כסף רב ומיותר רק על מנת להינשא שוב בישראל, הוא יגלה כי רובם הגדול אינם שייכים לקהילה ההומו-לסבית (נגדה הוא יצא בעקיפין), אלא דוקא לאותה קהילה מפורסמת הנושאת כמעט לבדה בעולות המרכזיים בישראל: הנעת שוק העבודה, תשלום המסים והשירות בצה"ל. קהילה זו היא הקהילה החילונית בישראל, והיא מכילה בתוכה מגוון של אנשים הבאים מעדות שונות, בעלי רקע שונה ומגוון, בעלי מקצועות יצירתיים ויצרניים ובעלי מודעות חברתית גבוהה. אנשים אלה מחזיקים את הבסיס הכלכלי, החינוכי, התרבותי והמוסרי של מדינת ישראל כיום.

הצעירים החילונים, לאחר ששירתו בצה"ל מספר שנים (אם לא להחשיב את שירות הקבע של רבים מהם), לאחר שהתנדבו במגוון ארגוני סיוע ועזרה הדדית, לאחר שלא היו לנטל על החברה כאשר למדו באוניברסיטה והכשירו את עצמם להיות ציבור יצרני של משלמי מסים (ועוד שירתו במילואים באותו הזמן) - צעירים אלה מוצאים את עצמם דחויים דוקא ברגע בו הם רוצים להתחתן דוקא בצורה בה הם מאמינים.

מר רובינשטיין צריך להבין כי בעיית הנישואין דרך הרבנות איננה נחלתם של קהילה הומוסקסואלית או של ציבור עולים מחבר המדינות שמוגדרים כ"יהודים מהצד הלא נכון". זוהי הבעיה של עשרות ואולי מאות אלפי צעירים חילוניים שקצה נפשם בממסד החרדי וברבנות הראשית, אשר מסתגרים במשרדיהם ובקובץ הלכות מוגבל, ואינם מתאימים את עצמם לצרכים המשתנים של העם. הציבור החילוני כבר מזמן שאינו רואה ברבנים שליחי ציבור מטעמו, ובמקרה הטוב רואים בהם "סמל נסבל" בלבד. גם הציפיות מהם כיום מצד החילוניים הן אפסיות.

מר רובינשטיין אולי לא הבין את התהליך הפסיכולוגי של זוגות הנישאים בקפריסין ולאחר מכן חוזרים לישראל ומתחתנים כאן בנישואין קונסרבטיבים, רפורמיים או חילוניים. במסגרת התהליך חשים אותם צעירים כעס עצום כלפי המדינה, אשר מגלה אותם מארצם (כן, אותה המדינה שדורשת מהם להישבע להגן עד מוות על כל חלק מאדמתה) דוקא באחד הרגעים המשמחים ביותר בחייהם המשותפים. זוגות אלה חשים עצב ואכזבה מכך שלא יכלו להיות עם משפחתם וחבריהם דוקא ברגעים המשמחים הללו. זוגות אלה גם חשים עלבון צורב, ושואלים את עצמם מה הם בעצם עוד מחפשים במקום הזה שנקרא מדינת ישראל לאור ההתנהגות הפרזיטית של גורמים ממסדיים, שלא רק שמוצצים את לשדם מבחינה כלכלית, אלא גם מנסים לקבוע עבורם כיצד לחגוג ולשמוח.

מר רובינשטיין ודאי יודע כי התנועה הקונסרבטיבית והתנועה הרפורמית סייעו לזוגות חילוניים רבים בעבר להינשא בטקס בעל משמעות עבורם. שלא בדומה לטקס האורתודוכסי, במהלכו נקנית האישה על ידי הגבר כאילו היתה רכוש (טקס שחלקים ממנו נקראים בארמית), הטקס שבו מעוניינים החילונים הוא אחר. זהו טקס שאין בו ניכור בולט בין עורך הטקס ובין הזוגות והמוזמנים. זהו טקס שבו מצהירים בני הזוג הצהרות הדדיות ומתחייבים אחת בפני השני התחייבויות דומות. זהו טקס דובר עברית ומכבד את רוח הזמן ואת צרכיו החדשים של הציבור.

החל מעתה יכול הציבור החילוני לבחור גם באופציה יהודית-חילונית ממש: בחודש האחרון הוקם מכון הטקסים החילוני, אשר מאגד בתוכו עורכי טקסים, אשר קיימו מאות טקסים שכאלה בעבר. הטקס מעוצב מחדש יחד עם בני הזוג, לפי הרוח היהודית המודרנית המקובלת היום על רוב החילונים. מן הטקסים שעורך המכון יוצאים האנשים בתחושה של התרוממות רוח ושל שמחה.

השינוי עצמו אכן לא נערך בבתי העירייה ובמועצות המקומיות. הוא נערך בגני האירועים, באולמות החתונות ובחצרות פרטיות. הוא נערך יום-יום, שבוע-שבוע בכל פינה בישראל. והוא רק ילך ויגבר. טוב יעשה מר רובינשטיין אם יבקר בגני האירועים ויראה את השינוי מול עיניו. טוב יעשה אם יפתח את התלמוד הבבלי במסכת בבא מציעא, דף נ"ט, עמ' א' בסיפור "תנורו של עכנאי" ויגלה כי ההלכה היהודית "לא בשמים היא", וגם לא ברבנות הראשית. היא נמצאת כאן, ממש מתחת לאפו.

יפתח שילוני הוא מנהל מכון הטקסים החילוני - www.tekes.co.il