הימים האחרונים, אישור חוק טל בכנסת והחיילים שהחליטו להחזיר את פנקסי המילואים שלהם גרמו לי לחשוב על כל מיני דברים, בין השאר על הצרות הגדולות שלנו ועל חמורים שנמאס להם לסחוב.

קודם כל בואו נדבר על הצרות

למדינת ישראל יש הרבה מאד צרות, הרבה יותר מאשר למדינות הרבה יותר גדולות ועשירות ממנה. אתר חופש עוסק, כידוע, בעיקר בצרות הנוגעות לענייני דת-מדינה.

כשמדברים על ענייני דת-מדינה, הרבה מאד אנשים מוטרדים בעיקר מהכפייה הדתית. אני מוטרד הרבה יותר מדברים אחרים, ביניהם החינוך החרדי, ההשתמטות של החרדים מעבודה וההשתמטות של החרדים מהצבא.

למה? נורא פשוט:
- החינוך החרדי מחנך אנשים לחיים של בטלה מעבודה ולהשתמטות מהצבא.
- מספר החרדים שמשתמטים מעבודה עולה בהתמדה. זהו נטל שהמדינה תתקשה יותר ויותר לשאת, עד שתתמוטט.
- מספר החרדים שמשתמטים מהצבא עולה בהתמדה. חלק הולך וגדל של החילוניים והדתיים שמתגייסים לא מוכן לסבול את זה יותר. התוצאות - פגיעה במוטיבציה והשתמטות הולכת וגדלה של לא-חרדים.

המסקנות ברורות:
- אנחנו חייבים לגרום לחינוך החרדי לחנך לעבודה ולשרות בצבא (לחנך לעבודה פירושו 5 שעות מתמטיקה בשבוע, 5 שעות אנגלית בשבוע ועוד הרבה שעות משאר המקצועות "הכלליים"; לחנך לשרות בצבא פירושו למשל ללמד אזרחות והיסטוריה של מדינת ישראל, פירושו למשל לחגוג את יום העצמאות ולהתאבל ביום הזיכרון).
- אנחנו חייבים לגרום לכך שהחרדים יתגייסו לצבא.
- אנחנו חייבים לגרום לכך שהחרדים, אחרי השחרור מהצבא, ילכו לעבוד.

אם לא נצליח במשימות האלה - המדינה תלך לעזאזל.

(במאמר מוסגר לגמרי, למי שלא שם לב, קל לראות ששינוי יסודי בחינוך החרדי יפתור את שאר הבעיות. קל לראות וקשה לעשות. עוד במאמר מוסגר למי שלא שם לב, אם אחינו החרדים היו מבינים כמוני שהאדם ברא את אלוהים ולא להיפך החינוך החרדי היה משתנה מחר בבוקר.)

עכשיו בואו נדבר על חמורים

בדרך כלל חמורים ממשיכים לסחוב ולסחוב עד שהם מתים. אם לחמור היה שכל, כבר כשהיה מרגיש שהמשא עליו כבד מאד (ןלא כבד מספיק כדי להרוג את החמור), היה דואג להגיד לבעליו שהוא לא מוכן יותר. אם הבעלים של החמור לא נורא טיפש הוא היה מביא עוד חמור, ואם צריך עוד אחד. נכון, זה לא פשוט, צריך להתאמץ ולחפש, אבל אם אין ברירה, אז מביאים עוד חמור.

גם החמורים החילוניים והדתיים (לא חרדיים) שבינינו סוחבים וסוחבים. כמעט כולם סוחבים את משא הפרנסה על גבם, ורובם סוחבים גם את משא השרות בצבא. הקרביים שבין החמורים האלה סוחבים משא כבד שבעתיים. במוקדם או במאוחר החמורים האלה לא יוכלו לסחוב יותר. אם זה יקרה מאוחר מדי אתם כבר יודעים מה קורה לחמור שלא אומר לבעליו בזמן שנמאס לו. החמור מת.

אני חושב שעכשיו זה עדיין מספיק מוקדם בשביל להגיד די. מה צריך לעשות? את זה אני משאיר לחמורים, הם בכלל לא טפשים. מה שאני יכול לספר לכם זה שהחמור האמיתי, זה שהעמיסו עליו בלי סוף חבילות, ניסה בהתחלה לנעור (לנעור מזכיר לי תנועה בשם "התעוררות". היי, לא להיפגע, אני יודע שהאנשים של "התעוררות" אנשים מצויינים אבל לעניות דעתי הם לא ישיגו כלום). זה לא עזר. אחר כך הוא (החמור) הלך יותר לאט וחטף כמה מכות שוט. אחר כך הוא נתן בעיטה לבעל הבית שלו וחטף עוד ועוד מכות. ואז הוא ישב בשקט במקום ולא זז וחטף מכות בלי סוף, כאלה שבחיים הוא לא חטף לפני זה. עד שבעל הבית שלו קם והלך להביא עוד חמור שיעזור לו. כיוון שזה לא היה מאוחר מדי, לחמור העייף היה עוד מספיק כוח לקום ולסחוב, אבל עכשיו זה היה הרבה יותר קל, כי זה היה עם עוד הרבה חמורים אחרים לידו.